החלק הכי כואב

[אביב זמיר 3]

../images/Emo7.gif החלק הכי כואב

בחיי כאנוס,שכל פעם שאני מדבר או נפגש עם המשפחה הקרובה,כמו ההורים ואחים,אני לא יכול שלא לחשוב איך הם היו מתיחסים אלי אם רק ידעו מי אני ומה אני.הקשר עם הקרובים חשוב לי,אבל אני לא יכול כמעט ליהנות ממנו כי זה מרגיש לי כמו סוג של גניבה,כאילו בעצם אני אמור להיות מנודה ושכולם שונאים אותי,ורק בטעות שומרים איתי על קשר,ועוזרים לי כשצריך. מצד שני, אם הם לא היו מכירים בי בתור חילוני,והרי אני חילוני,אז אין לי עניין בקשר איתם. מצד שלישי אני מנסה לשכנע את עצמי שאם הם היו יודעים מה אני, אבל מבינים שאני צודק,הכל היה בסדר. מצד רביעי,אולי אין מקום לחפירות בענייני רגשות,וכל המחשבות האלה מיותרות לגמרי ?

 

[האנוס החרדי]

אכן דילמה קשה

הרי כל מה שאנחנו נשארים כך זה רק כדי שהמשפחה שאנחנו אוהבים לא תתנתק מאיתנו,ופה אתה בא ובעצם מעלה שאלה קשה מי אמר בכלל שאנחנו צריכים להקריב את חיינו בשביל משפחה אוהבת שאם ידעו מה אנחנו באמת לא יאהבו אותנו, האם זה נקרא שאוהבים אותנו?מצד שני אבל אנחנו אוהבים אותם ולא מסוגלים להתנתק מהם. דילמת החיים שלנו.

 

[אביב זמיר 3]

למעשה

לקחת את השאלה למקום יותר מעשי,שאולי זאת סיבה לצאת מהארון,בעוד שהשאלה שלי היתה רק איך להתמודד עם הרגשות במצב הנתון.

 

[לחוד]

מזדהה

 

[סוג ב]

אהבה שתלויה בדבר

אני לא יכולה לעזור לך עם הכאב, הוא לא מוכר לי. הילדים שלי לא יפסיקו לאהוב אותי, עם אני אתגלה כחילוניה. נשאר רק לתת לך

עידוד. אנחנו איתך ומקבלים אותך כפי שאתה...

 

[אביב זמיר 3]

אני באמת מעריך את זה ! ../images/Emo140.gif

אבל את הרי יודעת איך מתיחסים אלייך כשיודעים שאת חילונית,אז את יודעת על מה אני מדבר.

 

[עשן89]

טוב לך

אם המשפחה עוזרת לך בגלל הקרבה שלך עליהם כבן משפחה,אז הם ימשיכו גם אם תאמר(ואין ענין שתאמר).ואם זה רק כשאתה הולך בתלם,ולו היית חילוני,היו זורקים אותך לכלבים,אז הם חארות,ולכן תנצל אותם ללא נקיפות מצפון.

 

[מתבי6]

אכן, הדרך האחרונה היא הרצויה

לא צריך לחפור במקומות מיותרים

 

[אביב זמיר 3]

הבעיה היא שנחפר לי לבד ..

 

[מבולבלונת]

מזדהה

גם אני הרגשתי כך בתחילה, ובתת-מודע זה גם גרם לי להתרחק מהם ריחוק נפשי כלשהו. הבנתי שהריחוק הזה הוא כלי שפיתחתי כדי לא לצער אותם בבוא העת. אך הבנתי גם שזה מנגנון הגנה שלי כי הם יצטערו במידה שווה בין אם אהיה קרובה אליהם ובין אם אהיה רחוקה. וגם, הגעתי למסקנה שהמצב הכי טבעי בעולם הוא, שהם יקבלו אותי כי אני ביתם/אחותם/קרובת משפחתם. אם להם יש בעיה לקבל את השונה או את הבחירות השונות שלי, שהם יתמודדו עם זה כשיוודע דבר. אם לא תהיה בהם תבונה וסובלנות לקבל את שארת בשרם כפי שהטבע מכתיב, זו אך ורק ההתמודדות שלהם. עם הזמן לומדים לחיות עם זה ואף להשתעשע במחשבה. חשוב על עצמך. לו היה אחיך/אחד מהוריך באים ואומרים לך דבר שכזה על עצמם, (נעזוב כרגע את הששון) היית מקבל אותם. לו היו משתפים אותך בסוד נורא שהיה משפיע על כל מה שחשבת עליהם עד היום, האם גם אז היית רואה לנכון שלא לקבל אותם? (אם התשובה היא כן, יש לך לאן להתקדם בנושא) בכל מקרה, פתח מיומנות לראות את הדברים מהעינים שלך, ולא משל אחרים. שהם - יסתדרו. לנו יש את הצרות שלנו גם ככה...

 

[אביב זמיר 3]

כנראה (שוב../images/Emo3.gif )לא הבנתי אותך

החלק הראשון ברור מאד, ועזר לי להבין את ההרגשה שלי כלפיהם. אבל לא הבנתי מה יעזור לי לראות את זה כבעיה שלהם ולא שלי,הרי במידה והם לא יקבלו אותי כמו שהטבע מחייב,אני יסבול גם מניתוק הקשר איתם,וגם מנקיפות מצפון על הכאב שגרמתי להם .