[קסם יונת שלום]

../images/Emo7.gif../images/Emo53.gif../images/Emo7.gif

לאורית היקרה ולכל האנשים המקסימים שעזרו לי פה... אני מרגישה בושה וחרפה בכלל לפתוח הודעה עכשיו...אני מרגישה אבל צורך עז לכתוב לכם את החוויה הנוראית שלי... אתמול יצאתי לפאב (עם המישהו הזה שאני חשה כי אני אובססיבית לגביו כמו לגבי סיגריות) אחרי כמה כוסות משקה (שאגב אני מתחרטת גם עליהם הבוקר הזה) שייפו את המציאות המכוערת, לא יכלתי והדלקתי סיגריה, אחריה עוד סיגריה ועוד סיגריה... התעוררתי עם תחושה נוראית, אני אחרי התייפחות של בכי, לא רק שהמציאות נוראית היא עכשיו יותר גרועה ממה שהיא הייתה לפני אמש... *הבחור הזה לא איתי,הנפש שלי הרוסה מהיותו "פרפר". ועכשיו יותר מכל זוועה, אני גם עישנתי.... איך אני מתמודדת עם הכישלון הזה?? להמשיך לעשן?לא לעשן? מה עושים? בבקשה עזרה... איבדתי אמון בהכל, אני אפילו פוחדת ללכת לסדנה, איך משמרים את המוטיבציה שהייתה לך כשהפסקת? אחרי שבניתי הצלחה שלמה,הרסתי הכל בערב מסריח אחד... רציתי להסתיר מאמא שלי, אבל לא יכלתי לשאת בשקר, והיא עשתה לי הרגשה רעה, שאם לא הייתי יוצאת אתמול זה לא היה קורה.. בבקשה.......תעזרו לי,פשוט בא לי למות.

 

[בוב השקט השני]

אם תמותי אז תפסיקי גם לעשן לא?../images/Emo8.gif

וברצינות - קודם כל תרגעי (אפילו אם את לא מרוקאית

) לא קרה כלום, באמת!!! סך הכל מעידה קלה. את רגילה שכשקשה לך עם משהו אז את מיד הולכת לסיגריה כאילו זה עוזר, עכשיו יש לך הזדמנות לראות במו עינייך שלמעשה העישון לא עוזר ולא מקל על הכאב בכלל!!! אין סיבה לעשן! אז על תעשני! פשוט מאוד. ולגבי אמא שלך, על תכעסי, אף אחד לא יפרגן לך באמת רק את.

 

[קסם יונת שלום]

אויי בוב../images/Emo201.gif מה הייתי עושה בלעדיכם?

אני התייסרתי כל היום....האמת שהמקרה נתן לי הוכחה שעישון לא תורם לי בכלום, ואפילו מחמיר הכל,הרגשתי שבנוסף לאוסף הצרות שלי העמסתי עוד צרה,בניגוד למה שחשבתי פעם, שהסיגיריות הן מושיע של הצרה.. ואגב, אני חצי מרוקאית

 

[badBones]

אשתף אותך בחוויה דומה כדי לעודד אותך

בזמן שהייתי אלכוהוליסט, כשהחלטתי להפסיק לשתות, עברתי כשלושה חודשים (משך הזמנים אינו מדויק כי חוויתי במקביל שיקום מנטאלי) שעברו בקלות בלתי נתפסת...ההחלטה והסיבתיות שהביאו אליה היו כה חזקות, שפשוט ברגע שהחלטתי, אפילו שכחתי שהייתי אלכוהוליסט. בתום שלושת החודשים הללו, ערב יום העצמאות, נפגשתי עם האקסית המיתולוגית שלי, וחברים משותפים שלנו. למרות שאני שלא שותה, כיבדתי את חבריי בשני בקבוקי יין, לכבוד הערב, ובכל זאת, מתוך ידיעה שאני לא שותה. בשלב מסוים ההתרגשות מהמפגש עם החברים שהייתי קבור מדי מכדי לפגוש לפני כן, עם התחושות החדשות שצברתי כלא אלכוהוליסט, תורגמה מתוך תת המודע, כרצון לשתות. מצאתי את עצמי נאבק ואט אט, מאבד את הריכוז שלי אל פחית של בירה. פתחתי, שתיתי, שתיתי עוד אחת, תוך כדי מחשבות של פחד מאובדן שליטה או התרסקות המוכרים לי מ'הרגלי השתיה' שלי. למען הסר ספק, אציין, שזה לא נגמר בשתי פחיות של בירה, כי היו עוד בקבוקי יין לרוקן עבור ההרגל שלי, ולחבר שמארח יש ויסקי מעושן משובח לקינוח...בשלב מסוים, ניגשה אליי האקסית, שגיליתי בדיעבד שאני מסתתר מפניה כי היא יודעת שהפסקתי לשתות, ושאלה 'לא הפסקת לשתות?' באותו רגע, הנחתי את כוס היין בידה, ואפילו על הויסקי המשובח לקינוח ויתרתי באותו לילה, תוך שאני מודה לה שמנעה ממני את הביזיון שתת המודע שלי תכנן עבורי. באותו לילה שתיתי כמויות שהיו מפילות אנשים אחרים, אך חזרתי הביתה צלול. ביום של מחרת ישבתי שקוע בתהיות על הטעות שעשיתי, ועל הבור שנפער מולי, די מפוחד למען האמת. לא אשקר ואומר שלא תיכננתי לי תכניות איך לחזור ולצרוך אלכוהול באופן מודע, עם כל מיני סיפורים שכוס יין ביום בריאה להורדת כולסטרול (ובמקרה שלי זה אפילו קביל). אבל אז נבנתה ההארה, שאני אלכוהוליסט לשעבר. מאז לא שתיתי, והייתי במקומות שבהם זה היה סופר לגיטימי, כמו כוס יין שירדה אליי היישר מן החופה של האחיינית היקרה שלי בליל כלולותיה. את כל האירועים האלה עברתי בכיף, ואפילו מצאתי את עצמי עומד מול כמיהות, אבל מחוזק, ובעיקר שמח שמחה אמיתית ולא סינטטית, מתוך מקום שרק אני יכול לגרום לעצמי לשתות שוב. רגעים קשים בחיים (ואפילו עד ללילה האחרון אני יודע מקרוב מהן סערות רגשיות, ומשלל סוגים), רובם ככולם אינם קשורים לכמיהה הקשורה להתמכרות הנושנה שלנו, כי אם להיותם עדיין שגורים בשרשרת ההתניות. אם אנחנו עוברים את הכמיהה, הם יוצאים החוצה; ומעבר לזה, אם זה נמשך, אנחנו יכולים להסיר אותם מתוך שרשרת כזו כשהיא מתרחשת, להתייחס לעניין שיצר את הכמיהה כפי שהוא ולא לכמיהה עצמה שהתלוותה אליו, כך נכבה המנגנון, והכמיהה דועכת, ואגב, עם סיכוי החלטי, שהיא לא שבה לפקוד את אותו נושא. 'שורה תחתונה', מעדת יקירה, לא נורא, הפציעה לא חמורה כפי הכאב שאת חשה. אספי את עצמך בחזרה, שאי את הלקח איתך, וחזרי אל החופש

.

 

[קסם יונת שלום]

איש מקסים...אני קוראת את דברייך בשקיקה

ועוברת עליהם שוב ושוב, זה כל כך מחזק אותי... אתה איש מאוד חזק ובעל תובנות.. תודה ששיתפת אותי בחוויה האישית שלך,זה אצילי כל כך...

הפציעה שלי מרגישה טוב יותר כשיש פה אנשים כמוך שמביאים לה מזור

 

[אורית רוזן]

חשוב לזכור כמה דברים...../images/Emo201.gif

1.תמיד אחרי לילה של אלכוהול מרגישים רע 2.תמיד כשנפגשים עם אהבה נכזבת מרגישים רע 3.תמיד כשסוטים מדרך שבחרנו מרגישים רע 4.כל הסעיפים מעלה מביאים לייאוש, ולמחשבה שתמיד ניטעה ולכן יקירתי, תנשמי עמוק, תזכירי לעצמך שזה נורמאלי שתרגישי ככה, זה לא אומר שזה לא ישתנה, כדאי לך לראות את הנפילה כהזדמנות, כאופציה שלך לגדול, ולהתפתח ולהכיר את עצמך ואת המקומות בהם צריך להשקיע קצת יותר מחשבה כדי לא לפול למלכודת. לגבי בחור, כנראה שהוא לא ראוי לאהבתך, גם אם כואב, יש משהו הרבה יותר ראוי שמחכה לך

טבעי שתרגישי יאוש, אל תתני לו לשהות בליבך יותר מידי זמן, לגבי העישון- נראה לי שכדאי לקבוע מועד להפסקה, ולחזור להצלחה שלך, אשמח לשמוע מה קורה

 

[קסם יונת שלום]

אורית היקרה../images/Emo23.gif

אני חושבת שבלי הפורום הזה הייתי משתגעת... אני חושבת שלילה של אלכוהול זה דבר כל כך אשלייתי, שלפעמים אני חושבת לעצמי גם בנושא הזה: יוצאים לפאב במטרה לשתות אלכוהול, שותים ושותים ויש תמיד חשק לעוד כדי לשמר את האשלייה של ה"היי" וכל פעם אותה הטעות של חריגה מהצריכה "המומלצת" ואז גם עושים או אומרים דברים שעלולים להתחרט...קמים בבוקר והמציאות כואבת... ומשום מה הלקח לא נלמד. תודה על התמיכה הרבה והאמפתיה שלך, על ים של עזרה ואפילו במה שלא קשור לעישון(כמו הבחור למשל) אני לא רוצה לקבוע מועד להפסקה,כי אני יודעת שאני לא אעמוד בזה- החלטתי פשוט לא לעשן מהרגע שהסתיים הערב הנוראי הזה של אתמול...

תודה לך

 

[תחיה מחדש]

שולחת לך חיבוק ויודעת שתתגברי על המהמורה

הזאת בטוחה שתצליחי ... מאוד מתחברת למה שאורית כתבה על הבחור הוא כנראה לא לא שווה אותך מאחלת לך המון בהצלחה ועל תבכי כי חבל על הדמעות איזה קיטשי יצא לי בסוף