../images/Emo7.gif
מה קורה לי
אני מרגישה כ"כ אבודה, מבולבלת, אני לא מוצאת את עצמי. אני לא יודעת מה עובר עליי, אבל משהו עובר ואני לא יודעת מה-זה. אני כ"כ מתגעגעת לפה.. קודם הכל היה שונה. הייתי נכנסת לפורום איזה 7 פעמים ביום, מגיבה לכל אבל ל-כ-ל הודעה, הייתי שומרת על קשר עם הרבה ילדים מפה. ועכשיו מה
אני נכנסת אולי פעם ביום, מגיבה אולי פעם בשבוע וגם זה במזל, אם יש לי כח. אני מרגישה כאילו הכל השתנה. אתם לא יודעים. אפילו הראיה שלי לגבי הראל השתנתה. אני כבר ממש ממש לא רואה בו כזמר מפורסם מכוכב נולד. אני רואה בו משהו שונה לגמרי שאני לא רוצה להגיד מה. אני חושבת על איך שהסתכלתי עליו כשראיתי אותו פעם ראשונה באודישנים ואמרתי "היי אבא בו תראה, זה הראל הבן של אבנר" ולא ממש היה לי אכפת מי-זה.. הייתי עוקבת אחרי התוכנית דיי בגללו אבל לא הייתי מטורפת עליו, התחלתי ממש לאהוב אותו לקראת הגמר, ואז אחרי הפסטיגל הערצתי אותו ואהבתי אותו כמו רובכם פה. ומאז שהוא צלצל אליי ביום הולדת שלי הכל התכפך. ברבע שעה הכל התהפך.. הבנתי שהוא בכלל לא מי שאני חושבת שהוא. אני לא יודעת מה קורה לי. אני ממש ממש מבולבלת ואבודה. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו כ-ל היום. בבצפר, בבית, כשאני מול המחשב, כשאני באימון. אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו. אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה בגללו ואין לי מושג למה, כנראה בגלל הגעגועים. אין לכם מושג כמה שהציונים שלי ירדו בגלל כל המחשבות האלה. אני כל הזמן נזכרת איך שצחקנו ביחד, איך שהוא חיבק אותי ולא עזב, איך שהוא מדבר אליי כאילו שאני אחת מהידידות שלו. ואני ממש מצטערת להגיד לכם, כי אני לא רוצה להישמע סנובית או שחצנית ואני גם לא מנסה להתלהב. אבל יש לנו קשר מיוחד, הרבה יותר חזק ממפורסם ומעריצה. תבינו, הראל מכיר אותי מאז שנולדתי, אני חולה עליו בגיל 7 ורק בגיל 12 זה התעורר אצלי שוב. אין לכם מושג כמה שאני אוהבת את הבנאדם הזה. מצידי שלא יהיה מפורסם בכלל, אני עדיין ימשיך לאהוב אותו בדיוק כמו עכשיו אם לא יותר. אני ממש ממש ממש מצטערת שאני מזיינת לכם ת'שכל ותודה למי שקרא את הכל. הייתי חייבת לפרוק. אני אוהבת אותכם תמיד
וסליחה, אני מצטערת על הכל.. ואין לי מושג על מה אני מצטערת, אבל אני מרגישה שאני צריכה להגיד את זה מישום מה.. אוהבת..
מה קורה לי
