חנה יקרה!
כמה עצוב שאנשים קטנים ועלובים אינם מסוגלים להתעלות על קטנוניות וצרות עין, ולא יודעים להעריך את אחד הדברים החשובים והמקודשים ביותר שקיימים - המשפחה, במיוחד כשקיימת בה אישה כמוך, שכל כולה נתינה. אני במקומך הייתי מוצאת לעצמי אפיק אחר להביא בו את עצמי ואת כישוריי הקולינאריים והאישיים לידי ביטוי - הייתי מזמינה אלי הביתה חיילים בודדים או משפחה שקשה לה. האמיני לי, האושר בו תתמלאי מהעשייה שלך והכרת התודה הענקית לה תזכי גדולים עשרות מונים. שתהיה לך שנה מתוקה ומקסימה, את ראוייה לה!