[יעליעלי]

../images/Emo7.gif

חייבת לפרוק מעט... (כותבת לעתים רחוקות, רק כשממש קשה לי...) אני בת 33, מנסים להכנס להריון כמעט שנה וחצי, עברנו IVF אחד בשל בעית זרע. כרגע בהפסקה עד שמבררים מה קורה בינינו, כי הטיפולים הוציאו את הרע שבנו... בכל מקרה, אחותי סיפרה לי עכשיו על חברה שלה, בת 26, לא נשואה, שנמצאת בהיריון חודש שני, ומתלבטת לגבי הפלה. הסיפור הזה נתן לי סטירה בפרצוף - כמה קל לרוב האוכלוסיה להכנס להיריון, ודווקא אנחנו (כן, כן, אני יודעת, גם אתן) בסטטיסטיקה המכוערת הזאת. רציתי להגיד לה שתגיד לחברה שתשמור על הילד, כי מי יודע אם תצליח אחר כך בכזאת קלות, אבל הבנתי שהיא נמצאת במקום שונה משלי - היא לא נשואה, עוד אין לה קריירה (בעצם גם לי אין, פוטרתי מעבודתי), ולא חושבת על הבעיות. במקרה שלה - כנראה שהפלה עדיפה. בכל מקרה, הסיפור הזה ערער אותי לגמרי. חושבת על המצב שלי, חושבת מה יקרה אתי, בוכה בכל פעם שאני רואה זוג עם תינוק. זהו, סתם רציתי לבכות

 

[רוית ב]

זר לא יבין......./images/Emo14.gif

מתוקה אנשים אחרים אפילו לא מעלים על דעתם מה אנחנו עוברות פיזית ונפשית... אני קוראת בפורום על בעיות עם בן הזוג - אצל כולם כמעט יש בעיות כתוצאה מהמתחים שנלווים לטיפול ומההורמונים המטורפים שאנחנו מזריקות... מקומות עבודה רבים מגלים אטימות ורוע לב ואפילו בני משפחה אחרים ועם כל זה אנחנו מתמודדות - פעמים רבות לבד כי אפילו בן הזוג המבין ביותר (איפה מוצאים אחד כזה??) לא יבין לעולם מה זה בשביל אישה לא להרות, ולא ללדת. המציאות טופחת על פנינו בדרכים רבות וחלקן אכזריות שלא בכוונה- האמהות עם העגלות והתינוקות המתוקים, שוברות לנו את הלב מבלי לדעת, ולפעמים סיפורים כמו של הבחורה הזו שרוצה להפיל א הילד שלה - מערערות לנו את מעט הכוחות שאנחנו שומרות. אני מבינה היטב מה את מרגישה רבים הימים שאני מסתובבת עם דמעות בעיניים - לעזזל - אני זו שהלבשתי את ילדי חולון בתחפושות של פורים - וליבי נקרע בכל פעם מחדש..., ועוד רבות הדוגמאות.... הדבר היחיד - היחיד שנותן לי כוחות זו המטרה. התינוק שיום אחד יבוא גם אליי ואלייך ולכל הבנות האמיצות שעוברות את הגיהינום הזה. בימים האלו - שקשה ודומע אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את התינוק שלי, ושולחת לו אהבה כדי שיזדרז כבר כי מחכים לו כבר המון זמן - כי אני - אמא שלו - מחכה לו הכי הרבה. ואני יודעת שלא אוותר ולא משנה מה יהיה לי יהיה ילד ואני אהיה אמא וגם את תהיי וגם כל הבנות פה. אל תשכחי לרגע את הילד שלך שיבוא בסוף את תשכחי את הכל - אני מבטיחה ראיתי את זה קורה ממש בימים אלו אצל החברה שלי שעברה שלוש וחצתי שנות סבל - מחבקת את התינוק שלה החדש ואומרת לי באושר - רוית אני לא זוכרת כלום- לא את הזריקות לא את המריבות עם בעלי, לא את השלילי האכזרי - אני לא זוכרת כלום. אני זוכרת אותה בטיפולים יופי - כמה צער וסבל והנה היום היא קורנת וגם לנו זה יקרה רק עוד קצת מאמץ - וגם כמה דמעות - זה מותר שולחת לך חיבוק גדול - תהיי חזקה! רוית

 

[ת ו ל ת ו ל]

אני קוראת ודמעות בעיני

גם אני מסתובבת עם אותן תחושות בדיוק. ואכן חוץ מאישה שעוברת זאת אף אחד לא יוכל להבין את הצער והכאב. לראות בנות שנכנסות להריון בקלות בלתי נסבלת זה קורע את הלב כל פעם מחדש. בהצלחה!

 

[chompi XL]

אוי יעליעלי../images/Emo7.gif

בוכה איתך, עצוב איתך, מ-

אתכם. זה לא פשוט בלשון המעטה לעבור בתור זוג את כל מה שהטיפולים האלה עושים לכן, לנו ומאיתנו. אני מאחל לכם שתמצאו את הדרך להתגבר ושבמהרה דמעות העצב שלך יהפכו לדמעות של אושר. זה המקום לבכות ולקטר הריי כולנו פה מאותה סיבה וכלונו יש את התקופות האלה.

 

[Galit29]

תשמעי יקירה אני מציעה לך

לא להסתכל על אף אחד - אני יודעת שזה קשה וכל פעם שחברה שלי (שהיתה לה הפלה טיבעית בדיוק לפני שנה ועכשיו היא בחודש שישי), כשהיא בוכה לי שקשה לה והציצי שלה ענקי והיא עלתה המון - אני נאכלת מבפנים, אבל אני אומרת איזה מסכנים עברו הפלה וזה גם דבר קשה. תגידי יכול להיות שבתוכו בעלך מרגיש קצת דפוק וסוג ב' אבל לא מוציא את זה החוצה אלא בצורה של ריבים בינכם? - לי נראה שזה העיניין (אני גם זוכרת את השירשור שפתחת פעם קודמת בנוגע לבן זוג). בכל מקרה תנסו לפתור את הבעיות בינכם, זה הכי בריא, וזה קודם לכל!

 

[loyo]

היי יעלי

לצערנו בתחום הזה יש לנו , החברות והחברים בפורום קצת קשיים, טוב.. אולי קצת הרבה, אבל לכל אחד יש את הקשיים בתחום שלו, ולגבי הבחורה הזו שמתלבטת לגבי הפלה, בשבילה העניין הזה של ההריונות יהיה קל יותר, אך יתכן ובתחומים אחרים שלנו הולך בקלות, ובהם אנו מצליחים, היא מתקשה. ברור שזה כואב לשמוע דבר כזה, ואותנו זה אפילו מזעזע, ואני מאוד מזדהה איתך ומבינה את כאבך, אבל אסור לנו להתייאש, או לאבד תקווה חייבים להשתדל להשאר אופטימיים ולחשוב הלאה מחבקת אותך בחום

LOYO

 

[סוכריה 2]

יעלי חמודה

תבכי, אולי זה ישחרר אותך קצת. הפסקה היא לא תמיד בזבוז זמן, הפסקה יכולה (הלוואי) להוציא אתכם מחוזקים ואוהבים מתמיד. להם יש את המטען השלילי שלהם (במיוחד אם הבעיה בהם) ולנו יש מתח שגובר עם הזמן, דכאונות, עצבים, מצבי-רוח והורמונים שמשחקים פינג-פונג עם כל התופעות האלו. ויכוחים או התנגשויות עם בן הזוג ברמה מסוימת הן רק שאלה של זמן, והחוכמה הגדולה היא לשרוד אותן ביחד. תהנו מההפסקה ותזכרו בדברים הטובים, מי יודע עוד יכול לקרות נס של הריון ספונטני (כבר היו מקרים). בקשר לחברה של אחותך, אני לא בטוחה שלהיות חד-הורית, מובטלת, בת 26 זה גן של שושנים. בקיצור, לכל אחד יש את המטען השלילי שלו והצרות שלו. תזכרי כל הזמן שיש לך מטרה ואת בדרך אליה.

 

[יעל301]

אווי מתוקה עצוב לשמוע ../images/Emo7.gif

ומקווה שהכל יסתדר בינך ובין אישך כי זה לא פחות חשוב מהמטרה השנייה ,זה קשה נכון אבל אתם תתגברו והכל יבוא על מקומו בשלום שולחת לך

הכי חזק ובכי גדול שיש

 

[hyb]

יעלי חמודה ../images/Emo24.gif

אכן קשה מאוד לעבור את מה שאנחנו עוברות... מאחלת לך שהבעיות יפתרו במהרה על הצד הטוב ביותר... וכשתגיע ה-

את כבר לא תזכרי את המריבות, הכאבים והפיטורים אלא רק את הדבר הקטן הזה שגורם המון אושר... אל תדאגי חמודה זה יגיע במהרה... בינתיים שולחת

 

[בולה101]

זה המקום לפרוק ולקטר

הו קשה קשה. המחשבה על נשים שרוצות להפיל מולנו אנחנו הכל כך רוצות וכמהות לילד.... אח.. כמה העולם לא צודק. מותר לך לבכות על הכל ואפילו לדעתי רצוי. הבכי מוציא מאיתנו את כל העצב ומשאיר מקום פנוי לתקווה ולאופטימיות. לגבי הבעל אני מאד מבינה אותך. אכן לפעמים קצת קשה איתם. כמה שהם חושבים שהם מבינים הם לא מבינים כלום . נאדה. גורנישט. אבל תחשבי גם על הצד שלו. אני בטוחה שגם הוא כמהה לילד בדיוק כמוך אבל קשה לו מאד מאד להתמודד עם הידיעה שלא כל כך הולך ובמיוחד כאשר זה יותר מהצד שלו. משהו בו פגוע מכך מאד וגורם לו להתבטא ולהוציא את התסכול האישי שלו בדרכים שונות שלפעמים פוגעות ולא מובנות לנו. אנחנו המבינות, המדברות על כל דבר והדשות והופכות כל משפט 10 פעמים והם לרוב שתקנים ואם כבר אומרים משהו אז קשה מאד להבין אותם. אני בטוחה ששניכם רוצים ילדים באותה מידה . נסי להחמיא לבעלך בכל מיני צורות אחרות. נסי להיות רכה ומבינה. אפילו שלפעמים הוא לא צודק. גלי כלפיו סבלנות ותשומת לב. הרפי מעט מנושא הטיפולים ודברי על כך בין לבין בקטנות ובצורה מדודה. גם לבעלי היה קשה עם זה בהתחלה ומטיפול לטיפול הוא הפך מאנטי לבעל תומך - עד כמה שהוא יכול. בשלילי האחרון של ההפריה הראשונה הוא אפילו הצליח להזיל דמעה. גם אצלנו בהתחלה כל מריבה שהתחילה מכלום הובלה לנושא הפוריות עד כדי מתן אולטימטומים. דברי אליו כמו שנאמר בפרחים. אני מקווה מאד שתצליחו לגשר ולהסדיר את כל הפערים שנוצרו. נסי להיות רגועה בזמן הזה . כעס, עצבנות ומרמור לא יוסיפו לכם. מאחלת לכם הצלחה בהמשך הדרך

 

[נועם@בת]

בואי שימי ראש על הכתף שלי יעלי

את יכולה לבכות שם כמה שאת רוצה, יש לי חולצת פלנל עבה, היא תספוג הכל

. ראשית תעשו הכל כדי לברר איפה אתם עומדים. מי כמוני יודעת כמה הטיפולים יכולים להוציא את הרע שבתוכנו. כל אחת מאיתנו עברה תקופה קשה. לחלק זה נמשך יומיים ולחלק שנתיים. החוכמה היא לצאת מזה מחוזקים. לא להתבייש ולפנות לייעוץ מקצועי. לא לחכות שדברים ירגעו ואולי יפתרו. טיפול נכון יחזק אתכם עכשיו ויכין אתכם להיות הורים טובים יותר. זה כל כך כואב לראות מישהי שמוכנה לוותר על תינוק, אבל אני לרגע לא רוצה להיות במקומה. אם אפשר לבחור צרות, אני מעדיפה את שלי. היא, בעיני, מסכנה יותר ממני

. אז שבי איתנו יעלי, כאן בספסל הזה של אלה שהסירה טלטלה אותם יותר מידי. תניחי את המשוטים ותני לזרם לסחוף אותך. נכין לך קצת תה חם שיעודד ויחזק, ונחכה עד שהאור יחזור לחיים שלך

.

נועם

 

[פאקא]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif רק רציתי להגיד תודה../images/Emo41.gif

מצטערת יעלי שאני נכנסת באמצע... רק רציתי להגיד לכן תודה, אתן באמת מלאכיות, כל כך טוב שאני לא שוקעת בזה לבד עם עצמי... יעלי, זה מבחן קשה, לכל אחת עם עצמה, וגם עם בן הזוג אני חוששת שאין כאן דרך קיצור ואין אפשרות לא ליפול מדי פעם לאיזה בור מקווה שתצאי ממנו ממש בקרוב

חברת מועדון ה- 5 פאקא

 

[יעליעלי]

תודה לכולכן

אני כל הזמן חיה עם ההרגשה שאם כל כך הרבה דברים לא מסתדרים - הנישואים, ההיריון, הקריירה (או בכלל למצוא עבודה) זה איזשהו איתות שכנראה אני עושה משהו לא בסדר. אני לא יודעת מהו, אבל לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הזאת.