התפוצצתי...

[dietoday]

../images/Emo7.gifהתפוצצתי...

הקש ששבר את גב הגמל, את הלחץ שמסתובב לי בראש בזמן האחרון.. דבר שבכל יום אחר היה נראה זניח, גרם לי להתפוצץ.. הזמנו במרוכז ארוחת צהריים למשרד, ורק המנה שלי (או של עובד אחר שהזמין מנה זהה, אבל הוא תפס אותה קודם) לא הגיע.. התקשרתי לשירות הלקוחות ובראש כבר התחלתי להתפרק.. עד סוף השיחה כבר הייתי על סף דמעות.. ירדתי לחניון, נכנסתי לאוטו, שמתי מוזיקה בפול ווליום והתחלתי לבכות.. בכי תמרורים, לא יכלתי לעצור.. כל התסכול שהצטבר אצלי פשוט נזל החוצה, והרגשתי כ"כ חסרת אונים... לא הייתי צריכה להיוולד בארץ.. אני פשוט לא בנויה למנטליות ה"קומבינה" והחוצפה של אנשים פה.. הגישה, ההתנהגות, טון הדיבור והתוצאה הסופית מפיעים אותי כל פעם מחדש.. נותני "שירות" רק מחכים לדפוק את הלקוח, והלקוח מצידו מוותר כבר מראש ומסכם באיום סרק "אני לא אקנה פה יותר". למה אף אחד לא עומד על זכותו לשירות ראוי? ולמה כשאני עושה את זה, חושבים שאני מגזימה ולוקחת קשה ומבזבזת זמן? ברגע שאנשים מוותרים ככה, הם נותנים את ה"אוקי" לנותני השירות להמשיך ביחס הזה.. מה איכפת להם שאמרתי שאני לא אקנה שם יותר? יש להם מספיק לקוחות אחרים, ומרד צרכנים ראוי ממש לא יהיה פה בשנים הקרובות.. ובכלל, יחס תבוסתני של אנשים.. אלה שעושים אצלינו במשרד סלטות לאחור כדי לרצות את המנכ"ל, לוקחים מילה שלו כשל אלוהים, ולא מוכנים לחשוב בשביל עצמם.. אני מרגישה מתוסכלת, אבודה, חסרת אונים, מדוכאת..

 

[efriend]

כמב דברים עלו בדעתי

1. כשאדם (או חברת משלוחים) חסר משמעות בחיינו מצליח לגרום לנו התפרצות רגשית, זה אומר (כמו שרמזת בעצמך) שהוא לא באמת הסיבה. יחד עם זאת, אפשר ללמוד מהטריגר הזה מה מוקד הכאב שהוא מעורר. למשל, המקרה שקרה לך נשמע קשור לרגש של "לא מכבדים אותי", "לא מתייחסים אלי" - את כמובן יודעת יותר טוב, אני רק מנחש. מה שהייתי ממליץ הוא לחשוב אם יש מקום אחר בחיים, יותר משמעותי, בו הרגשות האלה (אן אחרים שאת מוצאת בתקרית עם האוכל)מציקים לך? במקום המשמעותי יותר זה קשה יותר ופחות נעים למקד את הכאב. בקיצור, תנסי לעשות שימוש בתקרית הזו כדי ללמוד משהו על הרגשות הלא מודעים שלך, אין כלי יותר טוב מזה לדעתי. וכך מהלימון תצא לימונדה. 2. בקשר לתודעת השירות, אני חושב שהיא מאוד מאוד משתפרת בארץ - זה בלט לי כי חזרתי לכאן אחרי כמה שנים בחו"ל. עוד לקוח לא מרותה ועוד אחד, והם ייסגרו. אני הפסקתי להזמין ממסעדה שפעם שכחה להביא לי את האוכל. רק חבל על העצבים, אלא אם כן תעשי בזה שימוש (לפי 1).

 

[dietoday]

אבל למה חבל על העצבים?

זאת בדיוק הגישה שכ"כ מציקה לי.. הם היו לא בסדר, ואני עושה עם זה משהו! זה נקרא עצבים? אז עדיף פשוט לוותר...? לגבי החלק הראשון, ברור לי שזה לא רק זה שלא הביאו לי את האוכל, זה פשוט שכל פעם מצטברים אצלי תיסכולים מהסוג הזה של תרבות הקומבינה, חוצפה של אנשים ובעיקר של נותני שירות, חוסר תרבות בנהיגה ובמקומות הומים (אתמול הייתה דוגמא מצויינת.. הלכתי למבבחנים שסיפרתי עליהם, וכל מי שנכנס ישר מנסה להידחף לקדמת התור, אפילו שאין עדיין איפה להירשם, וגם כשיהיה, כולם מתחילים ביחד, אז זה לא משנה אם נרשמת ראשון או אחרון.. העיקר לידחוף..), בקיצור, כל חוסר התרבות של הישראלי הממוצע (ולפני שיעשו עלי פה לינץ', ברור שיש יוצאים מהכלל, ברור שלא כולם כאלה ואני מודעת לדברים האלה. זאת הכללה גורפת ואני יודעת שיש לא מעט יוצאים מהכלל). בקיצור, כמו שכתבתי.. פשוט נולדתי במקום הלא נכון...

 

[פרפרי אהבה]

ולכן לא שווה להתעצבן...

ואני כל כך הרבה שנים ופעמים התעצבנתי מכל זה , כי אני מטבעי מאוד מנומסת ולא נדחפת ולא אוהבת כשנדחפים או עושים דברים לא חברותיים במיוחד אבל למדתי שאני אהיה בסדר ולא אנסה לנהל את כל העולם. תבחרי את המלחמות שלך, תבחרי את הדברים שבאמת שווה שתתרגזי עליהם, כי זה לא בריא להתרגז, ורק את זאת שנפגעת, להם תאמיני לי לא מזיז.

 

[dietoday]

לא לכל דבר אני מגיבה ככה..

זה באמת היה פיצוץ, אבל בעיניי, אני צריכה לתקן כל עוול שנעשה לי, כי ברגע שאני אוותר עליו, מישהו אחר ייפגע, והאשמים לא יילמדו. כמובן שאני לא מדברת על דברים כמו נהיגה, כי אם מישהו בכביש חותך אותי, הדבר האחרון שאני אעשה זה לנסות להוכיח שטעה, כי זה רק יוביל לתאונה..

 

[efriend]

אם את מרגישה שאת רוצה להתעצבן זה בסדר

אני לא אומר שזה מגונה להתעצבן. אבל נניח שאני עומד בתור ומישהו נדחף לפניי. יש לזה שתי משמעויות: 1. אני אקבל את השירות דקה יתר מאוחר 2. זה לא בסדר כי הוא גרם לי עוול ולמה שהוא ייכנס לפני אם אני הגעתי קודם. לדבי הדקה, יש מקרים שממהרים ואז כדאי לריב, ויש מקרים שבהם זה לא חשוב, ומה שבאמת מרגיז אותנו הוא הדבר השני. אבל למה זה מרגיז? אני חושב שהרגש החייתי הפשוט שעומד מאחורי זה הוא השפלה. מישהו "דרך" עלינו, מישהו גרם לכך שאנחנו נקבל פחות ממה שמגיע לנו והוא יקבל יותר ממה שמגיע לו - כאילו שהוא יותר חשוב מאיתנו, הוא גרע מכבודנו ומעמדנו לטובתו. וכאן הבחירה שלנו: האם לנהל את הקרב על מעמדינו שנדחק במגרש הזה, או לא? ואני אסביר למה אני מתכוון. אני עומד בתור ואיזה פישר גס רוח עקף אותי. הוא מאושר מזה שהנה הוא השיג משהו על חשבוני. אבל אני בחור משכיל, שראה עולם, נראה טוב, מרוויח יפה ומוערך ע"י כל מי שמכיר אותי (כל המחמאות העצמיות האלה רק לצורך הדוגמה כמובן). ובזמן שבישבילו זה הישג גדול, לי זה פשוט לא מדגדג. יחד עם זאת, אני מודה שאני לפעמים מתעצבן מזה. אבל לזה אני מתכוון שהבחירה אם להתעצבן היא בידינו...

 

[dietoday]

אז לא הבנת אותי...

זה לא אם להתעצבן, זה איך להתעצבן. כשמישהו עוקף אותי בתור, אני לא אתחיל לריב איתו ואתעקש על המקום שלי, אלא אשאל בנחמדות אם זה גרם לו להרגיש יותר טוב להיות לפני, או כל משפט אחר שיגרום לו להתפתל באי נעימות. אני לא מוטרדת מהאקט עצמו אלה מהתפיסה שמובילה לאקט...