[kikona126]

../images/Emo7.gif ../images/Emo16.gif

עד היום היה לי כלב ציוואווה קטן וחמוד שענה לשם ריצי זה כל כך מוזר ועצוב, ללכת בבית מבלי שיעקבו אחרי לכל מקום, להגיע הביתה מבלי שמישהו רץ אלי לראות שהגעתי... ואת הדמעות אי אפשר לעצור, הוא היה כמו אח קטן, גם קרציה וגם חמוד מה עושים עם הכאב הזה? עם העצב? והדמעות? איך עוצרים אותן? ריץ רץ, אני כבר מתגעגעת תודה שתמיד היית פה לצידי ובשבילי

 

[פיצ 50]

קיקונית....../images/Emo201.gif

תחושה של חלל ריק קשה מאוד למלא, צריך גם כוחות. אני יודעת שאת לפני נסיעה לכן כלב חדש אולי לא מתאים אבל זה פתרון טוב לגרום לך לא לשקוע. אין תחליף!! אבל זה עוזר... קבלי ממני מלא

ואני משתתפת בצערך חמודה שלי.... יש לי דמעות אחרי שריאתי את התמונה....נשיקות תתחזקי ואם תצטרכי משהו אני כאן.....

 

[nicolada]

אוי... תנחומים וחיבוקים גדולים!!!

אני יודעת איך זה שחיית מחמד הופכת להיות חלק טבעי מהבית, והיא ממש כמו ילד קטן... אני מבינה את הכאב שלך, ומחבקת אותך חזק חזק!!!

 

[זואילי]

אוי קיקונית, כמה עצוב ../images/Emo7.gif

יודעת מה את מרגישה, גם אנחנו נפרדנו מכלבת הבית האהובה לפני שנים, כלבה שהייתה חלק בלתי נפרד מהמשפחה. בת הזקונים בבית. זה קשה וכואב ועצוב. עד היום אני מרחרחת את הרצועה שלה שהשארנו... אין איך לעצור את הדמעות והעצב. רק הזמן.... ולעולם יהיו לך אלפי זכרונות.

 

[annabell Lee]

../images/Emo201.gif

בגלל זה אני לא מאמצת שום בע"ח יותר. עברתי את זה פעמיים. זה כמו לאבד ילד.. ליבי איתך.

 

[מבוהלת ו]

אוי...מצטערת לשמוע..

מבינה לליבך...גם אני חוויתי לפני כמה שנים טובות אבידה כזאת וזה עצוב מאוד... לא נותר לי אלא לחבק אותך מרחוק...

 

[רווית04]

אני משתתפת בצערך,

גם לי היה כלב עד לא מזמן בשם רוקי שהיה איתי 17 שנים וסבל ממחלה.. אנחנו נקשרים לבעל החיים כאל בן אדם ובן משפחה לכל דבר.הזמן לא עוזר, ויקח זמן עד שהדמעות יעצרו מללזוג.אבל ככל שתזכרי אותו זה יעבור והוא תמיד יהיה איתך בליבך.

 

[bella1978]

כמה עצוב

אוי, קיקונה, גם זה נפל עלייך עכשיו... אחת הסיבות שלא רציתי כלב כשהייתי ילדה היתה שהם חיים פחות מבני אדם. לא רציתי לעבור את הצער הזה... תחזיקי מעמד

 

[kikona126]

בנות, תודה על התגובות

ריץ רץ היה בן 12. היתה לו אי ספיקות לב דו קוטבית, והריאות שלו היו מלאות בנוזלים, וככה גם שאר הגוף שלו. בחודש האחרון הוא התחיל לעשות את הצרכים שלו בבית (קקי ופיפי) וכשהייתי מורידה אותו למטה, הוא לא הבין מה רוצים ממנו, או בכלל איפה הוא. בחודש וחצי האחרונים הוא הפסיק להכנס לחדר שלי (שהיה גם שלו) ולישון במיטה שלו, אבא שלי כל הזמן הזה אמר לי שהוא מכין אותי. בשבועות האחרונים הוא התחיל להתבודד מכולם, והיה ניראה נורא. התרופות לא יכלו לרפא אותו, אלא רק להשאיר אותו עוד זמן ככה במצב "זומבי" שהוא לא יודע מה הולך סביבו, ומשתין בלי להרגיש הוא והולך... הוא כבר ממש סבל, אז החלטנו שלא מגיע לו לסבול יותר. הוא היה מפונק, כל פעם שחזר מלמטה רץ ישר לסלסלה של הממתקים שלו כדי שנביא לו. היה אוכל עוף רק אם הוא בושל היום, ולא כאלו מיום קודם (ואלוהים יודע איך הוא ידע...) פסטה רק עם רוטב בולונז ופרמזן, (אם אין פרמזן הוא לא היה נוגע בזה) ממתקים היינו מביאים לו מחו"ל (גם מהארץ אבל בחול היו כאלו שהוא היה ממש אוהב). והוא היה איתנו בצרפת ובאיטליה ובמונטה קרלו. כל בוקר היה קופץ על הספות ועובר מכרית לכרית (רק בשביל לשמוע את אמא שלי מתלוננת ש"הוא חייב לשבת על כל הכריות?" ואז אחרי זה היה עובר למיטה של אבא שלי ומשתזף לו בשמש... אחר הצהרים היה יורד למרכז השכונתי, והיה אפילו מכיר את המילה מרכז (ואיזה אושר שהיה שומע אותה, היה רץ בכל הבית) אה ואין עוזרת בית שלא קיבלה ממנו ביס (חחחחח) ובתמונה בצד, החצוף על הספה (שנייה אחרי שאמא שלי סדרה שם את הכריות)

 

[annabell Lee]

הזכרת לי../images/Emo13.gif

היה לי צמד סטפושיירים, האמא והגור, במשך 15 שנה. הגור...שלא הייתי בבית, בזמן הצבא, היה נכנס למיטה שלי, עם הראש על הכרית, ומתכסה בשמיכה...

 

[kikona126]

../images/Emo13.gif

היינו פעם באיטליה במלון, ורצינו לצאת בערב. והוא לא נתן לנו לצאת מהמלון בלעדיו. בסוף יצאנו והוא כל כך בכה... היינו בטוחים שהמנקה תפתח את הדלת והוא יברח משם.... כשחזרנו היה שקט, ולא הבנו איך זה קרה. חשבנו שהוא אולי ברח מהחדר או משהו... וכשנכנסנו לחדר (אחותי ואני) גילינו אותו ישן בתוך המזוודה ששכחנו פתוחה בחדר. והוא גם היה שר (גילינו את הסטייה הזאת באותו הטיול) שהוא היה שר עם הרד הוט ציליפפרז)

 

[זואילי]

ויני הכלבה האלמותית שלנו

פעם נכחה בשיחה שלי עם אחותי ואז ברגע של שקט פתחה את פיה ואמרה: קה! (KA) חחחחחחחחחחחח, כמה צחקנו. כמה ניסינו לשכנע אותה לחזור על זה... סיפור שלא יישכח לעולם.

 

[kikona126]

ריץ רץ היה שר

וגם מדבר, הרבה פעמים היה בא אלינו ומתחיל לרעוד (ככה זה ציוואוות ככה הם מושכים תשומת לב) ומדבר איתנו ב"רגררר אממאאאארררר" כל מיני כאלו חמודים, ותמיד זה היה מסתכם ב- "למה אתם מדברים עלי אני כלב טוב" או "אני רוצה ממתק" זה משהו מדהים, הם מבינים אותנו, והם מנסים לתקשר במילים ולא מצליחים... אני מקווה שתהיה לי הזכות לגדל שוב כלב כמו ריצי

 

[liats80]

../images/Emo201.gif

That's so sad.

A pet can really be part of the family and I can imagine how you must feel. Hopefully you can find some comfort in the fact that he is now he is relived of being sick and probably in pain. It sound like he was a very funny little dog and you have some really nice memories. Big hugs.

 

[פז08]

קיקו'ש ../images/Emo201.gif

כל כך מצטערת............אין מילים.......... רק

ועוד

ועוד אחד...

 

[מעיין153]

מצטערת שלמוע איזה עצוב../images/Emo201.gif