../images/Emo77.gifסיפור
קראתי באחת התגובות על החשיבות שבקשר עיניים ליצירת קשר- וזה הזכיר לי סיפור פרטי ואמיתי. לפני כשנתיים השתתפתי ברטריט ויפאסנה. בניגוד לקורסים קודמים שהשתתפתי בהם, בזה לא הייתה הפרדה בין נשים לגברים. למרות זאת- כדרכי בקודש הקפדתי על צניעות- גם בהליכות וגם בהתכוונות, ועל-אף שזו סיטואציה מזמינה (הייתי פנויה, הרבה בחורים צעירים ויצר שקיים- בל נכחיש). בשבילים הרכנתי ראש לאדמה, מצאתי לי עץ להתבודד בשעות המנוחה וחשבתי שאני עושה את העבודה שלשמה יצאתי לקורס... אלא שלאט לאט חשתי שמלוות אותי זוג עיניים. על השבילים, באולם המדיטציה ולבסוף גם מגלות את העץ שלי. וכל אימת שהרמתי ראשי- ראיתי אותו. צעיר, יפה,גאה ועיניו סקרניות... תחילה נשטפתי באימה. חשתי כאילו נעשה כאן חטא. אני מניחה שאילו מבינכם שעברו תהליכים דומים לויפסנה מכירים את תחושת הניקיון והתום שמתלווים-ונעיצת עיניים של בן המין השני היא פולשנית וחצופה. ניסיתי להתחמק מהמבטים בימים הבאים, אך אט אט הסקרנות והאגו יצרו בי דחף חזק לא להפסיק את המשחק. ביני לביני נלחמתי ברצון שהוא ימשיך. כלפי חוץ- ניסיתי להתחמק מקרבתו (מבין כ60 נוספים) אך יותר ויותר חשתי אכזבה אם הרמתי מבט והוא לא היה... ביום שלפני אחרון(6 במניין הימים) חשתי שאני מתפוצצת- מכעס, מהתרגשות, מבלבול..היתה הפסקת צהרים ואני נשכבתי לנוח בחדר ששימש חדר ליוגה והיה ריק באותה שעה. לא עבר זמן רב ושמעתי פסיעות, ולאחריהן ממקום שוכבי זיהיתי את שולי השל שלו. העמדתי פני ישנה. הוא התיישב בסמוך ואחרי איזה זמן נשכב כ-2 מטרים ממני. ואני בליבי אמרתי: עד כאן. נראה מי פה האמיץ. ופקחתי עיניים והוא מיד סגר- אלא שאני המשכתי להביט בו, והוא הציץ ושוב סגר, וכך שוב, עד שבהדרגה הישיר מבט אלי, וחייכתי ונשארנו כך שעה מביטים זה בזה, במה שהיה עבורי מהרגעים האינטימיים ביותר של חיי. כמות החום והקבלה שעברה בשעה הזו היו בה כוחות ריפוי לימים ארוכים. רק מבט ועבורי היתה שם קירבה כמו בשעת מעשה האהבה. אז זה הסיפור,וכן,היינו אחרי כן בקשר ידידות, אך לעולם הוא לא הגיע לקירבה של אותה שעה. לקח לי זמן לא לכעוס על עצמי על שלא "ניצלתי את הרטריט כראוי" ולהבין שהחיים מזמנים לנו מתנות ושיעורים שונים ממה שציפינו. באהבה גובינדה
קראתי באחת התגובות על החשיבות שבקשר עיניים ליצירת קשר- וזה הזכיר לי סיפור פרטי ואמיתי. לפני כשנתיים השתתפתי ברטריט ויפאסנה. בניגוד לקורסים קודמים שהשתתפתי בהם, בזה לא הייתה הפרדה בין נשים לגברים. למרות זאת- כדרכי בקודש הקפדתי על צניעות- גם בהליכות וגם בהתכוונות, ועל-אף שזו סיטואציה מזמינה (הייתי פנויה, הרבה בחורים צעירים ויצר שקיים- בל נכחיש). בשבילים הרכנתי ראש לאדמה, מצאתי לי עץ להתבודד בשעות המנוחה וחשבתי שאני עושה את העבודה שלשמה יצאתי לקורס... אלא שלאט לאט חשתי שמלוות אותי זוג עיניים. על השבילים, באולם המדיטציה ולבסוף גם מגלות את העץ שלי. וכל אימת שהרמתי ראשי- ראיתי אותו. צעיר, יפה,גאה ועיניו סקרניות... תחילה נשטפתי באימה. חשתי כאילו נעשה כאן חטא. אני מניחה שאילו מבינכם שעברו תהליכים דומים לויפסנה מכירים את תחושת הניקיון והתום שמתלווים-ונעיצת עיניים של בן המין השני היא פולשנית וחצופה. ניסיתי להתחמק מהמבטים בימים הבאים, אך אט אט הסקרנות והאגו יצרו בי דחף חזק לא להפסיק את המשחק. ביני לביני נלחמתי ברצון שהוא ימשיך. כלפי חוץ- ניסיתי להתחמק מקרבתו (מבין כ60 נוספים) אך יותר ויותר חשתי אכזבה אם הרמתי מבט והוא לא היה... ביום שלפני אחרון(6 במניין הימים) חשתי שאני מתפוצצת- מכעס, מהתרגשות, מבלבול..היתה הפסקת צהרים ואני נשכבתי לנוח בחדר ששימש חדר ליוגה והיה ריק באותה שעה. לא עבר זמן רב ושמעתי פסיעות, ולאחריהן ממקום שוכבי זיהיתי את שולי השל שלו. העמדתי פני ישנה. הוא התיישב בסמוך ואחרי איזה זמן נשכב כ-2 מטרים ממני. ואני בליבי אמרתי: עד כאן. נראה מי פה האמיץ. ופקחתי עיניים והוא מיד סגר- אלא שאני המשכתי להביט בו, והוא הציץ ושוב סגר, וכך שוב, עד שבהדרגה הישיר מבט אלי, וחייכתי ונשארנו כך שעה מביטים זה בזה, במה שהיה עבורי מהרגעים האינטימיים ביותר של חיי. כמות החום והקבלה שעברה בשעה הזו היו בה כוחות ריפוי לימים ארוכים. רק מבט ועבורי היתה שם קירבה כמו בשעת מעשה האהבה. אז זה הסיפור,וכן,היינו אחרי כן בקשר ידידות, אך לעולם הוא לא הגיע לקירבה של אותה שעה. לקח לי זמן לא לכעוס על עצמי על שלא "ניצלתי את הרטריט כראוי" ולהבין שהחיים מזמנים לנו מתנות ושיעורים שונים ממה שציפינו. באהבה גובינדה
