אהובתי. ../images/Emo23.gif
*הופנתה לשרשור זה ע"י קסם* צ'מעי קטע שהיה לי היום עם אמי היקרה עד מאוד. אני: אמא, אני נוסעת למצפה רמון בשבוע הבא. היא: טוב. רק תזכרי את זה. אני: ..הא? היא: אני לא רוצה בכלל לדבר על זה. זה חוסר אחריות. אני: מה? היא: לסוע ככה לבד למצפה רמון, נערה בגילך. אני: אבל אני לא נוסעת לבד. היא: זה גם מה שאמרת לגבי קסם. {אאוץ' >_>;;} אני: זה לא אשמתי שהיה שינוי בתוכניות. היא: רק תזכרי, כשאת תרצי ממני משהו. אני: מה לעזאזל? היא: [מזיינת ת'שכל על זה שכשאני אבקש ממנה משהו היא לא תיתן לי אותו ובכך מנסה לשכנע אותי להישאר בבית]. אני: *מתחילה לצחוק* את משעשעת אותי. היא: [מתעצבנת] טוב, גם את משעשעת אותי. אני: [ממשיכה לצחוק] שמחה שהעשרתי את זמנך. ...כמה אפשר לשנוא בן-אדם? אבוי! ממש טרגדייה שייקספירית.
אניוואי, I'll be there, רק לא ברור ממש איך. אמור להיות לי איזה מבחן ביום שלישי בבוקר, אבל אח"כ אני באה. אני תוהה מה הסיכוי שגם אני אוכל לבוא ולחזור באותו יום @_@ (יש לי משו חשוב בביצפר יום אחרי זה... :-\). אבל אני באה. אז זה כבר טוב. ^_^