יום.

New member
../images/Emo7.gif

אני עייפה אני רוצה הביתה משמרות לילה זה פויה
 

יום.

New member
בנתיים אני אכתוב לכם סיפור

הקול שלי הלך לאיבוד היום קמתי בבוקר וכאב לי הגרון נורא, נורא, כאילו מישהו לא נחמד שרט לי אותו, הלכתי לאמא ורציתי להגיד לה שכואב לי הגרון, אבל לא יצא לי קול. אימא אמרה לי שאני צרוד, ושזה מהקייטנה שאני הולך אליה, אני אף פעם לא אהבתי את הקייטנה הזאת, ועכשיו היא גם לקחה לי את הקול. היא אמרה לאבא שהלך לי הקול, שאלתי אותה בלחש, בשקט, בשקט, לאן הקול שלי הלך? היא אמרה שהוא הלך לאיבוד, שאלתי אותה אם הקול יחזור מאיבוד, והיא ענתה לי שכן שהקול יחזור ושאני אשתדל לא לדבר. שמחתי שהקול שלי הלך לאיבוד, כי אימא ואבא אמרו שלשם גם הכדור החדש התגלגל, ומאוד כעסו שנתתי לו להתגלגל לשם... חשבתי לעצמי שאני צריך לבקש מהקול שלי שכשהוא חוזר מאיבוד, שיחזיר לי גם את הכדור החדש, כי גם בכלל לא יצא לי לשחק איתו.. וליוסי השכן כבר יש כדור חדש אחר, וכל הילדים משחקים רק איתו. אבל אז נזכרתי שאני לא יכול לבקש ממנו שום דבר, אני לא יכול לדבר, אין לי קול הוא באיבוד, חשבתי שאולי הגרון שלי יודע איפה הוא, והוא גם בטח נורא רוצה שהוא יחזור מהר, הקול שלי, כי הוא מאוד כואב, אז חשבתי לעצמי בראש וכיוונתי את המחשבות לגרון, ביקשתי מהגרון שיגיד לקול שלי שכשהוא חוזר, שיביא איתו את הכדור. ככה כל היום אני חשבתי לגרון שלי... כשהגיע הערב הקול שלי חזר... אבל הוא לא הביא איתו הכדור, נורא כעסתי, כי ביקשתי יפה... אז צעקתי וצעקתי... אני חושב שהקול שלי נעלב, כי אימא אומרת שהוא שוב באיבוד, גם הגרון בטח כועס, הוא שוב נורא כואב. אחד הסיפורים המפגרים ביותר שיצא לכתוב (מצד שני רובם היו כאלו)
 

io4minyan

New member
אם בענייני סיפורים עסקינן ...

אתמול ראיתי אירוויזיון אצל חברה טובה. גם הבן ההומו שלה היה שם נזכרנו בשיחה שהיתה לנו לפני שנה + , שיחה הזויה שתמללתי אותה בזמן אמת והיא נשמעת ככה : היא : "מה רצית? " אני: "מה עם "ערב טוב" קודם? " היא : "אני יודעת שהבן שלי אצלך ושאתה מנסה לדחוף את האף. לא מתאים לי. " אני : "החברות שלנו התחילה כי דחפתי את האף לאן שלא צריך.להזכיר לך? " היא: "הנה זה בא. מה אתה רוצה? " אני: "מה קרה? " היא: "הוא השאיר לי מכתב שהוא הומו " אני : "הוא עדיין הבן שלך. לא פשוט לו" היא: "הוא כבר שנתיים אוהב בולבולים ולי, לאמא שלו, הוא לא סיפר" אני : " רגע ... על מה את כועסת. על זה שהוא הומו או על זה שהוא לא סיפר לך" היא: "למה הוא לא סיפר לי??? " אני: "את יודעת. זה לא תמיד קל לספר דבר כזה..." היא : " שנתיים אני רואה אותו נעלם לי מול הענייים וכל פעם שנסיתי להבין, הוא התחמק. שנתיים. מה הוא חשב שאני אעשה לו אם יספר לי? " אני : "אולי נבהל . אולי לא רצה לאבד אותך?" היא: "אני נשאתי את הכלבלב הזה תשעה חודשים. 48 שעות של צירים עד שהחליט שמתאים לו לצאת מהכוס של האמ'שלו . וכשהוא נפצע בתאונת דרכים, מי ישב ליד המיטה שלו ימים ולילות ? אני: "נו..." היא: "אז מה הוא חשב לעצמו? שאם יגלה לי שהוא אוהב בולבולים אז אני אוותר עליו. ככה ההוא מכיר אותי? " אני: "הומו זה לא רק לאהוב בולבולים. זה יותר מזה וכשנער שמגלה דבר כזה על עצמו, לפעמים הוא אפילו לא מכיר את עצמו" היא : "זה לא תירוץ. הוא צריך היה לדעת מי אני" אני : "אז הוא טעה. מה עכשיו? " היא: "עד שהוא לא מתנצל אני לא מדברת איתו" אני: "טוב. הוא פה לידי. הוא יתנצל" היא: "לא . איך הוא יתנצל ואני לא מדברת אתו? " אני : "הגידי. מה את רוצה ממני? " היא : "אני ? אתה הקרציה שהתקשר אליי !" אני : "סיימת? " היא: "ממש לא. אני רק התחלתי." אני : "את לא חושבת שאת מגזימה? " היא : "לא. אם אוהבים, צריך לספר הכל. אם לא מספרים זה כאילו שלא סומכים" אני : "הגידי. גדי – זה שהיה הסמך שלי. איך הוא היה?" היא : "מה פתאום נזכרת בו עכשיו? " אני : "תמיד רציתי לדעת מה אבד לכם במכולה של החרמוניות. עכשיו כשמוכרחים לספר למי שאוהבים, הגיע הזמן. לא? " היא : " עבר זמנו. בטל קורבנו" אני : "אז אני מבין שהיו שם הרבה קורבנות. מעניין.... " היא : "מטומטם. איפה הבן שלי. " אני : "פה " היא : "תגיד לו שאני באה לקחת אותו ? אני : "מה קרה? עבר לך? " היא : "עוד לא. אבל מפחיד אותי שהוא עם מטומטם כמוך" אני : "תודה. גם אני אוהב אותך" היא : "יופי. עוד עשרים דקות אני מגיעה" אני : " אפשר לבקש משהו? " היא : "מה? " אני : "שתביאי בוריקאס מעמיקם. אחד פטריות. אחד תרד ואחד,רגע.... גבינה בולגרית." היא : "כמה אתם שם? " אני : "שנינו ודניאל" היא : "מי זה דניאל? " אני: "החבר שלו " היא: "מה ? ... תגיד לו שאני מכניסה לו את כל הדברים לארגזים והוא עובר לגור אצלך" אני : "מה עכשיו? " היא : "אם הוא הביא את החבר שלו קודם אליך ולא לאמא שלו- הוא עובר לגור אצלך" אני :" אולי באמת עדיף. להיות עם פסיכית כמוך זה לא הכי בריא. חוץ מזה, הוא חמוד " היא: "חמוד כמו שהבן של החברה שלך אמור להיות או חמוד כמו אלה שאתם אוספים אני לא יודעת איפוא? " אני : "הוא חמוד כמו הבן שהחברה הפסיכית שלי סילקה מהבית כדי שכל מיני אוהבי חמודים יוכלו ליהנות מחמודותיו" היא : "תישמר לך. אם מישהו ייגע בילד שלי, אני עושה מהביצים שלך עגילים " אני : "חשבתי שלא אכפת לך" היא : "אל תנסה אותי. שלא תיפול שערה אחת מעל ראשו" אני : "תגידי? מה אני אמא שלו ?" היא : "ממלא מקום. עד שאני אירגע" אני: "ומתי זה יקרה?" היא : "עוד עשרים דקות. אבל תשכחו מהבורקאסים. לא מגיע לכם" אני : "את אישה רעה. בגללך הפכתי להיות הומו" היא: "אמרתי לך שאתה מטומטם ? אני : "אולי. לא ממש הקשבתי לך" היא : "אוף. אתה מתיש אותי" אני : "את באה? " היא : "כן" אני : "ומה עם הבוריקאסים? " היא : "אביא. אין לי כח בשבילך" אני : "ככה אני אוהב אותך. רציונאלית ומפוקחת. ביי " היא : "מה זה ביי. לא סיימתי" אני : "נמשיך כשתבואי עם הבוריקאסים" והיא באה. הורידה לבן שלה סטירה אוהבת והלכה להכין סלט כדי להרטיב את הבוריקאס.
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

ממש מזכיר את עלילת העונה הראשונה של "הכי גאים שיש" - האמא הדואגת של ג'סטין, שבסופו של דבר משלימה עם העובדה שהבן שלה גר אצל בריאן קייני.
 
למעלה