זהו...

[bodeda12345]

../images/Emo7.gifזהו...

מה אני אגיד לכם??? לא ציפיתי לזה מעצמי... אני זוכרת תקופות רעות מאוד בחיים שלי... היו כמה טובות (באמת?? היו??) אבל לא ציפיתי בחיים להיות ככה... כמו שאני עכשיו... אני לא מבינה את העולם הזה... אלוהים נותן לאנשים שרוצים לחיות למות ואנשים שמתחננים אליו למוות הוא לא נותן.... אני לא מבינה מה קורה איתי יותר... למה הכל נהרס לי בידיים... למה הכל חייב להיות כל כך קשה??? ולא אני לא מפונקת... החים לא נתנו לי אף פעם לחיות אבל אני תמין האמנתי שמכל הסבל שלי יצא משהו בסופו של דבר... האמנתי שאולי אני צריכה לעבור את כל זה כדי ללמוד משהו... אבל עכשיו אני רואה שאין לזה טעם כלשהו... יש אנשים שפשוט לא הולך להם בחיים... אני כל כך רוה שזה יפסק רק... כל הסבל הזה וכל הכאב וכל החיים האלה שאני חיה בהם... לא רוצה יותר לא לדבר עם אף אחד על זה... לא ללכת לטיפול... אני רוצה להגשים את החלום שלי לעבוד ללמוד להתחתן להביא ילדים... אבל אני רואה שזה לא יקרה ושום דדבר שאני מנסה לעשות לא עוזר... זהו... אני מוותרת... לא אני לא אלך לתלות את עצמי או לתקוע לעצמי כדור בראש זה לא הסגנון שלי... אבל אני מוותרת על התקווה... מפסיקה לנסות... מתקרבלת התוך הכאב שלי ולא נותנת לאף אחד להתקרב! מה שיהיה יהיה... הגעתי למסקנה שאף אחד לא יכול לעזור... אפילו לא אני....... אז אני חושבת שאני אפשור לי מכאן גם... שיהיה לכולכם המון הצלחה.. וגרא אתה עושה עבודה מבורכת!!! טוב שיש לפחות מישהו כמוך עוד בעולם שאכפת לו... תודה לכם וביי... "אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים". דליה רביקוביץ

 

[גרא.]

bodeda12345,פנייתך הנרגשת משדרת

תחושה קשה של דיכאון.אלא שגם בפניותייך הקודמות לכאן,לא עלה בידך להסביר או לומר לנו,מה מביא,או הביא, או גורם לך,נערה בת 22 לחוש כבת 40,מלאת ייאוש וחוסר תקווה.ואולי אינך יודעת למה,ואולי את אינך רוצה להסביר.וזה את, כי ככה את מרגישה.ואולי בעצם,את בכלל לא צריכה להסביר,וודאי לא ללכת לספיכולוג.אלא לבקר רק כמה דקות אצל רופא המשפחה שלך,יתכן גם פסיכיאטר. לבקש,ולקבל תרופה נוגדת דיכאון, כמו פרוזאק.כל זה בלא להסביר למה,לנסות להתחקות,או לנסות להבין.אלא קודם כל, כדי לשפר את מצב רוחך השחוח.האמיני בודדה, הפרוזאק מחולל נפלאות,ובעיקר יכול לאפשר לך שוב לחיות,שוב להיות נערה בת 22,כשכל העולם מונח לפנייך,והשמיים,הם הגבול.

 

[גרא.]

טל קר,הודעתך נמחקה בטעות../images/Emo140.gif

 

[טל קר]

מתקבל בהבנה מלאה

 

[אין לי שם בסדר?]

זמן סיפור ../images/Emo29.gif

היה היה איש ולאיש גרזן. יום אחד נעלם לאיש הגרזן.. הסתכל האיש מהחלון וראה נער.. אשר נראה כגנב, מתהלך כגנב, ומתנהג כגנב.. ללא ספק. למחרת מצא האיש הגרזן שלו.. וראה את אותו הנער, רק שלפתע הנער נראה כנער רגיל, התהלך כנער רגיל, והתנהג כנער רגיל. העולם הוא איך שאת בוחרת להסתכל עליו. ואלוהים.. לא נותן או לא נותן.. זה לא עובד ככה. את יודעת.. אם תסעי פעם להודו, לבקר במנזרים, ותגשי לנזיר אחד בעודו ממרק את הרצפה ותשאלי אותו אם הוא מאושר, הוא יגיד לך שכן. אני לא יודע כמה את בקיעה.. אבל לנזיר זן, אין כלום בחיים, פרט לסחבותיו, הוא עסוק רק בדבר אחד הכרת תודה. מה דעתך לטבל את החיים שלך בקצת הכרת תודה על מה שיש לך? ותאמיני לי, יש לך יותר מנזיר להודות עליו. וכן .. אני מתכוון לכל הדברים שאת לוקחת כמובן מאליו.. ומסתכלת רק על מה ששחור, ורק על איפה החיים הם לא כמו שהיית רוצה שהם יהיו. החיים הם החיים. ומה שיש זה מה שיש. זה שאת מדמיינת אותם קצת אחרת, לא עושה אותם לא בסדר. הוכרת תודה, היא המפתח לשערי השפע של היקום. היא כוח הבריאה אשר יוצר יש מאין. היא הופכת את מה שיש למספיק.. ואף יותר. יש לך את הכוח להפוך אוכל לסעודה. אדם.. לחבר. היא יכולה להפוך בלבול לבהירות. את העבר להגיוני, ההווה למושלם, והעתיד לבטוח. עשי.. חיים.. ומטורפים.