זהו גם לי זה קרה

יעלים

New member
../images/Emo7.gifזהו גם לי זה קרה

היום חזרתי מהגן לאחר כמה ימים של שקט, הגן נרגע פחות או יותר, הילד נרגע והיתה אווירה מצוינת, עד שהמנהלת הגעיה והיא פשוט אין לי הגדרה אחרת מחפשת את הילד, היא מציקה לו, צועקת ומתעלמת ממני לחלוטין. אז גם לי זה קרה הגעתי הביתה ופשוט בכיתי, הלב כואב מול אטימות וקשיחות ואין לי מושג איך אני מזיזה אותה מדרך המחשבה שלה. היא כולה עסוקה בכסף ובאינטרסים שלה ולא מענין אותה מהילדים ממה שהיא גורמת.
 

gili111

New member
../images/Emo2.gifאני פשוט בהלם!!!!!!!!!!!!!!!!!

את חייבת לשוחח איתה ולהסביר לה את מצבו של הילד ולמה גורמת התנגותה. גילי
 

יעלים

New member
את יודעת כמה שיחות נהלתי

איתה היא פשוט בשלה, היום היא אפילו אמרה שתשמח אם ההורים יוציאו את הילד.... ושוב בגישב שהילד צריך להתאים את עצמו לגן ולא להפך!!! אז לא מספיק שאני צריכה תקן את השגיעות שלה, להתמודד מול ההורים שצודקים בטענות כלפיה, עכשיו אני צריכה לנהל ויכוחים במקום שהיא תשתף פעולה!!! כבר אמרתי שסוף השנה נראה לי רחוק....
 

gili111

New member
את ממש במילכוד../images/Emo59.gif

את מבינה, עכשיו אני שמחה שאני גננת - מנהלת גן עירוני. מי צריך את כל הבלגן הזה? המנהלת שלך נשמעת איומה! גילי
 

יעלים

New member
כך אני מרגישה בדיוק

אבל אין לי הרבה מה לעשות, חשבתי לעזוב פשוט כי זה פוגע בבריאות שלי (שבוע שלם מהרגע שגיליתי אני רק חולה,פעם נעלם לי הקול אח"כ חום והיום קמתי עם כאבי גרון...) אבל איך להשאיר את הילדים ככה?????? עדיף להמשיך אולי אני סובלת עכשיו אבל זה עדיף על הסבל של הילדים.
 
למעלה