הוא צורב שפתותי, לכשיתייבש יצרוב יותר, זו הייתי אני ששכחתי שכחתי את מה שצורב, עם הזמן גם הים שוקט, שוקט ומפתה לחזור, חזרתי בשקט. רסיסי מלח הים לימדו אותי שוב... אין לסמוך על רסיסי זיכרונות.
ברוך ריח פריחת השדה חבתי לי חוב ישן- שפתיי צרבו בי שקעתי מוטלת בעמקי לתוך עצבי כבד-הימים עם הזמן גם הים שוקט שוקט ומפתה לחזור חזרתי בשקט בחשאי מאחורי כתפיך בלאט סופגת ניחוח אהבתך גמעתי את השיקוי העז הנודף ממך אצרתי צררתי בלבי רוקמת,, טווה,, אורגת,, שבתי אל כבשותיך אל המעיינות הריחנים שימה עלי ידך עוד-אני אוהבת אותך