כואב לקרוא
כל כך מכעיס לדעת שהגרושין לא מביאים אותנו למצב של התנתקות מה-X. הוא/היא עדיין שם, משפיעים על ילדינו ועל חיינו. ומה נותן לו עכשיו, כשהוא רק בסטטוס של אבי הילדים, את הזכות לקלל ולצעוק עליך? לא צריך להבליג,- אבל לעומת זאת אסור לפגוע בקשר בין הילדים לבינו. חשוב לשוחח עם הילדה, לחזק אותה, לא להגן על ה-X, לתת לה להבין שמה ששמעה בהחלט לא בסדר, שהיחס הזה היה אחת הסיבות לניתוק מלכתחילה. מתהלכים על מעין חבל מאד דק. לפני כמה ימים צעק עלי ה- X בטלפון, אחרי שהזכרתי לו שבחופשים לפי ההסכם אמורים להתחלק בזמן חצי חצי (והוא,- עדיין עם הפעם בשבוע...). איך הגבתי לצעקות? - לא בצעקות חזרה (כפי שהיה בימי הנשואים), אלא דוקא בשלווה שהפתיעה אפילו אותי... "אנחנו לא כבר נשואים, אין לך כל זכות לצעוק עלי". ולגבי "הרעלת" הילדים: וגם אני בתקופה קצת "מבולבלת". מרגישה כמו בטלנובלה (ואני בכלל לא צופה בהן...) זוכרים את ספור הבן עם מכתב הבגידה? ובכן, למרות החלטת הילד לא להתנצל בפני בת הזוג, ולא ללכת "לשם" יותר,- האב כפה עליו להתנצל (אחלה אבא שבעולם). עכשיו האב עושה "הפרדת כוחות". מצמצם את המפגשים בין ילדינו לבת זוגו ומשפחתה. בנוסף לכך, הוא עובד במרץ על הרעלת הבן נגדי. וזה כל כך עובד! וזה כל כך קשה.