liat1953

New member
../images/Emo7.gif

כבר יותר משעתיים אחרי חצות, הכל שקט, עוד יום הסתיים. עוד יום בלעדיך, עוד יום שלא יחזור. הכאב מפלח, הולם בחוזקה, מעיק בעוצמה. ושוב הדמעות, עולות להן אט ממעמקים, מכסות את העיניים, ומטשטשות... לא את המציאות, לא את הכאב, רק את הראיה. הלואי שהיתה שגויה. והמציאות המרה, היתה רק חלום רע...
 
ליאת יקרה

אתמול היה קשה במיוחד עם כל המוות מסביב שמחזיר אותנו כנראה לספור האישי.חשבתי על ההורים המסכנים שעומדים לקבל את הבשורה ההמרה .הפחד הכי גדול של הורים שמתגשם לתוך המציאות. אוי איזה מציאות לבי לבי עליהם שולחת חיבוק גדול לכולנו
 
ליאת

גם המילים דלות להכיל את הכאב הנוראי . את האין אונים מול האבדן .את הסבל שיש שעות שהעוצמה היא בלתי אפשרית לשאת . את הגעגועים שחונקים עד כדי חוסר נשימה .ואחכ. ....ממשיכים .
 

liat1953

New member
חולית -כתבתי על המילים ממש דקות

לפני שקראתי את תגובתך המילים.... מן הכאב יוצאות,זורמות,קולחות, אין סוף מילים... אך הן אפילו הן לא יכולות להביא לנחמה הוא חסר הוא איננו לא ישוב לעולם למה,הוי למה, לא יכולים לשנות את רוע הגורל....
 
למעלה