צריכה ייעוץ...

[yonitbrk]

חוויות מהגן

צודקות שתי האמהות לגבי "תחקור" הילד לגבי חוויותיו מהגן. גם אצלי אני מסתפקת במחברת קשר בה הגננת רושמת לי מידי יום אם היה משהו מיוחד בגן או מתקשרת ומשתפת אותי ובאמת במהלך השנה לאט לאט הראיתי לילד שאני מעודכנת במה שהיה בגן אם עי משפט לדוגמא כגון " ציפור סיפרה לי ש..." ואז הילד נידלק בצורה חיובית ושמח לשתף אותי בחוויות. אם הילד מתעקש לא לספר ואומר "לא יודע" או "לא רוצה לספר ואל תשאלי אותי" אני מכבדת את רצונו ולא מתחקרת כי גם לילד כמו לכולנו מותר שיהיו מצבי רוח ומותר לא לספר כל דבר ולבחור מה כן לספר או מה לא. שוב תמיד יש את האופציה להתעדכן דרך הגננת אם באמת רוצים ואם יודעים שהילד מתקשר יפה אין צורך כל הזמן להלחיץ אותו אלא לדעת לכבד גם את רצונותיו. צריך לדעת על מה להתעקש ומתי לוותר.

 

[רונית ולגרין]

טיפול קלינאית

שלום שרון, אכן טיפול קלינאית תקשורת הוא הרבה מעבר לטיפולי הגוי. במיוחד באוכלוסיה של ילדים/אנשים בעלי לקות תקשורתית. אנחנו (הקלינאיות) עובדות על פיתוח יכולת שפתית (מילים, תחביר, דקדוק, התארגנות מילולית, ועוד) פיתוח היכולת התקשורתית (הבנת סיטואציות חברתיות, היכולת לנהל שיח, יוזמה לאינטראקציה שפתית, ועוד) וכמובן גם הגוי. אני חושבת שהכי פשוט, על מנת להרגיע את החששות שלך, לעשת שני דברים- 1. לבקש מהקלינאית דוח סכום טיפול 2. במידה ואת לא רגועה לגשת לבקש second opinionמ מקלינאי/ת אחר/ת העוסק/ת באוכלוסיה דומה.. בהצלחה, רונית

 

[נונינה1]

תשובות................

1. אל תמציאי סיפורים - הילדים הרגישים שלנו יחושו את ההבדל בין חוויה לבדיה.....תמצאי משהו אמיתי לספר שהוא יכול להתחבר אליו. עדיף משהו שיש לו קשר רגשי - נבהלתי, שמחתי, הופתעתי וכדו'.... 2. מבעית היגוי "קיבלנו פטור" כך שאין לי הרבה ידע ונסיון בנושא. אם למעט בעית ההיגוי בעיות השפה האחרות פתורות - הבנה, ושליפה, אולי הקלינאית הזו מיצתה את עצמה בנושא וצריך לבדוק משהי אחרת. כי אם הילד ממש לא מובן לא הייתי מוותרת על טיפול - ואם אני לא טועה, בגיל שלו כן נכון לטפל בבעיות כאלו אצל כל הילדים. 3. תודה על הברכות, לתינוקת הבובה שלי קוראים מיקה, היא מקסימה באופן מיוחד (ואובייקטיבי....). קשה לראות סימני PDD בגיל חודש אז אני מנסה להניח לאבחון בשלב זה, אבל היא תגדל תחת מקרוסקופ בנושא, אין לי ספק. אנחנו כבר בני חודש - מחר. אוכלים, ישנים - קצת, וסובלים לא מעט מכאבי בטן אבל הכיף עדיין מתגבר על הכל ואני נהנית ממנה אין קץ.

 

[נונינה1]

לאורחת....גם הילד שלי הפסיק

טיפול אצל קלינאית התקשורת סביב גיל שש וחצי, והוא ממש לא היה צריך אותה יותר לנושא השפה, למעט תמיכה באינטראקציה חברתית - והקלינאית שלו לא מצאה לו בן זוג לטיפול דיאדי ולכן לא היה טעם להמשיך לבד....כך שלקבוע שלא יכול להיות שבגיל הזה לא צריך יותר זה אולי קצת קיצוני...

 

[yonitbrk]

חוויות

בדיוק למה כל הזמן צריך לחלוב אותם ולשגע אותם? אם את אומרת שהילד מסוגל לספר חוויות כשהוא רוצה תני לו ספייס ותראי שבזמנו החופשי הוא יבוא מרצונו וישתף אותך. כך זה לפחות קורה אצלנו.

 

[beezi]

משחקי כדור../images/Emo87.gif

הבן שלי אוהב לשחק בכדור כי בעלי אימן אותו כל הזמן. במשך הזמן ראינו שהוא יודע לבעוט בכדור ומוסר את הכדור ומישיר מבט וזה לאחר עבודה רבה. קשר עין - אתם יודעים... קנינו לו מתקן כדורסל גדול כזה והוא התחיל להתאמן בבית. כמובן שבעלי משחק וקולע לסל והוא אחריו. באו ילדים התלהבו מהעמוד באמצע הסלון... והתחילו לקלוע, הילד הצטרף... אני חושבת שאת צריכה לבדוק אם הילד נוטה להיות פיזיקל כזה (כלומר ספורטאי), כדאי לפתח לו את המיומנויות על ידי ספורט טיפולי. שם הוא יכול ללמוד לציית להוראות. להישמע למדריכה, להישיר מבט ולהתרכז במשימה, קשר עין וכו' וכמובן אם יש בעיות מוטוריות, או תכנון לקוי של תנועה - בעבודה ממושכת אפשר לפתור אותן. אצלנו הוא הולך לספורט טיפולי ולבריכה והוא ממש פורח שם. למזלנו, קלטנו מיד שדרך עבודה בספורט הוא יוצר קשר עין עם המדריכה והמטפלת בבריכה והתקשורת שלו השתפרה פלאים. רצוי מאד לעשות שיעורי בית איתו על זה גם בבית ובחוץ. בהצלחה.

 

[beezi]

שרון, בספורט טיפולי מתמחים/ות מורים

לספורט שעברו הכשרה כמו במכון וינגייט במיוחד לעבודה עם ילדים עם נכויות שונות ולא רק בספקטרום. כדאי לך להתקשר למכון וינגייט ולשאול מי הם המורים שקבלו הסמכה ללמד אוכלוסיה כזו באזור שלכם. בקשר לבריכה - גם בבריכה יש מדריכים שלמדו לטפל בילדים עם נכויות, בדומה לפיזיוטרפיה, רק שזה נעשה בתוך המים.

 

[ניבית2]

../images/Emo70.gifצריכה ייעוץ...

שלום לכולם, הבן שלי בן שש וחצי ושנה הבאה עולה לכיתה א'. נמצא בגן מיוחד (השנה השלישית), קורא, כותב, מצייר. אני רוצה קצת לשתף אתכם ולשאול מה אתם הייתם עושים בסיטואציה מעין זו. כשהבן שלי חוזר הביתה מהגן, מעדיף את המרחב הפרטי שלו, מה שזה אומר לכתוב לקרוא ספר, לצייר, להסתכל במראה שהוא מאוד אוהב, לראות ערוץ הופ, פשוט להתעסק בדברים שלו, אבל כשאני רוצה לדלות פרטים חדשים שקרו בגן, אז אני רואה שמאוד קשה, וכשאני מדברת איתו, הוא ממש עצוב ופשוט עומד לבכות

, מאוד קשה לו עם זה, כי מצידו זה דורש מאמץ וזה קשה לו, ברצוני לציין שהוא מדבר מאוד יפה, יש לו יכולות גבוהות ופוטנציאל, ממזר קטן שהוא רוצה לדבר אז מדבר בלי בעיה כמובן על דברים שהוא רוצה, אבל מה שאני רוצה לא בא בחשבון, אז אני מתנה לו תנאים וכמו אם לא תספר לי, אז לא הולכים לגינה בהתאם לכל מה שמתוכנן באותו יום. כשבא מהגן אז הוא אומר אמא לא תדבר איתי, כלומר לא לשאול מה היה בגן. הדברים בסופו של דבר זורמים החוצה, כמו אתמול למשל : אחרי שקצת בכה כי אמרתי לו שלא הולכים לקניון, אז סיפר לי שהדביק בגן סלסלה ובתוכה : משמש, תפוז, בננה, משמש, מלפפון, עגבניה ואז אמר פירות ירקות, טנא לחג השבועות. ואח"כ אמר שהיה בקבוצה ודיברו על גברת ואדון וכו'. בסוף הוא כן מספר אבל "בדרך ייסורים" ומייגעת גם אותו וגם אותי.

אני רוצה שתעוצו לי איך ניתן להתנהג בסיטואציה כזו, שכן אלתרתי המון דברים אבל מצב סטטי זה עדיין לא זז קדימה, תמיד קשה לו להתבטא ומאוד עצוב לו וכנ"ל גם לי לא קל עם זה

. תודה.

 

[נונינה1]

ואת מספרת לו מה עשית בבוקר כשהוא

היה בגן ???? קודם כל גם הילד "הרגיל" שלי לא אהב את התשאולים האלו, ודברים שהשפיעו עליו וגם על אחיו התאום יצאו יותר מאוחר בכל מני הזדמנויות... דיווח טכני ביקשתי מצוות הגן שבאתי לקחת אותו, ואני חוזרת לעיצה מלמעלה, אם תשתפתי אותו בחוויות שלך, אולי הוא גם יבחר לשתף אותך בחוויות שלו - מערכת יחסים היא תמיד דו סטרית.... אני גם לא תמיד מחכה בסבלנות ומבקשת שיספר לי דבר אחד טוב ודבר אחד שהיה לו קשה - ומקבלת לפחות את הצימוקים האלו....

 

[ניבית2]

../images/Emo13.gifהי, ומה שלומך...

קודם רציתי לאחל לך מזל טוב להולדת בת/בן שיהיו רק בריאים זה הכי חשוב. איך היתה הלידה ? עברה בשלום... איך המרגש בבית עם שאר הילדים, איך הם מרגישים שיש להם אח/אחות חדש/ה ? איך את מרגישה בסדר ?! המון מזל טוב

ושיהיה רק אור

בבית.

 

[ניבית2]

ההודעה לנונינה שכחתי לציין...../images/Emo8.gif

 

[נונינה1]

אז ככה....

הלידה אכן עברה בשלום - קיסרי מתוכנן וחלק מבחינת הרופאים, והמון חששות לפני והתרגשות גדולה אחרי מבחינתי. עם הילדים בבית המצב נורמלי (אני מאוד מעריכה את המילה הזו...) הם אמביולנטים - מתעניינים, נמשכים וגם בודקים אותנו בכל דקה ודקה... אני בסדר גמור, הרבה יותר מבסדר, ואכן הבית מלא אור....

 

[אדית האחת]

נונינה מזל טוב להולדת בת ../images/Emo140.gif

וואו באמת לא האיתי כאן הרבה זמן את אחרי לידה כבר שתגדלי אותה בנחת הרבה בריאות ואהבה לך ולכל בני ביתך מאכלת לך את כל הטוב שבעולם

 

[אדית האחת]

ניבית שבת שלום

ראשית היעץ לך להפסיק להתנות לו תנאים כדי שיספר לך זה לא נותן לך לו שום דבר מועיל שנית מתוך ניסיוני פשוט במקום לשאול שאלות בדקי עם הגננת מה הוא עשה באותו היום בגן ותספרי לו ששמעת שהיום הוא עשה כך וכך ותחמיאי לו על זה זה יעשה לו טוב שהוא לא צריך לספר ועם הרבה סבלנות יום אחד זה גם יגיע והוא יספר לך על מהלך יומו בן או בבית הספר בעתיד לחצים מפיקים את ההפך במשך שלוש שנים עברתי את אותו הדבר כל יום שאלתי אך היה בגן או שלא היתה תשובה או שהוא ענה "כיף" וכשנידבתי מידע שהיה לי מהגננת על מעשיו בהתחלה הוא לא היה עונה אך לאחר זמן מה הוא התחיל לנדב עוד פרטים מעצמו כמו מי הגיע באותו היום לגן וכד' היום הוא בכיתה ב' וכל יום שהוא מגיע מבית הספר אני שואלת איך היה ועדין הוא עונה כיף אבל לאחר שהוא נח הוא בא מיוזמתו ומספר לי מה הוא עשה בבית הספר ועם היה משהוא ממש מלהיב עוד באותו הרגע שהוא מגיע הוא מספר צריך הרבה סבלנות אני יודעת שזה מתסקל אותך ומעציב אבל יום אחד כל זה היה מאחוריך סוף שבוע נעים