hdhd

[שריתילה]

מתוך "ADD מריטת עצבים" עמ´ 283

"מהו מאמן להפרעת קשב? כפי שהשם מחייב, אדם זה עומד לצד המגרש עם משרוקית על צווארו והוא קורא מילות עידוד, הוראות ואזכורים לשחקן. לפעמים המאמן יכול להיות "מעצבן" ביותר בדרישתו שהשחקן ימשיך להיות ערני במשחק, אך המאמן הנו גם מקור ניחומים כאשר השחקן מוכן להתייאש ולוותר. ובעיקרו של דבר, המאמן שומר שהשחקן יישאר ממוקד על המשימה העכשווית ונותן לו עידוד לכך. בעיקר בשלבים הראשונים של הטיפול - החודשים הראשונים - המאמן יכול להגן בפני חזרת המטופל להרגלים רעים קודמים: הרגלי השתהות, חוסר התארגנות וחשיבה שלילית, כשהגרוע ביותר הוא החשיבה השלילית. הטיפול מתחיל עם תקוות ובתנופה. מאמן, מישהו הנמצא בצד יכול לגרוע ולדרבן את המוח שיש בו הפרעת קשב כאשר הוא מתחיל לחזור למסלוליו השליליים ולהחזירו למקום חיובי." ויש עוד כמובן. בתור מאמנת בקיצור אוכל לומר שזו עבודה אחד על אחד עם הלקוח שיש לו ADHDאו ADD, זוהי עבודה על הת´כלס. מוצאים ביחד גם הלקוח וגם המאמן שיטות ואסטרטגיות שונות לכל מיני קשיים שיש לאותו לקוח. אני לא קוראת לו מטופל בכוונה, שכן זה מזכיר טיפול אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים ומאמן בלבד הוא מאמן. כמובן שיש אנשי מקצוע שגם למדו קואוצ´ינג וזה כבר משהו אחר. בארה"ב המקצוע הזה מוכר והרבה אנשים שסובלים מ-ADHD משתמשים בשירותי מאמן. בארץ, לצערי, עדיין זה לא שווק מספיק ועדיין אין מספיק אמון במקצוע הזה. אבל גם זה יבוא. זה רק עניין של זמן. בוקר טוב, שרית.

 

[דליה.ד]

התמודדות עם adhd

היא לפעמים התמודדות שנמשכת כל החיים...אין כאן "זבנג וגמרנו", ומי שיאמר לך אחרת - מטעה אותך. נכון, הadhd מתעדן במשך הזמן, והילדים גדלים ומתבגרים ורוכשים אסטרטגיות יעילות לחיים, אבל התופעה לא נעלמת לחלוטין, ותמיד נשארים שרעידים. אנחנו, כהורים, תפקידינו לקחת אחריות על ילדינו במובן של הכשרתם לחייהם כמבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז. המשימה אינה פשוטה ואכן יש נפילות ועליות. כאשר ילדינו קטנים אנחנו מתמודדים עם משימת הלימודים ועל התנהגות חברתית על פי נורמות. כאשר הם מתבגרים, עבודתינו קשה יותר. אז עלינו להיות כל הזמן מכווננים אליהם כי הסכנות רבות יותר: אלכוהול, סמים, עבריינות נוער ומין בלתי מבוקר הם רק חלק מהפיתויים שהן יתמודדו איתם. כנערים עם הפרעת קשב והתנהגות אימפולסיבית, הם בקבוצת סיכון לתופעות הללו.

 

[אתי זקן]

../images/Emo7.gifhdhd

כאשר בני אובחן בבעית קשב וריכוז חשבתי שאפשר לטפל בזה מהר אך התהליך כלכך קשה והחלק המתסכל הוא ההתמודדות בבית הספר, לפעמים אני מרגישה אטימות בכל הנושא בכדי לשלב ולעזור לילדים במקום לקחת את זה כאדגר לצוות המקצועי בבית הספר הרגשתי שזה פשוט נטל גדול מאוד, החלטתי כאמא להלחם בכל הגורמים אך לפעמים יש נפילות

 

[שריתילה]

דליה יקרה

האם התשובה הייתה מיועדת עבורי?

 

[יום יבוא]

תהיי לצד ילדייך. תמיד. כל הכבוד

 

[רותי הכ]

אל תוותרי-בסוף תמצא האוזן הקשבת

והכי חשוב זה מה שאת נותנת. נסי לשתף פעולה עם הצוות במקום להלחם - זה טוב לילד ובמקביל אל תוותרי עד שהילד יקבל בדיוק מה שמגיע לו. החזיקי מעמד

 

[עדו בן צבי 1]

יש דברים שאפשר לקדם בלי עזרת בי´´ס

אפשר לקחת תרופות (מסוגים שונים) בלי עזרתם, להשתמש בטכנולוגיה מסייעת בלי עזרתם, לקבל הוראה פרטית רגילה ומתקנת, ללמוד אסטרטגיות למידה, לטפל במיקוד העניים, לקחת קווצ´ינג ועוד הרבה דברים. אפשר גם להתעייץ עם עורך דין כדי להשיג יותר מבית הספר ואפשר לעבור כיתות ולעבור בתי ספר.

 

[יום יבוא]

לא צריך עו"ד-צריך לדעת למי לפנות ..

 

[עדו בן צבי 1]

כשיודעים הכל לא צריך אף מומחה.

 

[יום יבוא]

הציניות נועדה למשוך תשומת לב ולא ..

ולא לעזור חבל שאתה סקפטי חבל שאתה ציני במקום לתמוך צא ולמד........ מאין שאבו אחיך מקורות מים חיים???...ממלחמה או משלום

 

[עדו בן צבי 1]

אתה באמת חושב שצריך להימנע

להימנע מלפגוש עורכי דין בכל מחיר ותמיד לנחש לבד אל מי לפנות ובאיזו גישה? נכון, יש אנשים שיותר מוכשרים בתחום הזה למרות שהם לא למדו אותו. הם אינסטינקטיבית ידעו תמיד אל מי לגשת ומה לומר. נכון יש אנשים שיצליחו לנהל כל ויכוח עם המערכת על הצד הטוב ביותר. אבל יש לזה גבול. עבור חלק מהויקוחים עם המערכת אפילו עורכי דין יקחו עורכי דין. אם אתה מנסה לומר שעורכי דין יודעים לנהל רק מלחמות, כניראה שלא פגשת מעולם עורך דין ראוי לשמו. עורך דין כזה יכול לשכנע אותך, למשל, לא לריב עם אף אחד. הוא יכול לשכנע את הצד השני שכוונותך רק טובות ושאתה בסך הכל רוצה שהילד ילמד בשקט.

 

[ילדונת היחידה]

לכל ההורים למינהם

תשמעו, אני נערה עם בעית קשב וריכוז ואני מכירה עוד ילדים עם הבעיה (ילדים הכוונה גם נערים נערות) אני לא מבינה מה אתם לוקחים את זה כל כך קשה ולפעמים יותר מדיי היסטרים לגבי הבעיה הזאת אם אנחנו (ילדים,נערים,מבוגרים)שתקועים עם הבעיה לא כאלה מבוהלים אז למה אתם כן?!

 

[zivadina]

שלום לך ילדונת.

אף אחד לא לוקח קשה. לוקחים אחריות ביסודיות על כל התופעות, כדי לדעת לעקוף אותן ולתת לילדים שלנו עתיד טוב יותר. אני, למשל, אמא לילד adhd שגם אובחנה כ-adhd בגיל 45. הדבר הכי בולט אצלי הוא הרגשה של החמצה איומה של כל הכשרונות שלי שלא באו לידי ביטוי מפני שלא טופלתי מעולם. אני מעוניינת לחסוך מהבן שלי לגדול עם הרגשת החמצה כזאת, ורואה כחובתי לצייד אותו בכל מה שאפשר כדי שיוכל לנצל את כל כשרונותיו ולהצליח בחיים. לסיכום, מי שרוצה להלחם בבעיה, צריך להכיר אותה היטב. מאחלת לך הרבה הצלחה.

 

[ילדונת היחידה]

תגובה לzivadina

אוקי לא התכוונתי "לוקח קשה" התכוונתי שהרבה פעמים נתקלתי בהורים דיי לחוצים מכל העניין כאילו שזה סוף העולם אז מה שאני אומרת זה שלא צריך להיות כל כך לחוץ רק לנסות ולעזור איך שאפשר וזהו.. ואני יודעת שההורים עושים את זה..ויפה מאוד.. ואני שמחה שאתם מנסים להשיג את הטוב ביותר בשבילנו ואתם צודקים בקשר לזה. פשוט לא צריך להיות לחוץ כל כך (יש הורים שהם מאוד לחוצים בקשר לבעיה הזאת) ואני מצטערת בשבילך שרק בגיל 45 אובחנת כadhs ואני מקווה שלפחות מעכשיו זה כן עוזר לך במשהו זה שאת יודעת שיש לך את הבעיה! ושיהיה לך בהצלחה! אני אובחנתי רק לפני חודש-חודשיים וזה גם היה מאוחר לדעתי ואני רק בת 15, כי כל היסודי היו לי בעיות עם הלימודים ואף אחד לא העלה בדעתו שאולי זה בעית קשב או ריכוז או כל בעיה אחרת שצריך ללכת לאיבחון בשבילה ורק בכיתה ט´ היה נמאס לי מזה שאני לא מסוגלת להיות בשיעורים וללמוד כמו שצריך בגלל שאני לא מרוכזת בכלל ואני מנותקת ממה שקורה בזמן השיעור והכל אז הלכתי ליועצת של השכבה ודחפתי הכל,וההורים שלי כנראה לא היו מודעים לכל העניין ואפילו שהיועצת אמרה לנו ללכת לאיבחון ההורים לא מיהרו ללכת איתי לזה ורק אחרי שנדנדתי להם במשך שלושה חודשים בסוף הם הלכו ביררו וקבעו עם המאבחנת.. ואני שמחה שנידנדתי להם, כי אם לא אז הייתי יכולה להמשיך עד לי"ב ולהיכשל בבגרויות על שמאל ועל ימין בלי שאף אחד יחשוב אולי למה זה קורה.. בקיצור אני שמחה שאתם דואגים לילדים ככה כי באמת צריך את זה ומצטערת אם פגעתי או משהו פשוט הרבה הרבה פעמים קראתי פה הורים מאוד לחוצים,ואני רק מקווה שהם לא מקרינים את זה לילדים שלהם.

 

[ילדונת היחידה]

ועוד משהו להוסיף

ה שעיצבן אותי בכל הקטע של האיבחון זה שלוקחים על זה המון כסף במקרה של המשפחה שלי זה לא כזה בעיה (לא שאנחנו עשירים אבל אננחנו בסדר) אבל אני חושבת על הרבה משפחות שאין להם ממש כסף "לבזבז" ואני מרחמת עליהם, כי יש כל כך הרבה ילדים שצריכים לעבור את האיבחון הזה כי רק ככה הם יוכלו לתת לעצמם עזרה,אבל בגלל הנושא של הכסף זה לא מתאפשר להם וחבל!

 

[zivadina]

ועוד כמה תוספות:

1. כל הורה שלא הכיר את ה-adhd נלחץ כאשר נודע לו שיש לו בן עם הליקוי המשונה הזה. ככל שנדבר על הליקוי, כך יבינו שהוא נפוץ (נדמה לי 8% מהאוכלוסיה) ולא חריג, ויתוודעו לכל הדרכים שפותחו כדי לעקוף אותו. 2. לא חייבים לשלם הרבה כסף כדי לטפל בבעיה. אנחנו לא הלכנו לאף מומחה פרטי. כל האיבחונים והטיפולים שהבן שלנו קיבל היו במסגרת בית הספר, משרד הבריאות וקופת החולים. צריך לדעת לאן לפנות כדי לקבל עזרה, וזאת עוד סיבה לכך שההורים צריכים ללמוד ביסודיות את הנושא. אני מאוד מעריכה את הנחישות שלך לסיים את לימודיך בהצלחה, ואת זה שאת גרמת להורים שלך להיות מודעים לבעיה. תמשיכי להתעקש ולהצליח!

 

[ילדונת היחידה]

תגובה

אנחנו רק 8% מהאוכלוסיה? הייתי בטוחה שיותר הופתעתי לגלות כמה המון ילדים אני מכירה עם הפרעות קשב וריכוז או ליקוי למידה למינהם, וזה ממש תופעה כבר. לגבי 2.. יכול להיות שלא חייבים לשלם הרבה כסף אבל ההורים שלי אישית ביררו המון ולא מצאנו משהו שלא משלמים לו הרבה כסף ודרך הבית ספר יכלנו אולי רק לחלום על לקבל עזרה כי לפי מה שהבנו מהבית ספר הוא לא קשור ממש לענין למרות שזה סותר את עצמו כי הבית ספר הוא זה שדווקא רוצה שילדים כן יעברו את האיבחונים והכל כי אם לא היה בית ספר ולא היה צריך ללמוד בחיים במסגרות למינהם אז לא היה צורך אולי בכלל למצוא את הבעיות האלה כי הם לא היו מפריעות ממש.. לא משנה בכל מקרה עברתי את האיבחון והכסף לא ממש חשוב.. פשוט נורא חבל לי ומעציב אותי שאני יודעת שיש אנשים שלא יכולים לממן את זה לעצמם,לילדים שלהם. כי כמו שאמרת.. הרבה לא מכירים את הנושא ביסודיות.. אבל עם השנים אני בטוחה שהנושא הזה יהיה יותר במודע, אני מקווה בכל אופן..

 

[עדו בן צבי 1]

הרבה מההורים שלנו גם כמונו.

הם עצבניים כי אין להם חשק לעבור דור שני של חרא. הם מפחדים שיעבור עלינו מה שעבר עליהם. ההורים שלי, למשל, היו מוטרדים מסיבה אחרת. הם לא הורישו לי את ליקויי הלמידה והריכוז שלי. אני ´זכיתי´ בהם בדלקת אוזניים. כיום כשאני הורה ברור לי למה הם היו מוטרדים. זה תפקידם עלי אדמות: לדאוג לי. גם אני דואג לבן שלי. נולדתי בשביל לדאוג לילדי.