[רומיקה]

../images/Emo7.gif

מפחדת מעצמי, מהמחשבות שעוברות לי בראש. מפחדת כ"כ שאהייה מסוגלת להרוג את עצמי. אני אוהבת את עצמי אז איך אני יכולה להרוג את עצמי? למה אני לא עוזרת לעצמי? למה אני כ"כ שונאת אותי עכשיו? מה יש לי? רע לי. לא מכירה את עצמי, לא יודעת מי אני, רוצה לשים לזה סוף, רוצה שהסבל יגמר, מרגישה שהחיים גדולים עלי. קשה לי להתמודד איתם. אני לא מוכנה לזה מספיק. אני מפחדת כ"כ. מרגישה לא שייכת לעולם הזה. אני לא חושבת שיש בי צורך. אין לי מקום. אני בוכה עכשיו כי רע לי. כי צעקו עלי. עשיתי משהו בלי כוונה וצעקו עלי ואני כמו ילדה קטנה נעלבת. ואני לא ילדה קטנה. אני בת 20. מרגישה הכי לא בוגרת בעולם. רק שלא אשים לזה סוף היום...

 

[אושר מ]

את רוצה אולי לפרט קצת?

אולי לכתוב יעזור לך...

 

[החטא והשופטת]

מפחדת?

אז אל תעשי את זה. מי צעק עליך? שנצעק עליו בחזרה?

 

[קֶרֶן יער]

ופתאום מישהו יחבק אותך

ויעשה ששששש, ויגיד שהוא איתך. אין אדם שאין בו צורך. צריך סבלנות לגלות אותו ולפעמים נדמה שזה לא יגיע לעולם. לעולם. לפעמים הסבלנות פוקעת. אבל יש לך מקום. יש. הנה שלושה זרים גמורים קראו אותך, וגם רוצים לשמוע עוד. שלושה זרים בהם נגעת בהרף יד מהיר וקצר כזה. זה מקום. וזה צורך. (וקחי בני 90 בבית אבות מתכרבלים מתוך שינה כמו עוברים ושכחי "לא בוגרת" ו"לא ילדה קטנה". כולנו *שם* ברחם לפעמים)