[ישראליאנה]

../images/Emo7.gif

האמת היא שאני לא ממש יודעת מה לכתוב. נכנסתי לפורום כי חשבתי שאולי יוקל לי מעט... אבל זה לא עוזר. ניסיתי לקרוא מה שאתם כותבים כאן אבל כל הודעה שהתחלתי היתה עצובה מדי ואז הדמעות טשטשו את הראיה ולא הצלחתי לקרוא כלום... זה גם בגלל הכאב של כל אחד מכם שאיבד אדם יקר והיה לו אומץ וגם בגלל הכאב האישי. עוד מעט ימלאו 4 שנים לאובדן, עוד חמישה ימים. לפעמים אני מנסה לשכנע את עצמי שאלו הם החיים, כולם מתים בסוף וצריך להמשיך הלאה... אבל אז אני חושבת על איך עושים את זה, איך ממשיכים הלאה? אז נכון שאני קמה כל יום לעבודה ועדיין הולכת להופעות ונהנית בהן, אבל הזיכרון הזה של האדם היקר שהלך ולא יהיה יותר לא מרפה... פרח מקסים שעדיין לא הגיע לגיל 25 נקטף מעולמנו, מעולמי... אמנם היינו "רק" ידידים, אבל כאלה טובים, כאלה קרובים... האזכרה תהיה ב 1.9 ואמא שלו ביקשה שכל אחד יכתוב משהו ונקריא את זה בבית העלמין. זה לא יהיה קל. את כל מה שיש לי לומר לו כבר לא אוכל לומר. וחוץ מזה, כל המשפחה שלו תהיה שם ובמקום לחזק אותם אני אצטרך להתחזק מהם (כמו שקורה תמיד) וגם ככה אני מרגישה עם זה נורא. וגם, אני רק אבכה שם ולא אצליח להקריא משפט אחד שלם אז מה הטעם... אולי אני אכתוב ולא אקריא, אולי לא אכתוב. זה נורא קשה. לכתוב ואחר כך לקרוא את זה, אפילו בעצמי. כל פעם שאני מסתכלת על תמונה שלו, שומעת את הדיסק שהמשפחה שלו הכינה עם שירים שהוא כתב, רואה מישהו דומה לו, כל זיכרון כזה כואב ונדמה שהזמן אף פעם לא ירפא את הכאב העמוק הזה. אני לא יודעת בעצם למה אני כותבת כאן. כבר כתבתי פעם משהו ולא שלחתי... אולי הפעם אני אשלח?

 

[מכה אפוֹרהה]

../images/Emo24.gif

תמיד תכתבי לנו

תפרקי מה שאת מרגישה על הלב.. אני כן בשבילך

נדבר באיסיקיו אם תרצי

תהיי חזקה, אליאנה.. ואני יודע שזה נשמע כמו בולשיט, אבל.. זה נכון. את חייבת להיות חזקה, בשביל עצמך ב-ל-ב-ד.

 

[ישראליאנה]

../images/Emo51.gif רבה!

זה לא נשמע כמו בולשיט, זה רק קשה מאוד ליישם... אין לי אייסיקיו... תודה על התמיכה!

 

[little bony]

../images/Emo24.gif

 

[לונה..]

את יודעת

אף פעם אל תשכחי שיש לך כל כך הרבה כוח עמוק בפנים. רואים את זה בצורה שבה את כותבת. מרגישים את זה. ולכן אני רוצה לבקש ממך לא להתייאש. לגבי הזמן - מרפא הוא לא. מה שהוא כן עושה, זה מטשטש. הוא גורם לך לעכל את כל מה שקרה. הוא עוזר לך להפנים, לנסות להבין איך ולמה. אין תרופת פלא, לצערי, אחרת הייתי מגיעה עד סוף העולם ומחלקת אותה לכל האנשים בעולם, ובעיקר לאנשים המקסימים בפורום הזה. כך שלהתרפא לגמרי מהכאב לא תוכלי, אבל תלמדי לחיות איתו, ויוקל לך. מצטערת אם זה נשמע מעט פסימי, הכוונה שלי היא בעצם לגרום לך להבין שאת צריכה לתת לעצמך זמן. בלי לחץ. תנסי לכתוב. זה מועיל. מסדר את המחשבות. במקרה הכי גרוע, לא תקריאי. ואם תרצי שישמעו, תוכלי לבקש ממישהו אחר שיקרא את הדברים בשמך. ואגב, אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש נורא עם זה שקשה לך. אף אחד לא קבע שאת צריכה להיות חזקה בשביל המשפחה, או המשפחה בשבילך. כולכם בני אדם, כולכם הכרתם אותו, ולכולכם כואב. הדבר היחיד שאני מציעה לך כרגע, זה להירגע. פשוט לתת לעצמך לנוח, לרוקן את הראש מכל הבלאגנים שמסתובבים בו כרגע. לנקות את עצמך. השאר יקרה מעצמו. את תמיד מוזמנת לשלוח. ברוכה הבאה לפורום.

 

[ישראליאנה]

../images/Emo51.gif לכולכם!

זה מאוד מעודד!