אמא בוטנית
New member
../images/Emo7.gif
עזבתי את הבית לפני 4 חודשים (אתמול), עם תינוק בן שנה וחודש. היום הוא בן שנה ו-5. הבן מאוד קשור לאבא שלו, שהוא אבא חם ואוהב, הניתוק ממנו היה לא קל. בשבועות הראשונים הלילות שאחרי הביקורים היו קשים - רצופי בכי
אח"כ זה די הסתדר ולא הרגשתי שאני מתמודדת עם משהו "שגדול עליי". בחודש האחרון העניינים פשוט נוראיים
הילד פיתח סוג של חרדת נטישה, כעס... הלילות שאחרי מפגשים הם פשוט איומים
, הפרידות קורעות את הלב
... לא יודעת איך להתמודד!! מה אומרים בתגובה לבכי "אבא אבא"? ברור שמחבקים, ברור שמחזיקים חזק הכי קרוב ללב שיש ומנסים להטעין אותו באהבה וביטחון... אבל מה אומרים? מדברים על אבא? מעבירים נושא? ויש עוד כ"כ הרבה שאלות
בכי כזה שבא אתמול בלילה, אחרי 4 שעות שינה שלוות ושקטות, בכי חזק שלא הכרתי, ממש צעקות, בכי כועס, שנמשך ונמשך... השאיר אותי במצב של חוסר אונים מוחלט...
מה, מהיום זה אני ופסיכולוג ילדים צמוד שיתן פתרון לכל שאלה?
ולמה אומרים לי שאני צריכה להרגיש מה נכון וכל מה שאני מרגישה זה...
?
תנו לי באופטימיות
כי למרות שהדרדס קם עליז וטוב לב... אני לא מצליחה לחייך היום
עזבתי את הבית לפני 4 חודשים (אתמול), עם תינוק בן שנה וחודש. היום הוא בן שנה ו-5. הבן מאוד קשור לאבא שלו, שהוא אבא חם ואוהב, הניתוק ממנו היה לא קל. בשבועות הראשונים הלילות שאחרי הביקורים היו קשים - רצופי בכי