[שמש 23]

../images/Emo7.gif

אני לא יודעת איך לעזור לעצמי... אני סטודנטית שנה ב,23 שתמיד היו לי בעיות חברתיות.וכרגע אין לי חברה קבוע שאני מסתובבת איתה בהפסקות.אני מרגישה כ"כ נורא! אני גדלתי בבית קשה, יותר נכון עם אמא שרק נותנת עלי ביקורת שלילית ואחות שאנחנו לא מדברות. שנה שעברה הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית חצי שנה והוצאתי דברים שהיו בלב, והרגשתי שאין טעם לדבר צריך לעשות, הבעיה שאני רואה שקשה לי לעשות. המצב הוא שאני מכירה הרבה אנשים הכרות של שלום שלום,ולא יותר אבל תכלס אין לי חברות, אף אחת לא ממש מתעניינת בי, אני לא צריכה כ"כ הרבה תשומת לב, קצת, רק אני קוצפת ומבקרת אותן והם לא באות אלי, אני מרגישה בגלל שעכשיו אני רגישה אז אין לי יותר מידי על מה לדבר איתן מלבד לימודים, יש לי רגשי נחיתות כמו שאני רואה, אבל אני רוצה לשנות זאת מה שבפועל אני לא מצליחה, נמאס לי לדבר אבל אין לי תוצאות. איך לעזאזל היה לי טוב בחיים? מסתבר שקשה לי להתחבר עם אנשים, לקבל אותי ככה? איך אני השתנה- הרבה הרגלים רעים יש לי כבר במוחי ולכן אני לא יודעת מה לעשות.... מקווה שאולי ניצוץ יבוא לי ממככם אשמח לשמוע כל דיעה בנושא איך המצב החברתי שלכם? גם אתם מרגישים בודדים? שמש

 

[reedgreenwhait]

המצב החברתי שלי...

אין לי אף ידיד, כבר הרבה שנים. אני לא מנסה להתיידד, אולי אפילו להפך. לפעמים אני מרגישה בודדה, אבל לי הבדידות מתאימה, לחיים בעולם הזה היא לא מתאימה...

 

[איזבל האחת]

היי..

אפשר לדעת איפה את לומדת? ומה? כשהתחלתי ללמוד הייתי ממש אאוטסיידרית, רק במהלך שנה ב' התחלתי פתאום למצוא את המקום החברתי שלי בכיתה, זה היה בעיקר בעקבות הלמידה שלי ויצירת השם שיצרתי לעצמי... פשוט מבחינה חברתית נטו אני בכלל לא מתאימה למי שלומד איתי.. אבל יש לי מה להציע, לקח זמן עד שהאמנתי בעצמי מספיק בשביל להציע את זה, אבל ברגע שהתחלתי, ונתתי לאנשים להתקרב אליי, הדברים החלו להשתנות.. אני מצאתי שאצלי יותר קל לי להתחבר עם יחידים. כלומר לא לאנשים שכבר בקבוצות, אלא יותר אחד על אחד, זה פחות מרתיע אותי ומפחיד אותי.. תנסי למצוא את נקודות החוזק שלך, מה מייחד אותך מול שאר האנשים שבכיתה שלך.. ותאמיני בעצמך, שאת ראוייה. בהצלחה

 

[שמש 23]

היי

"תנסי למצוא את נקודות החוזק שלך, מה מייחד אותך מול שאר האנשים שבכיתה שלך.. ותאמיני בעצמך, שאת ראוייה". זה טיפשי להאשים את אמא אבל כרגע אני לא יודעת למה אני ולא אחרים. היא כל החיים שלי אמא כמה אני לא טובה ולא שווה ולא כיבדה אותי ולא נתנה לי את היחס הראוי, אז איך לפתע פתאום זה ישתנה???? אני לא יודת איך להתחיל ומאיפה..... שמש

 

[איזבל האחת]

תנסי לחשוב בפשטנות..

"מה אני אוהבת?" "במה אני טובה?" "במה אני רוצה להעמיק ידע?"

 

[רננהלי]

../images/Emo24.gif

חמודה. זה אפשרי לשנות! קבלי לינק למשהו מאוד מאוד דומה שכתבתי למישהי שינוי גישה

 

[ללי26]

שמש יקרה

אני מאוד מבינה את מה שאת מרגישה ומזדהה איתך. גם אני עברתי הרבה מאוד שנים של השפלות ומטען שלילי בהם הרגשתי מול הוריי שאני לא שווה דבר. לוקח הרבה זמן,אומץ ובגרות בכדי להבין שזה לא נכון ושאת אחרת. חלק מהזמן התנסויות החיים מלמדות אותך עד כמה את שווה ,נהדרת וטובה. וחלק מהזמן זו עבודה קשה מאוד שלך. צריך לדעת להתעלם מהקולות הפנימיים האלו שהפנמנו בבית והם אלו שמקבלים ביטוי בכשלונות שלנו,במערכות היחסים,בתקוות ביאאוש וכו'. צריך לדעת להגיד לעצמך שמגיע לך. מגיע לך להיות אוהבת ונאהבת,מגיע לך להיות מאושרת. עם הזמן זה תופס ולאט לאט כשדברים מתחילים להשתחרר ממך,ואת צוברת קשרים והתנסויות חיוביות את מתחילה להרגשי אחרת ומשם... זה כמו מעגל קסמים. אנרגיה חיובית שממשיכה את עצמה. בקשר לקשרים עם אנשים- תנסי להתסתכל על עצמך מבחוץ ולשאול- מה בך מרתיע את האנשים שמסביבך. ותהיי כנה,לפעמים האמת הזו כואבת ולא נעימה. לאף אחד לא נעים לשמוע ביקורת כל הזמן וגם ביקורת צריך לדעת איך לומר בכדי שהצד השני ירצה לשמוע ולהשתפר. תשאלי את עצמך מה היה עושה לך טוב במשהו שחבר עושה כלפייך ותנסי לממש את כלפיי אחרים. ותדעי קצת לוותר לעצמך. את תהיי כל כך קשה עם עצמך כי זה מפתח לייאוש גדול. שולחת לך

גדול

 

[ירגזי כחול]

רב האנשים בלימודים מתחילים מאפס,

צריך פשוט לזכור את זה ולא לתת לזה לשבור אותך. ואפילו עם כבר עבר זמן מאז תחילת הלימודים.. אותי אישית זה מדהים כמה גמיש הקטע החברתי בלימודים. ביום טוב, שזה רב הימים, טפו טפו, אני מצליחה להתחבר כל כך בקלות עם אנשים. לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קל. עכשיו, לא, עוד אין לי מסגרת חברתית שאני בוטחת בה במאה אחוז, לוקח כל כך הרבה זמן עד שמתפתח משהו כזה, אבל אם מתעזרים בסבלנות זה בהחלט אפשרי. צריך לזכור שהקשרים האלה לא קיימים מרא שולוקח להם זמן להבנות. וצריך להיות סבלנים ולחכות, והם בהחלט יכולים להבנות. חשבת פעם שאולי זה חוסר הבטחון שלך שמשאיר אותך במצב כזה? אני יודעת שאצלי, כשאני נשארת לבד, זה בד"כ משהו שהוא לגמרי שלי. חוסר בטחון שלי שגורם לי להיות הרבה פחות כיפית וחברותית. להתנתק. לרצות לבד. לחשוב שכולם שונאים אותי. סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אולי אם תביני שאת בסה"כ בסדר, שאין בך שום דבר פסול, שאת מקסימה כמו שאת, תמצאי את עצמך יוצרת קשרים יותר בקלות. בסה"כ, אנשים הם לא יצורים עויינים, והם רוצים ליצור קשרים עם אחרים, רב הזמן. בטח שלא מתנגדים [אלא אם כן הם ממש סנובים, ואז, עזבי אותך..

] ועוד משהו. זה קצת כמו מעגל, הקטע החברתי. כשאת מרגישה טוב עם עצמך אנשים באים אליך, כשלא אז פחות. בסופו של דבר זה רק מה שאת מרגישה כלפי עצמך שמשנה... זאת הבעיה בד"כ, לפחות אצלי. לא איזה פגם בבנאדם.

 

[ניאו30]

שמש,שתי הצעות

הראשון-למצוא לך משהו בחיים שיהיה לך כמו מטרה או ייעוד,משהו שיהווה לך כלפיד הנושא את החיים שלך ברגעים הקשים והחשוכים.האם הלימודים שלך מהווים דבר כזה?אם כן,את יכולה להגיד לעצמך שזאת המטרה שלך בחיים... להסתכל על זה בתור ייעוד שלך ואז הדברים האחרים שקורים לך,גם העצובים והכואבים,הם בעצם כלי שבעזרתו את תגיעי ל"שם". השני-המימד החברתי...הייתי מוסיף למה שאיזבל אמרה,לא רק נקודות חוזק אלא בהכי פשטות,לעשות את הדברים שאת אוהבת,רוצה או חולמת עליהם...חוג נגיד או פעילות מסויימת.קשה לי להגיד מה בוודאות כי זה תלוי בך,אבל דבר או דברים בהם תמצאי עניין מהנסיון האישי שלי אני יכול להגיד לך שכשאת עוסקת במשהו שאת אוהבת,ואפילו שמחה לעשות,אז יש פחות מחשבות על הדברים השלילים יותר בחיים שלך.