השתפכות ארוך

[zipib102]

../images/Emo7.gif השתפכות ארוך

בס"ד אז אני שוב כאן, ושוב בעניין אלון הבן הגדול בן כמעט 3. כשאלון נולד גילו אצלו גמישות יתר של המפרקים כנראה משהו גנטי שהתבטא בכך שהוא לא החזיק את הראש וכל התקדמות בהתפתחות היתה בתחום הזמן הנורמלי אבל בגבול העליון. כמובן שהינו בפיזיוטרפיה והלכנו פרטי גם לפיזיוטרפיסתט במרכז שעובד גם בשיטה מיוחדת, וכמובן לעוד מטפל בשיטת קרניו סקרל טרפי, ההיסטריה היתה בעיצומה, והלחץ היה ענק מצידי ולכן רצתי לכל אחד שזז, היום ב"ה אלון הולך רץ קופץ מטפס ומחזיק את הראש...היה מצב בהתחלה שהייתי אצל הרופאה ששאלתי אותה בבכי " אם פעם הוא יצליח להחזיק את הראש ישר".... הטיפולים בעיקר בקרניו היו מלווים בבכי רב זו שיטה של העברת אנרגיה מעל מקום עם לחץ מוגבר וזה כנראה יצר לאלון לחץ עצום ואי נוחות וגם הטיפול אמל הפיזיוטרפיסט היה לא נעים קיבלתי תרגילים לבצע שתמיד בסוף נשברתי כי הוא כל כך בכה... שואלים אותי מה טני חושבת שהכי עזר ואני באמת לא יודעת... אבל מה שנראה לי שהטיפולים האלה השאירו אצל אלון משקעים, ילד שרוב הזמן עליז ומחייך. היום יש מצבים שמאד קשה לי איתו ונראה לי שהוא מחזיר לי... בטח שלא במודע אבל בכל זאת אני מסתובבת עם התחושה הזאת שהיא מאד קשה לי... הרבה פעמים אמרו לי אמא מרגישה וצריך ללכת עם האינטואיציה אז , באמת תרגילים בבית לא עשיתי אבל בעיקר תאגתי להשכיב אותו על הבטן ולהמנע מכל התנוחות המעקבות... זהו... שבת שלום. ציפי

 

[חנה גונן]

לזיפ שלום

אני יכולה להזדהות עם אלון היות שהייתי בידיוק במצבו,לא התפתחתי טוב נזקקתי לפיזיותרפיה מתמדת בבית לוינשטין,שנאתי את זה לא רק בגלל הענין הפיזי אלא כמו שאת מצינת בגלל התחושות הרגשיות הקשות שזה גרם לי אבל בדיעבד אני ודעת שבזמנו זה מה שהיה צריך לעשות ולזה הייתי זקוקה ובאמת היום אין לי בעיות רציניות כך שאל תרגישי אשמה שהיית צריכה לעשות עם אלון דברים שאת חוששת שהיו לא נעימים לא תמיד יש ברירה, הרבה פעמים צריכים לעשותדברים שלזמנו נראים רע אבל הם נותנים תוצאות לשנים שיבואו ואם עכשו אלון בסדר הרי שהמאמץ היה שוה. שלך חנה גונן

 

[אמא של יואבי]

ציפי../images/Emo24.gif

לא מכירה את המצב שתיארת אבל אני בטוחה שעכשיו כשאלון בסדר תוכלו לשים הכל מאחריכם. יש לי הרגשה שגם אצלך יש המון משקעים ואולי רגשות אשם, ואולי זה מה שאלון מרגיש ובאיזשהו מקום גם מנצל. תהיי שלמה עם מה שעשית, הכל היה למענו ולטובתו ועובדה, זה גם הצליח.

 

[kokopeli]

שלום לך ציפי../images/Emo39.gif

כמובן שתחושת רגשות האשם מוכרות לכל הורה, בצורה זו או אחרת. אנחנו למשל, העברנו את נטע בת השלוש + תשע כיום, המון בדיקות רפואיות (שכללו בדיקות דם רבות, צילומי רנטגן, ביופסיה בהרדמה מלאה ועוד) ובחיפוש אחר סיבה לחוסר גדילה, כשבדיעבד אני יודעת שזה לא היה ממש הכרחי, אלא שהושפענו מאיזושהי תפיסה של רופאת הילדים לגבי קצתב הגדילה ה"נורמלי", כתוצאה מחוסר ניסיון וחוסר ביטחון שלנו כהורים. כאן, אני רואה שהטיפולים שאלון נאלץ לעבור היו הכרחיים עבורו, ובודאי היית מרגישה הרבה יותר רגשי אשם אם לא היית עושה את זה. אבל מה שאני בעיקר רוצה לומר לך זה שאלון נמצא כרגע בגיל שהוא לא גיל קל בכלל, עבור כל ילד והוריו. גיל של מרידות, בדיקת גבולות והתחלת העצמאות. את בעצמך אומרת שהוא בדרך כלל עליז ומחייך. נראה לי שהתחושה הזו המצבים שקשה לך איתו, נובעים מכך שהוא כביכל מחזיר לך, באים בעיקר מהמקום של רגשי האשם שלך. אני בטוחה שגם אילו לא הייתם נאלצים לעבור את מה שעברתם היו, בגיל הזה, מצבים לא קלים (פשוט כי זה הגיל). המון אור

ואהבה

 

[zipib102]

../images/Emo51.gif על העידוד

בס"ד באמת גיל לא פשוט, לפעמים אני אומרת "ילד חסר חינוך, מי המטפלת שלו?"... שזאת אני,. בכל אופן תודה על העידוד.

 

[Shellylove]

ראשית, תודה ששיתפת אותנו

אני בטוחה שכולכם עברתם ימים לא קלים במהלך הדרך, אבל הנה, הגעתם אל סופה, נכון? אני מאמינה שגם אם לאלון לא היתה שום בעיה והוא היה ילד "רגיל", עדיין היו מצבים היום שבהם היה לך קשה איתו (מספיק שתקראי קצת בפורום ותראי שלכולנו יש קשיים). אולי בגלל כל מה שעבר עליכם, את נוטה לייחס כל קושי לטיפולים ולקשיים, כשזה ממש לא בהכרח ככה. עזבי את רגשות האשם, אתם ודאי עשיתם כל שביכולתכם לעזור לו וכדאי עכשיו להתרכז ב"בעיות טריוויאליות" כמו: "איך לשכנע אותו לצחצח שיניים?" או "איזה גן לבחור לו?".

 

[Shellylove]

ראשית, תודה ששיתפת אותנו

אני בטוחה שכולכם עברתם ימים לא קלים במהלך הדרך, אבל הנה, הגעתם אל סופה, נכון? אני מאמינה שגם אם לאלון לא היתה שום בעיה והוא היה ילד "רגיל", עדיין היו מצבים היום שבהם היה לך קשה איתו (מספיק שתקראי קצת בפורום ותראי שלכולנו יש קשיים). אולי בגלל כל מה שעבר עליכם, את נוטה לייחס כל קושי לטיפולים ולקשיים, כשזה ממש לא בהכרח ככה. עזבי את רגשות האשם, אתם ודאי עשיתם כל שביכולתכם לעזור לו וכדאי עכשיו להתרכז ב"בעיות טריוויאליות" כמו: "איך לשכנע אותו לצחצח שיניים?" או "איזה גן לבחור לו?".