[אמא בוטנית]

../images/Emo7.gif

עזבתי את הבית לפני 4 חודשים (אתמול), עם תינוק בן שנה וחודש. היום הוא בן שנה ו-5. הבן מאוד קשור לאבא שלו, שהוא אבא חם ואוהב, הניתוק ממנו היה לא קל. בשבועות הראשונים הלילות שאחרי הביקורים היו קשים - רצופי בכי

אח"כ זה די הסתדר ולא הרגשתי שאני מתמודדת עם משהו "שגדול עליי". בחודש האחרון העניינים פשוט נוראיים

הילד פיתח סוג של חרדת נטישה, כעס... הלילות שאחרי מפגשים הם פשוט איומים

, הפרידות קורעות את הלב

... לא יודעת איך להתמודד!! מה אומרים בתגובה לבכי "אבא אבא"? ברור שמחבקים, ברור שמחזיקים חזק הכי קרוב ללב שיש ומנסים להטעין אותו באהבה וביטחון... אבל מה אומרים? מדברים על אבא? מעבירים נושא? ויש עוד כ"כ הרבה שאלות

בכי כזה שבא אתמול בלילה, אחרי 4 שעות שינה שלוות ושקטות, בכי חזק שלא הכרתי, ממש צעקות, בכי כועס, שנמשך ונמשך... השאיר אותי במצב של חוסר אונים מוחלט...

מה, מהיום זה אני ופסיכולוג ילדים צמוד שיתן פתרון לכל שאלה?

ולמה אומרים לי שאני צריכה להרגיש מה נכון וכל מה שאני מרגישה זה...

?

תנו לי באופטימיות

כי למרות שהדרדס קם עליז וטוב לב... אני לא מצליחה לחייך היום

 

[שרשירית]

../images/Emo201.gif

מבינה אותך... הלב נקרע. אין הרבה מה לעשות חוץ מלדאוג שלאבא יהיה קשר רציף עם הילד, לעודד את המפגשים ביניהם. במקרה שלי (ילד בן 3.5) בכל פעם שהוא מתגעגע לאבא אנחנו מרימים אליו טלפון. אני בעד לדבר על הדברים ובטח לא להתעלם. אני תמיד דואגת להזכיר לו שאבא שלו אוהב אותו וגם מתגעגע אליו והוא יראה אותו ביום X. אנחנו מדברים על הפרידה. הוא יודע שיש לו שני בתים, הוא אומר שיש לו שני שמות משפחה גם של אבא וגם של אמא, שהוא אוהב גם את אבא וגם את אמא. זה טבעי שהילד יפתח מעין חרדת נטישה, גם שלי נצמד אלי כמו אל דבק מגע ברמות שאני לא יכולה לצאת לעשן סיגריה בחוץ כי הוא רוצה שאני אהיה לידו. אני מבינה אותו ואומרת לו שאמא לא תעזוב אותו אף פעם. אני הולכת רק לרגע וחוזרת. וגם אבא לא יעזוב אותו אף פעם כי הוא הנסיך שלנו. זו תקופה קשה שאת חייבת להיות חזקה למען הילד שלך. תחבקי, תדברי, תאהבי, תני תחושת בטחון שאת שם בשבילו, תצייני שאבא שלו מתגעגע אליו ואוהב אותו והוא יראה אותו בקרוב.

 

[3 שרונית]

קודם כל תירגעי

זה שהוא בוכה עדיין לא אומר שהוא בחרדת נטישה וגם אם כן, זה טיבעי בגיל הזה שתהיה להם חרדת נטישה. הענין הוא את, את חיבת להבין שמה שתשדרי לו זה מה שהוא יקלוט , הוא בוכה תחייכי אליו, תדברי אליו ברכות, תחזרי במונוטוניות על המילים "אבא הלך כי עכשיו לילה וצריך ללכת לישון", תמשיכי בשיגרת הלילה שלו, אל תרחמי עליו, אל תגדילי את המצוקה שלו בסוף הוא יבין שאבא הולך ובא. חשוב מאוד שהפרידה מהאבא תעשה בצורה רגועה ולא במחטף, שיחבק ינשק ויגיד אני הולך עכשיו אבל אני אחזור, ואז ללכת, אם הוא יחזור כי הילד בוכה ואז שוב ילך, הילד יבין שהבכי מחזיר אותו.חשוב להיפרד וללכת. ועד דבר, מכירה את משחק ה"קוקו" ,תשחקו ,תבקשי גם מהאבא שישחק איתו,תשחקו מחבואים "איפה הכדור? הנה הכדור" זה יצור אצלו תחושה של צפי ובטחון כי הדברים נעלמים ושוב מופיעים. הבכי שלהם יכול לקרוע לנו את הלב אבל רגשות האשם שלנו קורעות אותו יותר.

 

[אמא בוטנית]

ככה מתחיל מתכון במרוקאית, לא?../images/Emo6.gif

(שני שמות המשפחה שלי נותנים לי לגיטימציה להרבה בדיחות עדתיות

) תודה, זה באמת הכיוון. הלילה באמת לא הוצאתי אותו מהמיטה, בראש היו לי בדיוק הדברים שכתבת, וגם התחלה של עצה שנתנה לי פסיכולוגית. באמת חשוב לשדר לו שאין כאן מצוקה, שיש מצב סטטי ובטוח... אז אמרתי לו שאבא ישן, ואבא אוהב אותו, ואבא יבוא אליו בסופ"ש... והיו רגעים שהבכי עצר והוא הסתכל עליי והקשיב, ואפילו הנהן לשאלות, אבל רגע אחרי זה, שהוא הבין שהדיבורים על אבא לא "מביאים אבא" תכל'ס... הבכי המשיך וגבר

אבל תודה על המילים שלך, הן מחזקות

אגב, דרך המחשבה הזאת היא משהו שסיגלת לעצמך או שייעצו לך?

 

[3 שרונית]

../images/Emo6.gif אז הבנת אותי

מעולה, תמשיכי ככה, זה ירגע בסוף, ד"א יש גלים כאלה של שקט ואז התפרצות אבל זה בסדר,העיקר שתתמידי. (חכי שתגיעי לשלב המיניפולציות חחחח) אצלי...זה שילוב של לימודים עם דרך מחשבה, אבל בעיקר זה עניין של אופי ושל לשים *** על מה אנשים חושבים /אומרים כשאני יודעת שמה שאני עושה הוא הכי טוב לילדים שלי. ואני בטוחה שמה שאת עושה הכי טוב לילד שלך

 

[אייבורי]

../images/Emo45.gif

לפעמים את מתמצת כלכך הרבה חוכמה בכמה משפטים ברורים.

 

[ליאהה]

טוב...יכולה לענות לך מהנסיון שלי...(קצת ארוך)

אצלי הבכור היה קשור לאביו באופן חולני . אני הייתי האשה המטומטמת שלא צריך להקשיב לה כי היא חילונית פושעת. אחרי הגירושין, התפרצויות קשות מצד הבן שלי הכוללות אלימות נגדי. (מכות ובעיטות ומשפטים שירש מהאבא) אומר לך מה שאני עשיתי איתו, ידעתי שזה נובע מ-2 סיבות: 1.תופעת לוואי מבגירושין 2.הסתה נגדי מצד האבא בסעיף 1 טיפלתי באופן הבא: דיברנו בלי סוף עשיתי איתו דברים כיפים יצרתי אמון יצרתי מערכת חדשה שעשתה לו טוב ורוגע חיבקתי אותו מליון לאט לאט פחתו ההתפרצויות (במיוחד לאור העובדה שהוא קולט שהמצב רק השתפר מאז שהאבא איננו) עם סעיף 2 אני עדיין מתמודדת ואתמודד תמיד. הקטן היה בן שנתיים שהוא עזב. והוא התרגל דיי מהר למציאות הזו. וגם האמצעית (שהיה בת 4) לא להאמין שהייתי עם 3 פיצים אז.. מאיפה היו לי את הכוחות? לא יודעת כנראה מהאויר והשמש.... ועוד דבר קטן, הזמן יעשה את שלו תני לו לבכות תני לעצמך לבכות הרבה מגע. ולאט לאט ..

 

[Rtitan]

לא אומר לך לחייך... אבל כן אומר לך...

לצלול הלאה, ולעבור את הנחשול הזה. זה לא קל לילדים, ממש לא - אבל לאחר זמן, הם מתרגלים למצב החדש ולומדים לחיות בתוכו, לדעתי, עוד בצורה הרבה יותר טובה מאיתנו כל זמן שאנחנו מקפידים לא להפיל עליהם "תיקים" של רגשות אשמה שלנו. כל הורה שמפרק או שמתפרק לו הבית נושא איתו רגשות אשמה כאלו ואחרים, אבל החוכמה הגדולה היא להשאיר את הילדים מחוץ למגרש - הילדים צריכים לגדול אל תוך אותה משפחה, שרק מאורגנת לוגיסטית טיפה אחרת - אבא גר בבית אחר. זה הכל. הוא עדיין אבא, הוא עדיין במשפחה, והוא לא זר - הוא רק גר במקום אחר... זה מה שאני וה-X-ית שלי מנסים להקנות לילדים שלנו. רק אתמול הייתיעם הבן הגדול בפעילות אחה"צ בבית הספר, שמוקדה היה מקום הילד במשפחה - והתכנית היתה סופר-גרועה מבחינתנו: לא היה כלל מענה למשפחות בעלות מבנה קצת שונה, והמבנה אמור היה להיות מוצג לפני כל הכיתה והורי התמידים!! אבל עדיין - איך מציגים את המשפחה? בו בשניה החלטתי שהילד יציג את המשפחה כמשפחה בת 4 נפשות (למרות שאחד מהם גר בבית אחר), המשפחה גרה ביישוב שבו ה-X-ית שלי והילדים גרים - שם היה הבית הקודם שגרתי בו למרות שאני גר בבית אחר ביישוב אחר, וכל המבנה הוא של משפחה רגילה לגמרי - רק שאבא גר במקום אחר. הבן שלי אפילו לא ידע על הלבטים שהיו לי - זה היה לו הכי טבעי בעולם, ולדעתי בנה לו נדבך נוסף במודל המשפחה שאנחנו מקיימים. לכי עם זה, ורק פוררי מעצמך את רגשות האשמה והמשקעים - כל זמן שהם לא ידבקו בך - הם לא ידבקו בבן שלך

 

[רק שיר]

עצוב ככ...

יש לי גם חברה עם ילד בן שנתיים שהילד כל הזמן עצוב ורוצה את אבא.הם ביעוץ , הכוונה...אני חושבת שזה ענין של זמן עד שהקטנצ'יק שלך יסתגל למצב. ישנם ילדים שמסתגלים מאד מהר למצב וישנם שפחות. שלי היו פחות מגיל 3 כשנפרדנו- האמת ? לא היו סרטים. היתה הבנה וקבלה. מאחלת לך ימים נוחים יותר.

 

[3 שרונית]

ילד עצוב

בייחוד כשזה "כל הזמן" זה דבר שונה, כי בעצבות הזאת שלו יש משהו מעבר ואין ספק שזה דורש התערבות מקצועית אני מקווה בשבילו שהוא ילמד לגלות את הצד היפה של החיים, אני בטוחה שהוריו יעשו הכל בשביל שזה יקרה. ניזכרתי בזה "ילד עצוב" יגאל בשן ושלומי שבת לחן: יורם צדוק ילד עצוב מגיע לך שיר שמח מגיע קרוב ולוקח אותך אליי ילד עצוב מגיע לך שיר שמח נוגע ללב ופותח אותך אליי כי הילדים הם החום של העולם הזה הם האור וזה כל כך יפה הם היום והמחר ילד עצוב מגיע לך שיר שמח אבל לפעמים הוא בורח ממך ילד עצוב מגיע לך שיר שמח שבא והולך כמו אורח אוהב אותך

 

[Bubble Girl 27]

פינטס שלי!../images/Emo24.gif

מתוקית יקרה אחת... כשאני בעטתי

את הגוויה המהלכת מה נקראה בעל הבאבל בוי שלי היה רק בן שנה ו 10 חודשים. היו רגעים כמו שאת מתארת והיו רגעים קשים יותר שבהם הוא הסתגר לחלוטין או הוציא את הזעם והתסכול על כל מי שהיה בסביבה בצורת אלימות. כל פעם הייתי מסבירה לו קצת איפה אבא ושאבא אוהב אותו ולאט לאט הדברים מחלחלים, זאת תקופה וזה ישתפר. נכון להיום לכאב שחווית והרגשת הסתכול של אין לך איך לעזור לו להתמודד... אין פתרון קסם רק הזמן עושה את שלו. תהיי חזקה בשבילו ותנסי להגיד לו בטונים הכי רגועים שאימא אוהבת אותו ואבא גם ואם יש אפשרות להתקשר בשעה שזה קורה תני לו לדבר עם אבא ושאבא ירגיע. אופפפ כל כך מבינה את הכאב לך.. נשאר לשלוח חיבוקי גדולי....

 

[אמא בוטנית]

אני חייבת לכם תודה ענקית../images/Emo24.gif

בתשובה של כל אחת (ואחד) מכם מצאתי חיזוק אדיר, אם זה בהזדהות, אם זה בעצות, ואם זה בחיזוק מההווה הרגוע יותר...

 

[חפרן מקצוען]

אל דאגה ידידתי../images/Emo140.gif

רק החפרן מסיים כמה דברים ומסרון וחצי ואת חוזרת לצחוק. אז תני לי בחיוך) ואם במקרה ת תימנייה סתם שתדעי שלחייך זה בחינם...)) נו את עוד קוראת את זה?תתחילי לצחוק...

 

[Bubble Girl 27]

חפרני מזל טוב../images/Emo140.gif

לאחיינית החדשה

 

[3 שרונית]

איזה יופי, מזל טוב חופר../images/Emo65.gif

 

[חכם על רמה]

היי

היי יקרה!אין לי כל כך עצות,חוץ מלנסות להרגיע בדרכים המתאימות..דבר אחד אומר לך הורדת לי דמעות על הבוקר..תיהי חזקה ,תשרדי את זה,וגם זה יעבור,המשך,לילה/בוקר טוב!

 

[מיצה נבים]

../images/Emo24.gifמתארת לעצמי כמה קורע לב זה יכול להיות

מקווה שרק ישתפר עם הזמן.

 

[cottoneyejoe]

פסיכולוג לא יתקן את הלב של הילד

גם לא את שלך, ילדים זקוקים גם לאבא כדי להרגיש שלמים בנפשם.

 

[cottoneyejoe]

בבקשה מנהלת אני מתחרט על מה שהגבתי פה אז נא ל

למחוק, אני עצמי ילד להורים גרושים.....זה הדבר הכי לא מובן לילד........ וגם לא לי... ילד מתבגר.