בעיית נשיכות

[זואי11]

../images/Emo7.gifבעיית נשיכות ../images/Emo5.gif

שלום לכולם! אני אמא לפספוסה בת כמעט 11 חודשים. לאחרונה היא החלה לנשוך

כל מה שזז, כולל את עצמה. האם יש עיצה כיצד לנהוג?

 

[שחר של עמית]

זואי יקירתי, טוב לראותך גם כאן!

ולגבי הנשיכות - יתכן שהשיניים מציקות לה, יתכן שמרוב התרגשות, שמחה ומשחק - היא גם נושכת. גם לבני יקירי היתה תקופה כזו. הפתרונות שאני נקטתי בהם:

להרחיק ממני תוך אמירה תקיפה ביותר שלא נושכים.

ניסיתי לזהות מבעוד מועד את הנשיכה המתקרבת, ולהסיט תשומת לב למשהו אחר.

להציע מייד תחליפים - נשכנים, בובה רכה, כרית וכו'. זה שלב וזה עובר.

 

[אמא של נוריאל ומאיה]

זה שלב וזה עובר

אבל זה שלב לא נעים ודי כואב. הוא עוד יותר לא נעים אם פספוסתך במסגרת עם ילדים. אני מוסיפה על כל מה שנאמר לך שעם ההרחקה של נוריאל, נגעתי בשפתיים שלו עם האצבע כשאמרתי שזה כואב ולא נעים לי.

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

נוסף על הדברים החכמים שאמרו לך עד עכשיו, אני חושבת שבגיל הזה הנשיכות נובעות בעיקר מגירוי של החניכיים עקב בקיעת שיניים, וכדאי למצוא דברים שנעים לה לנשוך (אולי מלפפון או פרי מקורר וחתוך) שיקלו על הגרוי הזה.

 

[זואי11]

../images/Emo51.gif על התשובות!

אני מקווה שזה יעבור במהרה. יש לי כבר לא מעט סימנים כחולים.

ושחר - אנחנו שוב מגלות קווי דמיון באופי של השדוניהו והפושטקית..

 

[לאה_מ]

רגע, זה שזה שלב טבעי לא אומר שאת

חייבת לאפשר לה לנשוך אותך. נתקי אותה, או אפילו יותר טוב - נסי לראות אם את יכולה לזהות משהו במבט שלה או בשפת הגוף שלה לפני שהיא נושכת, ואז נסי להקדים תרופה למכה (או, במקרה הזה, לנשיכה).

 

[שחר של עמית]

../images/Emo45.gif לכך בדיוק התכוונתי

אין שום הצדקה בעולם (וזה גם מסר רע עבורה הפושטקית), שהיא תנשך אותך (אלא אם כן לא הצלחת למנוע). ושוב - תחליפים, הסחת דעת, ותקיפות. והרבה הרבה הרבה סבלנות. זה עובר (ואז מגיעים דברים חדשים

).

 

[אמא של מייקי]

מה שאני עשיתי עם הנשיכות

ודווקא עבד אצלנו, זה להגיד לה, מהתחלה - לא נושכים את אמא, נושכים רק בחולצה, וגם הדגמתי לה - עושים כאילו ביס אבל בעצם רק תופסים את החולצה עם השינים. עכשיו היא עושה רק ככה. תופסת את החולצה בשיניים ומחזיקה. מעבר לזה, אני קוראת לזה בסבסנות (מהמלה ביס) וכשאני רואה שהיא נתקפת צורך לבסבס (רואים בעיניים) אני אומרת לה - מי פה בסבסן וכאלה, זה בדרך כלל מצחיק אותה והיא רואה שאני מבינה אותה. סתם, חשיפה של ההווי הפרטי שלנו...

 

[נורית מ.]

היתה לי תגלית קטנה בעניין הנשיכות

באחד הימים, כבר לא זכור לי למה ומדוע, כעסתי מאוד. ממש ברמה של אש בוערת. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אז התיישבתי מול המחשב מתוך כוונה לגלוש ולקחתי איזה עפרון שהיה מונח על השולחן ונתתי לו ביס. היתה לי נפילת מתח מיידית והכעס הלך ונעלם לו במהירות שלא תאמן (עניין של שניות). זה הפתיע וסיקרן אותי והמשכתי להתנסות עם זה (החלפתי את העפרון במשהוא מפלטיק רך יותר ושיחקתי עם עוצמות הנשיכה ועם איזה שיניים אני נושכת ושמתי לב איך זה משפיע על הכעס והגוף). זה גרם לי לחשוב קצת על עניין הנשיכות אצל ילדים. אני לא יודעת אם זה תגובה מיוחדת שלי אבל אתן מוזמנות לנסות (אם תצליחו לזכור בזמן סערת רגשות) ולדווח על התוצאות.

 

[עירית ל]

גם אני אוהבת לנשוך

בעלי מתלונן ומפעם לפעם מסכים להקריב חלקים מגופו שבהם זה פחות כואב (אין מה להשוות נשיכה של עפרון ושל גוף) - למשל תכופפו את האצבע אצבע ותנשכו את הכיפוף. ולכן אני באמת יודעת להבדיל בין נשיכה מסוג זה לנשיכות אחרות. לפעמים גם אני מקריבה את האצבע שלי לטובת צורך הנשיכה של בני.

 

[צימעס]

אמא שלי היתה פוצעת את עצמה ככה

(פרק האצבע) אני משערת שזה היה להתאפק לא להתפרץ עלינו. (לא שהיא תמיד הצליחה להתאפק)

 

[אמא שרון]

זה איתות מוסכם עולמית

של "שמישהו יחזיק אותי". אבא שלי היה אומר שמתי שאבא שלו היה עושה ככה, כולם היו רצים להתחבא...