מגשימים חלום
New member
../images/Emo7.gif עצוב לי!
שלום לפורום היקר, עצוב לי. במהלך היום הבנו שהדרך המפותלת הזו - עד שנחבק את ילדנו, מתארכת עבורנו עוד יותר. אנחנו נאלצים לחזור אחורה.. ולהתחיל שוב עם פונדקאית חדשה. עצוב כבר אמרתי? אני מבינה שזה כנראה בלתי נמנע, וכנראה שפרידה בשלב הזה (לפני חתימה על חוזה והגשת התיק לועדה) היא הכי פחות כואבת שאפשר (מחשבה על פרידה שכזו בכל שלב אחר - של טיפולים או הריון מפחידה הרבה יותר! ולא משאירה לי אוויר בריאות!) השבוע החזקתי תינוק של זוג חברים.הוא חייך אלי - ואני לגמרי נמסתי. הוא הסתכל עלי, משך קצת בשיער ובחן את הפנים. חיבקתי אותו, שרתי לי, ונענעתי אותו - והוא נרדם לו - שקט ובטוח. זה היה כ"כ מרגש, כ"כ שמחתי בשמחתם! אבל..זה כל כך כואב - להבין שעד שאחזיק כך את הילד שלי, יעבור עוד כ"כ הרבה זמן!!!!!!!!!!זה כאב שכמעט ואי אפשר להסביר, אבל נראה לי שדווקא כאן - לא צריך להסביר אותו. אני כותבת והדמעות זולגות להן מעצמן.. ידעתי מההתחלה שהתהליך הזה ארוך ודורש סבלנות. אבל האכזבה מההמתנה הנוספת והמיותרת הזו היא כל כך גדולה! אני מנסה לא לכעוס ולהבין, אבל זה פשוט כואב מדי. אני יודעת שזה יקרה. אני לגמרי מאמינה שהתינוק או התינוקות שלנו - מחכים לרחמה של האשה שתעזור להם להגיע לעולם, ותגן עליהם ותביא אותם אלינו בדרך של אהבה ואמון. ואני מאמינה שמירב, שניסתה לעזור ולתווך עד עכשיו, בהליכה העצמאית שלנו, תעשה את זה אפשרי הפעם - כשנעשה את התהליך באופן מסודר ורשמי דרכה. אני יודעת שאהיה אמא. שנהיה הורים. אבל הלילה הזה - אני מרשה לעצמי לחלוק קצת את הכאב הענק הזה, על זה שזה כל כך קשה ומסובך.
שלום לפורום היקר, עצוב לי. במהלך היום הבנו שהדרך המפותלת הזו - עד שנחבק את ילדנו, מתארכת עבורנו עוד יותר. אנחנו נאלצים לחזור אחורה.. ולהתחיל שוב עם פונדקאית חדשה. עצוב כבר אמרתי? אני מבינה שזה כנראה בלתי נמנע, וכנראה שפרידה בשלב הזה (לפני חתימה על חוזה והגשת התיק לועדה) היא הכי פחות כואבת שאפשר (מחשבה על פרידה שכזו בכל שלב אחר - של טיפולים או הריון מפחידה הרבה יותר! ולא משאירה לי אוויר בריאות!) השבוע החזקתי תינוק של זוג חברים.הוא חייך אלי - ואני לגמרי נמסתי. הוא הסתכל עלי, משך קצת בשיער ובחן את הפנים. חיבקתי אותו, שרתי לי, ונענעתי אותו - והוא נרדם לו - שקט ובטוח. זה היה כ"כ מרגש, כ"כ שמחתי בשמחתם! אבל..זה כל כך כואב - להבין שעד שאחזיק כך את הילד שלי, יעבור עוד כ"כ הרבה זמן!!!!!!!!!!זה כאב שכמעט ואי אפשר להסביר, אבל נראה לי שדווקא כאן - לא צריך להסביר אותו. אני כותבת והדמעות זולגות להן מעצמן.. ידעתי מההתחלה שהתהליך הזה ארוך ודורש סבלנות. אבל האכזבה מההמתנה הנוספת והמיותרת הזו היא כל כך גדולה! אני מנסה לא לכעוס ולהבין, אבל זה פשוט כואב מדי. אני יודעת שזה יקרה. אני לגמרי מאמינה שהתינוק או התינוקות שלנו - מחכים לרחמה של האשה שתעזור להם להגיע לעולם, ותגן עליהם ותביא אותם אלינו בדרך של אהבה ואמון. ואני מאמינה שמירב, שניסתה לעזור ולתווך עד עכשיו, בהליכה העצמאית שלנו, תעשה את זה אפשרי הפעם - כשנעשה את התהליך באופן מסודר ורשמי דרכה. אני יודעת שאהיה אמא. שנהיה הורים. אבל הלילה הזה - אני מרשה לעצמי לחלוק קצת את הכאב הענק הזה, על זה שזה כל כך קשה ומסובך.
