WOW

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifWOW../images/Emo70.gif ../images/Emo12.gif

זו המלה היחידה שעולה לי לראש, ברגעים אלו ממש

W-O-W

כל הלילה לא הצלחתי להרדם מרוב התרגשות, אחרי אתמול בערב. המתחים פשוט שחקו לי ת'צורה.

היה מדהים, אם אתם שואלים. לא פידחתי בכלל, וממש נהניתי מכל האירוע הזה. אז בגלל שרובכם לא מבינים על מה בכלל מדובר, אני אתן לכם סקירה כללית, כדי שתנסו להתבקא (להיות בקיאים) בנושא: הקדמה: אז כפי שרובכם לא ידעתם, עקב חוסר ההתעניינות המתמשכת שקיבלתי כאן בתקופה האחרונה, אני הופעתי היום על במה מול 1000 איש, וכמעט שיצאה לי הנשמה מרוב התרגשות. השתתפתי בעצרת "רבין" בהרצליה, ביחיד עם צוות של עוד 15 זמרים ומשתתפים למיניהם, ובניגוד לבד"כ, אני חושב שהפעם הצלחתי לשחק אותה, למרות הכמות העצומה של האנשים, שהיטלו בי פחד ודאגות רבות, לפני ובזמן ההופעה. עכשיו..שמעו: אין לי מספיק זמן בשביל לכתוב את כל המגילה הנ"ל, למה היא הולכת להיות ארוכה, ומייגעת, וגם דורשת לא מעט חשיבה, אז אני כבר אשרשר לכם אותה מחר (אבל בתנאי שתבטיחו לפחות לקרוא) ואגב..סתם שאלה, עדי (או מישהו שמבין קצת בחיים של עדי): מתי הליידי מתגייסת

ב-16 או ב-17 לנובמבר

זה ממש חשוב לי לדעת, למה לפי זה אני אוכל לייעל את הקצב של הכנת ההפתעה שלי אליה.

אז אשמח לקבל תשובה בעניין

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifאז בואו נתחיל: חלק א'../images/Emo70.gif ../images/Emo11.gif

דבר ראשון, בקשה לי אליכם: אני כותב את המגילה הזו, בשעה בה אני אמור לישון, לקראת יום לימודים מתיש שעומד לעבור עליי, אז עשו טובה: הקדישו מעט מזמנכם, כידי להחזיר ולתגמל אותי על ההשקעה והמאמץ הרבים שאני עושה בשביל לפרסם בשבילכם ת'מגילה הזו. אז כמו שהבנתם, לפני חודשיים פנו אל מרכזי השבט שלנו, וביקשו שהשבט ישלח נציגים שיופיעו בטקס רבין העירוני. אז בהתחלה ממש לא האמנתי על עצמי שאני מסוגל להתמודד עם כזאת בסיטואציה, אבל לאחר-מכן, החלטתי שאני הולך על זה ובגדול. ובתכלס, אני כ"כ שמח שהחלטתי ללכת על זה. אני מרגיש עכשיו כ"כ שמח ומרוצה מעצמי. מזמן לא הרגשתי כ"כ בעננים, כפי שיוצא לי להרגיש במשך ה-9 שעות האחרונות. לא נרדמתי כל הלילה מרוב התרגשות. אז אם לא הבנתם, לא היה מדובר בטקס בית-ספרי או משהו בסטייל הזה, אלא טקס מול עיר שלמה. מול מאות בני נוער שיכולים לשים לב לכל פיפס קטן על הבמה, ולכל פאדיחה, מהקטנה ביותר, ועצם עובדה זו, רק העצימה את המתח והפחד שהיו לי לפני העלייה לבמה, ובכלל, בכל ה-3 ימים האחרונים. כ"כ הייתי עצבני ומתוח, שבכלל אי-אפשר היה לדבר איתי, אבל עצם העובדה שעברתי את החוויה הזו בשלום, בלי פאשלות רציניות על הבמה (חוץ מהעובדה, שכבר השלמתי איתה, שאני עצמי פאשלה מהלכת), וקיצר, עבר חלק, אם אפשר לקרוא לזה ככה. לא פידחתי את עצמי באופן נוראי כ"כ, ומתוך כל מי ששאלתי, לא נתקלתי בתגובות ציניות או שליליות בקשר להופעה שלי. אז נכון, לא הייתי כוכב הערב. סה"כ עליתי פעמיים לבמה: פעם אחת בהמנון, ופעם שנייה בקטע שהקראתי, "עקדת יצחק", שקראתי אותה בצוותא עם עוד שני משתתפים. אבל בת'כלס, אני מרגיש כ"כ גאה בעצמי, על כך שעשיתי ת'תפקיד שלי כמו שצריך, ולא נכנעתי לפחד הבמה העקרוני שיש לי. אז אם נחזור לענייננו, לפני חודש וחצי נפגשתי לראשונה עם כל הצוות-במה, ובואו נגיד, שהחודש וחצי הזה, הראו לי שיש גם אנשים מדהימים בעולם. שלא כולם חארות ואינטרסנטים, שחושבים רק על "מה" ו"איך" הם יכולים להוציא ממך. החבר'ה האלה התגלו כאנשים מקסימים, אחד אחד, וקשה לי להזכר מתי נתקלתי לאחרונה בכזה צוות מגובש של אנשים, שמתלכד ולוחם למען מטרה משותפת. אז נכון, היתה לנו גם פקאצה בצוות. אין מה לעשות. בואו נתנחם ונצא מתוך נקודת הנחה שהפקאצה הזו היא תופעה חד-פעמית, שאין מה להפיק ממנה מסר. אגב, למי שלא קרא את המגילה שלי אתמול/שלשום (איך שלא תקראו לזה), התברר לי לא מזמן, שהיא חברה של הכונפה שאיתי בצוות (זאת שטחנתי לעדי במוח עליה כשהיא העלתה לי את הפיוז, בזמנו), אז אפשר להבין למה היא מתנהגת ככה. כנראה שהפקאצתיות היא מחלה מדבקת. אני מקווה שלפחות אני לא נדבקתי מזה (למרות שבמחשבה שנייה, נראה לי שכן נדבקתי, אחרת איך תסבירו את משמעות הכינוי "פקאצון על משיבון"...LOL) בכל אופן, היה לי ממש כיף עם רוב הצוות, והכרתי פול חברים חדשים בכל הסיפור הזה. נראה לי שרשימת המסן שלי הולכת בקרוב להתרחב פי כמה, אחרי שאני אכניס את כל הכתובות החדשות של החבר'ה מהסט. אם נכנס שנייה לפירוט, אז הצוות הורכב ממספר שכבות גיל. ממוצע הגילאים בינינו היה 14 בערך, אבל היו גם כמה תיכוניסטיות שחיפו על המועקה, למרות שבת'כלס, אהבתי יותר את אלה שקטנות ממני בשנה-שנתיים. היינו צוות ממש מגובש. אין לי מלים לתאר את עוצמת הכימיה שהתגבשה בינינו בימים האלה. שיחקנו אותה, והכי חשוב: כצוות.

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifחלק ב' ../images/Emo28.gif

בכל אופן, כדי לא להעיק עליכם יותר מדי, אני אתחיל את הסיפור רק מיום שישי, האחרון. הוזמנו לחזרות בשעה 15:30, אבל כמו שחלקכם הבנתם, נאלצתי לעבור בשבט בכל הקבוצות, ולהרצות על נושא "צרכים-מיוחדים", ועוד לבדי, לאחר שכל הצוות הבריז לי. אז יצא שהגעתי באיחור של כמעט שעתיים לחזרות, אבל הספקתי לעלות לשתי נגלות של חזרות. בשבת, החזרות החלו ב-17:00, ומיד אחריהן, הלכנו באופן מרוכז, עם כל המשתתפים, לעצרת ה"גדולה" (אבל בזויה) בכיכר-רבין. באופן עקרוני, לא ממש נהניתי מכל הנאומים וההרצאות שהלכו שם. כל השרים וחברי הממשלה בימינו, עולים רק בשביל השם שלהם, ובשביל לשמור על איזון פוליטי, ולמרות שבלי-ספק, היו כמה נאומים יותר מרגשים ויותר מושכים ומעבירי-מסר, בת'כלס, לא ממש אהבתי. לא ממש ריגש אותי, ומה גם, שעמדנו במקום ממש זוועתי (בקצה השמאלי של הכיכר, קרוב לגן-העיר ולמקום הרצח), ולא ראינו כ-ל-ו-ם. בקושי הצלחנו לראות את אחד המסכים שהושמו שם, אבל מעבר-גורנישט. אנשים התרבו והסתירו בטירוף. גם היתה שם איזו גברת, שממש עלתה לי על העצבים. יצא שהחבר'ה שלנו התפצלו לשתי קבוצות, שאחת עמדה בזווית יותר נוחה, והשנייה פחות. אז כשניסיתי לעבור לקבוצה שרואה באופן יותר ברור, איזו גברת אחת אמרה לי בחוצפה ובבזות: "נו, יאללה. תעבור, תעבור". ושני מטר לידיה, גברת נוספת באה אליי בקטע של: "אני מקווה שאתה מלא מתכוון לעמוד פה", והתחילה לצווח עליי בטירוף. תאמינו לי, שאם זו לא היתה העצרת של רבין, ואם חברים שלי מרמת-שרון (אלה שפגשתי בטיול האחרון, אחרי שנתיים), לא היו עומדים שם, הייתי מוכן לפדח ת'צמי, ולצעוק בחזרה על השרלילונת הזו. יש דרך להגיד ת'דברים. לא צריך להיות בהכרח בזויים, כדי להעביר מסר כלשהו. בכל אופן, אח"כ, אותה גברת מעצבנת, קיבלה בעקיפין את עונשה, כשבטעות (אבל במזל) הבלון-מצנפת (איך שלא תקראו לזה) שקיבלנו פגע לה בטעות בראש [LOL]. מגיע לה! בכל אופן, מה שרציתי להבהיר, זה למרות שעקרונית לא ממש נהניתי מהעצרת עצמה, עצם חווית הגיבוש עם החבר'ה מהסט, היתה גדולה. הערב הזה כ"כ איחד וליכד אותנו. זה היה פשוט מדהים. אחרי שחזרנו, ליוויתי את אחד החברים מהסט, לתחנת אוטובוס ברמה"ש, שהוא היה צריך לקחת כדי להגיע בחזרה לת"א, ומשם המשכתי הביתה. אז כמובן, שבלילה שלפני הטקס לא נרדמתי. אין מה לדבר. אולי חלמתי בהקיץ שעתיים. יוצא שאני ער כבר יותר מ-48 שעות, חוץ מכמה שעות נמנום, בלילה לפני הטקס. בכל אופן, קמתי אתמול בסביבות 10:00 (היינו צריכים להתייצב שם ב-11:00, 8 שעות לפני תחילת הטקס), ופתאום נזכרתי שלידידה שלי מהסט, יש יומולדת. לא ידעתי בדיוק מה להכין לה, אז בסוף הכנתי לה בלון צבעוני מקושט, שבתוכו יהלום (צעצוע כמובן, אבל אל'תגלו..) ישר כשהגעתי לחזרות, ראיתי אותה, והבאתי לה ת'מתנה, וכצפוי, היא ממש אהבה אותה איזו חמודה. לאכול אותה. :] בכל אופן, עשינו במהלך היום, איזה 4-5 חזרות עם המיקרופונים והכל, ובמשך היום, הרגשתי מאוד מעורער ולא בטוח בהצלחה שלי על הבמה. נורא פחדתי מפדיחה אפשרית, אחרי שכמעט בכל חזרה שהיתה אתמול, התבלבלתי בדרך זו או אחרת. אז יצא שנשארנו שם מהבוקר עד הטקס, אבל בת'כלס, הזמן רץ כ"כ מהר, שאני, לפחות, לא שמתי לב לכך, וכלל לא היתה לי תחושת זמן. אז ישבנו מהבוקר עד הערב בתוך החדר-חזרות הסגור שנתנו לנו, וזה היה ממש מעיק, אבל עצם העובדה שהיינו שם בצוותא, קצת חיפתה על כך. כל המפיקים והאחראים עלינו, היו ממש לחוצים. האחראית הראשית ממש צווחה עלינו, בכל שנייה אפשרית, המד"נית שהיתה איתנו במשך כל החזרות (כן, גם לנו בדומה לכל תיכון אפשרי בימינו, הצמידו מדני"ת). היא היתה אחראית על סדר הכניסה והיציאה מהבמה בזמן הטקס, ולכן, גם היא ממש נלחצה, ולקחה את הכל במתח רגשי. חוץ מזה, היה לנו במאי נוראי. נתחיל בזה שהוא גיי-מוצהר (אנ'לא בטוח בקשר למוצהר, אבל נראה לי שכן), שהולך על חולצות פרחוניות, תחתונים אדומים, שהוא טרח להבליט אותם בכל הזדמנות אפשרית, ותיק של פרמפס (כן, מה שאתם שומעים), כמו שיש לבן-דוד שלי (שהוא בן שנה

), בשלל צבעי-הקשת. בכל אופן, חוץ מהיותו קוקס, הוא היה פשוט בן-אדם מעצבן. כל הזמן היו לו הערות מיותרות, שלא התקשרו בשום דרך לתפקיד אותו הוא מילא. הוא שיחק את תפקיד "הליצן" של המקהלה, בזמן שהוא היה אמור לביים אותנו. בכל אופן, כל הצוות (אנחנו-המשתתפים, האחראית, המד"נית, ומי לא..) דאג להשפיל אותו ולרדת ליו בכל הזדמנות. לא פעם יצא שכל הצוות ממש לעג לו בפרצוף, והיתה אפילו פעם שהאחראית הראשית אמרה לנו בפירוש להתעלם מההוראות שלו (למרות שהיא זו שמינתה אותו לתפקיד, בכלל), אז שתבינו לאיזה מצב כבר הגענו. הוא גם אמר לילדה אחת שנעדרה משתי חזרות, שהיא "נאסרת" לעלות על הבמה עקב ה"חטא" הנוראי שחטאה. ואגב, לאותה ילדה קרה קטע ממש מזוויע על הבמה. היא שכחה את הטקסט שלה, ובסוף מישהי אחרת קראה במקומה. איזה סיוט!!! כ"כ ריחמתי עליה. בת'כלס, היא היתה ילדה דיי מעופפת, אבל לדבר כזה לא היה אפשר לצפות ממנה. שהיא תשכח את הטקס בחדר חזרות...עד עכשיו לא הבנתי: איך סיטואציה כזו אפשרית?!?!? בכל אופן, אם נחזור לענייננו, אז הבמאי הקוקס נורא עצבן את כולם, ובסוף זה הגיע למצב, שאפילו אני (כן, מה שאתם שומעים, אני!) צווחתי עליו בגנרלית שהיתה לנו אתמול אחה"צ. הוא התחיל להפריע למשתתפים שהיו על הבמה, באמצע החזרה, בלי שום סיבה (ושתבינו...הוא הבמאי כאן) וכבר הגעתי למצב שאמרתי לו "תשתוק, אתה מפריע!!!". אז בכל אופן, אפ'חד לא ממש נהנה להיות בחברתו, אבל לפחות החבר'ה בגילי היו לעניין, כפי שכבר הזכרתי וציינתי, ואני אציין עוד שוב ושוב.

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifחלק ג' ../images/Emo63.gif

אז אם נלך שנייה קדימה, לשעות המכריעות שלפני הטקס, אז בואו נתחיל מכאן: בסביבות 18:00, קיבלנו הפסקה של כמעט ארבעים-דקות, להתארגנות, ולסידורים אחרונים, ואני הלכתי להסתובב כדי לחפש את החבר'ה מהשבט שלנו, היו אמורים להגיע. במקום זאת, פגשתי אנשים מהשבט השני שהיה שם, ביניהן, הדס, שאני מקווה שייצא לה לקרוא מתישהו את הסיקור הזה. בסביבות 18:15 הם טרחו להגיע, וכמובן, איך לא, שהמרכזת הבוגרת הסתומה שלנו, הספיקה גם אתמול לעצבן אותי, ולשחק לי בעצבים. היא שאלה באופן אירוני ומעיק "למה אני לא מופיע עם חאקי??" יצא שנורא התעצבנתי עליה, כי בת'כלס, כל בן-אדם צריך להופיע איך שבא לו, וזה אני חלק מהשבט שלה לא אומר שאני צריך להיות כפוף לדעות ולמחשבות שעוברות במוחה הצר. אז נכון, היתה מישהי שהופיעה עם חאקי, אבל מה לעשות, אני לא צופיפניק. אני אמנם בצופים, אבל בניגוד להרבה אנשים אחרים, הצופים הם בפירוש- לא כל החיים שלי. יש לי מספיק צרות, דאגות, ועיסוקים שונים למיניהן שלא קשורים אך-ורק בשבט שלה. אז בסוף איכשהו, בגלל שאמא שלי הסכימה להקפיץ לי ת'חאקי, עליתי עם מכנסי חאקי, במקום ג'ינס, כפי שתכננתי, אבל בכל אופן, ניסיתי להתרחק כבר כמה שיותר מהשרמוטה. אז בסביבות 18:50 התקבצנו כולם בחדר החזרות, וכולם היו בהתרגשות עצומה. אני הייתי מבין היותר-לחוצים, ובשלב מסוים, כבר לא האמנתי שאני אצליח לעשות את זה, ולעלות כמו גדול על הבמה. משנייה לשנייה המתח התעצם, ולמרות שניסיתי לעשות תרגילי שחרור והרפייה, עם הקבוצה, ולבד, כלום לא עזר, והייתי עדיין מתוח ולחוץ כמו 6N9!ן... בסביבות 19:10 החל הטקס, וכולנו עלינו ל"תקווה". כבר מאותו רגע הלב שלי ממש היה בתחתונים, אבל בסופו של דבר, המתח העצום החל בסביבות 19:20, כשעמדתי לעלות ולהקריא את הקטע שלי. כמובן, כפי שציפיתי שיקרה, הייתי חייב לשירותים באותו רגע (וזאת למרות שהכנתי את עצמי מראש לכך, וביקרתי בשרותים בערך כל 20 דקות, כדי לנסות למנוע מעצמי את הפשלה הזאת, אבל לא הצלחתי, מה לעשות?!?). בסביבות 19:30, אחרי שהזמרת הפקאצתית (זו שציינתי מקודם), סיימה לשיר, אני עליתי, ביחד עם עוד שני משתתפים, והקראנו את "עקדת יצחק". שום מלה לא יכולה לתאר את מה שעבר עליי באותה שנייה. רציתי רק לסיים להקריא ת'קטע שלי, ולברוח משם, מהר ככל האפשר. אז פאדיחות רציניות לא היו, למזלי, אבל מה שכן, בכל החלק האחרון של הטקסט, רגל שמאל שלי החלה לרעוד באופן מזוויע. הרגשתי שאני עוד שנייה עומד לפול על הבמה מרוב רעד ומתח. אז איכשהו סיימנו את זה בשלום, ויצא שבאותה שנייה כשנכנסתי חזרה לחדר החזרות, עוד בכלל לא עיכלתי את זה שהכל עבר, ושזה כבר מאחוריי. רק אחרי 2-3 דקות, כשהתעשתי מעט, התחלתי לתפוס את עצם העובדה שאני כבר מאחורי זה. כ"כ שמחתי, ועד סוף הטקס, הייתי פשוט בעננים. הייתי כ"כ מרוצה, שזה מדהים. בכל אופן, לקראת סוף המופע הלכנו לחלק שירונים, לקהל, והתיישבנו ליד הבמה. במקביל, אנשים כבר החלו ללכת, ובאותו רגע, הבנתי סופית, שעברתי את זה בשלום, וכמו גדול. אז יצא שסיימנו בסביבות 20:15, והתכנסנו לשיחת-סיכום בחדר-חזרות. כולם היו ממש גאים בנו על ההצלחה האדירה, אבל ממה שהבנתי, היו הרבה תלונות על הקהל, שביזה את המעמד, והתנהג באופן מחפיר במשך כל הטקס. השיחת-סיכום היתה ממש מרגשת. כ"כ התעצבתי להיפרד מהחבר'ה, אבל אל דאגה, אני עוד אפגוש אותם (את רובם, לפחות) בסיטואציה זו או אחרת. בכל אופן, היו כאלה שהיו על סף דמעות, וכולנו התחבקנו והתרגשנו, והיינו כ"כ מרוצים מעצמנו. נפרדנו מכולם, והתפזרנו-כל אחד לדרכו.

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifחלק ד'-מסכם..../images/Emo150.gif

אז אחרי שיצאנו, כל אחד למסלולו, אני הלכתי עם שתי ידידות שלי, מורן ומאיה (אלה שהלכתי איתם גם פעם קודמת) לקניון (שנמצא למרבה הפלא במרחק ממש קרוב למקום הטקס). בקניון פגשתי את כל החבר'ה שלי מהצופים, והייתי ממש "חצוי" בין שתי ה"חתונות" האלה-היציאה עם הבנות לבין הסתלבט של החברה. יצא שכל חמש דקות עברתי ממקום אחד לשני, בתירוצים מוזרים. בכל אופן, יצא שבסוף איכשהו נשארתי עם הבנות עד הסוף, ובסביבות 22:15, כשהן סיימו את הסעודה שהן הזמינו ב"ארומה", הלכתי אני לאכול בעצמי, וטחנתי וופר ענקי בברגר-קינג. הייתי כ"כ רעב אחרי שלא אכלתי במשך כמעט 24 שעות, מרוב התרגשות (חוץ מחצי-משולש פיצה, שדחסתי בצהרים, וגם זה בקושי). אח"כ חזרתי לי, וכ"כ הייתי מאושר. אין על התחושה הזו. בסט! בכל אופן, בלי קשר לעניין האירוע עצמו, רציתי לספר קטע מצחיק שקרה לי אתמול בקניון. קיצר, יש לנו בשכב"ג איזה מדריך ממש שרוט, שכל הזמן מתנהג בביזאריות בציבור. פעם אחת, כשנסענו במרוכז לים, הוא צעק באמצע האוטובוס, ליד מלא אנשים, את העובדה הפשוטה (והשקרית) שהמרכזת הבוגרת שלנו (שהיא בת 25, לידיעתכם) מתקלחת עם בגדים [חחח] בכל אופן, בחודשים האחרונים, הוא התחיל להשתמש בביטויים מערבית ומשפות דומות נוספות. בחודש האחרון הוא ממש נטפל לביטוי "יא וורדיקה" (לא שאני מבין מה זה), אז יצא שבשביל למצוא לזה חרוז, המלה היחידה שמשתלבת כאן היא "צביקה". אז יצא שאני כל פעם נדפק, וכל פעם הוא מפדח אותי מחדש בכל הזדמנות אפשרית. כל הטיול האחרון שמעתי מליון פעם אנשים אומרים ביטויים בסגנון הזה (כמו: יא וורדיקה, איפה צביקה?). אז אתמול, מסתבר, שבזמן שהייתי בקניון, הסתובב שם עוד צביקה: צביקה הדר, לידיעתכם. אז יצא שכשהוא נכנס לקניון, חברות בנות מהשכב"ג שלנו צעקה לו, בלי בושה: "יא וורדיקה, הנה צביקה". וזה עוד לא הכל. אח"כ, המדריך הזה, שהמציא את ה"חרוז" הנלעג הזה, רצה להפגיש ביני לבין צביקה הדר, ומשך אותי בכוח לכיוונו. חוץ מזה, אני כבר לא מדבר על כך שברגע שהוא ראה את צביקה הדר נכנס לחנות בגדים, ומחפש חגורה לעצמו, הוא (המדריך מהשכב"ג) ביקש ממדריכה כלשהי שהסתובבה איתנו להוריד ת'חגורה שלה ממנה, בשביל למכור אותה לצביקה הדר. יצא שהמדריכה הזו כמעט נשארה בלי חגורה, באמצע הקניון, אבל בסוף הוא ויתר. בסוף איכשהו הוא השתפן, וויתר. ובכל אופן, אני מבהיר את כל חניכי "רשפים" שנכנסים לכאן, ביניהם אדון פיטר, שהמסקנות שתסיקו מהמאמר הזה, הן על דעת עצמכם בלבד, ושאני מבחינתי, לא רמזתי לכם כלום, אז שיהיה ברור.. אז זהו בערך..המגילה התורנית להפעם תמה לה, עם הרבה תחושת חיוך ותקווה, אך מצד שני עם עייפות עצומה (אחרי לילה שלם בלי לישון), ועם עצבנות לאור המבחן בטריגו שהולך להיות לי היום. אין לי כוח לזה. כבר לא אכפת לי כמה אני אקבל. :/ ואני מקווה, שאתם, פלוגת מק"פ, יגאל, מור, ניר וכולם, תקדישו מעט מזמנכם בשביל להתייחס למגילה המושקעת הזו, שישבתי עליה מסביבות חמש ומשהו עד עכשיו. אז עשו טובה, תגיבו, פליז!

 

[s e n i o r i t a]

צביקיי....

אז אני בניגוד לשאר כן קראתי את ה"מגילה" שרשמת והיא דווקא מעניינית.. אני באמת אוהבת לקרוא דברים שכאלה.. חחחחחחח קודם כל אני ממש שמחה בשבילך שנהנית.. זה בהחלט חוויה לעבור דבר כזה.. וזה דבר שאין הרבה הזדמנויות בחיים לעשות אותו, אז אני באמת שמחה שזה עבר על הצד הטוב ביותר.. נראה שזה ממש שימח אותך וכמו שציינת כל משפט שני גרם לך להרגיש גאה בעצמך, וכמעט שאין תחושה יותר מדהימה מזאת, באמת שאני שמחה בשבילך.. ומקווה שהלך לך טוב במבחן היום בטריגו..

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gif../images/Emo51.gif רבה על ההתייחסות..../images/Emo9.gif

וכן, הלך לי טוב בטריגו. הספקתי לענות על כל ה-5 שאלות, ולא נראה לי שאני הולך לרדת מ-80 במבחן הזה..

 

[Love Anastacia lehe]

ב-16 ../images/Emo10.gif

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifתתביישו לכם, בהמות../images/Emo70.gif ../images/Emo46.gif

קמתי ב-5:00 בשביל לשרשר לכם ת'מגילה הזו, וזה מה שיש לכם להגיד? הודעה אחת בודדת, שגם היא חסרת תוכן

תתביישו לכם

אפילו מספר ותוכן התגובות בקומונה היו מרובות יותר. אתם חבורה של סנובים סתומים, וסוף-סוף אני מבין את מה שעדי מנסה להגיד לי כבר חודשים-שאין לי טעם לשרשר לכם שום מגילות, למה כל אחד מכם חי בעולם שלו. תתביישו לכם! גועל נפש!

 

[adii1201]

מודה, לא קראתי ../images/Emo9.gif

לא היה לי כוח אני חולה! וחוצמזה, צביקה לא אמרת שבגללשאף אחד לא קורא את המגילות שלך אתה לא כותב אותן יותר?!?!?

 

[Love Anastacia lehe]

אויש חלאס.. עזוב אותי..

קראתי כמעט הכל ואין לי כוח להגיב.. אז מה?! אתה רוצה שאני אכתוב לך: "נשמע שנהנית, שמחה בשבילך!"... זה מה שאתה רוצה?! זה מה שאני אכתוב... אבל אם לא אז חלאס צביקה!

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifרעה../images/Emo70.gif ../images/Emo46.gif

זהו..ברוגז

לא מעוניין בך יותר

לכי לחנון

הדלת שלי נסגרת עכשיו בפניך באופן רשמי

 

[Love Anastacia lehe]

בסדר..

 

[HilaZ1]

כן האמתי של כל אחד חי בעולם שלו...

זה לא אומר שאנחנו סנובים סתומים

לא תמיד יש כח לקרוא מגילות שלמות..תנסה להעביר את זה בדרך יותר קצרה וממצה,מבטיחה שאני אקרא..אבל לא למצב רוח שלי לשבת לקרוא מגילות כרגע

 

[Love Anastacia lehe]

../images/Emo45.gif

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gif../images/Emo31.gif

אנשים יכולים להקדיש 5 דקות מזמנם, ולהגיב תגובה באורך של 3 שורות, לאחר שאני ישבתי וחרשתי בשביל לכתוב ת'מגילה הזו, באמצע לילה שאחריו היה לי מבחן חשוב.

 

[Ana Lyn Newkirk]

../images/Emo72.gifמקפיץץ שנית

נקווה שהפעם זה יילך.