../images/Emo7.gifאפשר לבכות לכן?!
אני מזהירה - זה הולך להיות ארוך ואולי גם לא ממש מעניין... בכל אופן תודה! אני פשוט צריכה לפרוק... אז ככה, לפני כשנתיים התחלתי לעבודה איפה שאני היום. בהתחלה - כמו בכל מקום חדש, הייתי נתונה לצוות הקיים, לא ממש עשיתי דברים מיוזמתי - ישבתי וחכיתי עד שיגידו לי מה לעשות. ככה למדתי את העבודה. היו ימים שישבתי שעות לבד בלי לעשות כלום - דבר שמאוד תסכל אותי כי אני "חולת עבודה" וגם לא היה נעים לי לקבל משכורת על כלום. מי שעבדה מולי היתה מגיעה מתי שהתחשק לה - בין 11 ל- 12 (כשאני התחלתי לעבוד ב-8). בתקופה זו לא היה אינטרנט בעבודה, אז היתי כל יום מתקשרת לחברות או משלימה שעות שינה מהלילה... (הייתי בדר"כ לבד במשרד) אחרי כחצי שנה למדתי את העבודה ואז אותה "קולגה" ניצלה את זה שאני עושה הכל ושוב לא ממש הופיעה לעבודה. טלפונים אחה"צ רצו בקצב מסחרר (דוגמא נוספת לסקר...)אבל לא היה לי ממש מה לעשות אחרי שעות העבודה - כך שזה לא ממש הפריעה לי. היו תקופות שהיא לא היתה כמעט שבועיים עד חודש (חלק מסיבות רפואיות מסתוריות, בלי להכין את המשרד לזה מבחינת חלוקת תפקידים ועדכון מה נעשה בדברים שבתחום טיפולה) כל הענין התחיל להפריע כשהרגשתי שאני עושה הכל, אני זאת שנלחצת מה יהיה, אני זאת שחוזרת הביתה עם כאב ראש נוראי כי לא הספקתי לשתות ולאכול כמו שצריך. הענינים די התפוצצו בינינו עד למצב שהבוס רמז לי שאם לא נשלים (כי ממש לא דיברתי איתה מעבר לכמובן ענייני עבודה - בטון מאוד לא חברותי) אז אני עלולה למצוא את עצמי מחוסרת עבודה (הוא לא ידע אז שאני בהריון ושיהיה לו קשה מאוד להוכיח שזה לא על רקע זה...). אז השתדלתי להבליג ולהראות שכלפי חוץ הכל בסדר - רק לא לאבד את מקום העבודה שעדין היה לי כייף בו. (למרות הכל...)היא מאוד נצלה את זה שאני זריזה ושהבנתי את המהלך העבודה, ולא ממש היה אכפת לה כל מיני ענינים של דיני כספים לספקים שאני לא ישנתי בלילות בגללם (העסק הוא ממש לא של אבא שלה שהיא יכלה לזלזל בלקוחות שלנו שעזבו בגלל שלא התייחסו אליהם כמו שצריך ובגלל הבלגן שהיה עם החומר שלהם). השיא של החוצפה - לדעתי - היה סוף שבוע שעבר והיום!!! כאמור חזרתי מחופשת לידה לפני שבוע וחצי ועוד לא ממש התגברתי על הבלגן. שבוע שעבר נאלצתי לצאת לבדיקה שלא היה באפשרותי לעשות אותה בזמן חופשת הלידה או אחה"צ (סה"כ יצאתי לפחות משעה). והיא - ידעה שאני יוצאת ונעלמה. לאן? הביתה - לא היה לה כח להמשיך. אבל היא התקשרה אלי אחה"צ והעירה אותי משינה כדי לבקש ממני לעצב לה הזמנה לברית של אחיין שלה. למחרת מצאתי שהיא עוד הגיע למשרד כדי להדפיס את ההזמנה - שאריות של הטיוטא היו מפוזרות על השולחן שלי... והיום היא הגיעה בסביבות 10 והודיע ש"אין לה כוח לעבודה היום ושהיא הולכת לחפש מקום שקט כמו בית-קפה לשבת ולהרגע" (כאילו שאין מה לעשות במשרד). הבוס, שהיה נוכח לא הגיב כאילו זה ממש לא מזיז לו שהיא לא תעבוד היום. בקיצור היא נעלמה, למרות שקבענו לשבת על כל החומר שלא ברור לי למי הוא שייך ולמה (כי איזה 8 מזכירות החליפו אותי וכל אחת השאירה בלגן יותר גדול מהשניה...). נשמתי עמוק ואמרתי - "שילכו לעזזל כולם" אני מניקה ולא רוצה שהלחץ הזה ישפיע עלי בזמן העבודה (אני שואבת פעמיים) ובטח לא כשאני חוזרת הביתה לחמוד שלי - והמשכתי בקצב שלי לעבוד. מה שיהיה יהיה.... מה אתן הייתם עושות במצב כזה?! אין לי יותר כוח לשטויות שלה!!! אני רוצה ש"ינצלו" את 7 שעות העבודה שלי ולא יתרידו אותי בבית ויעמידו אותי במצב לא נעים. כשאני לא עונה לפלאפון אז הם משאירים הודעה וזה עולה לי כסף למשוך הודעות מהתא-הקולי אז אני מעדיפה כבר לענות... יש לציין שיש לה פלאפון על חשבון העובדה, רכב מתי שמתחשק לה. תודה על הסבלנות למי שהגיע עד כאן!
אני מזהירה - זה הולך להיות ארוך ואולי גם לא ממש מעניין... בכל אופן תודה! אני פשוט צריכה לפרוק... אז ככה, לפני כשנתיים התחלתי לעבודה איפה שאני היום. בהתחלה - כמו בכל מקום חדש, הייתי נתונה לצוות הקיים, לא ממש עשיתי דברים מיוזמתי - ישבתי וחכיתי עד שיגידו לי מה לעשות. ככה למדתי את העבודה. היו ימים שישבתי שעות לבד בלי לעשות כלום - דבר שמאוד תסכל אותי כי אני "חולת עבודה" וגם לא היה נעים לי לקבל משכורת על כלום. מי שעבדה מולי היתה מגיעה מתי שהתחשק לה - בין 11 ל- 12 (כשאני התחלתי לעבוד ב-8). בתקופה זו לא היה אינטרנט בעבודה, אז היתי כל יום מתקשרת לחברות או משלימה שעות שינה מהלילה... (הייתי בדר"כ לבד במשרד) אחרי כחצי שנה למדתי את העבודה ואז אותה "קולגה" ניצלה את זה שאני עושה הכל ושוב לא ממש הופיעה לעבודה. טלפונים אחה"צ רצו בקצב מסחרר (דוגמא נוספת לסקר...)אבל לא היה לי ממש מה לעשות אחרי שעות העבודה - כך שזה לא ממש הפריעה לי. היו תקופות שהיא לא היתה כמעט שבועיים עד חודש (חלק מסיבות רפואיות מסתוריות, בלי להכין את המשרד לזה מבחינת חלוקת תפקידים ועדכון מה נעשה בדברים שבתחום טיפולה) כל הענין התחיל להפריע כשהרגשתי שאני עושה הכל, אני זאת שנלחצת מה יהיה, אני זאת שחוזרת הביתה עם כאב ראש נוראי כי לא הספקתי לשתות ולאכול כמו שצריך. הענינים די התפוצצו בינינו עד למצב שהבוס רמז לי שאם לא נשלים (כי ממש לא דיברתי איתה מעבר לכמובן ענייני עבודה - בטון מאוד לא חברותי) אז אני עלולה למצוא את עצמי מחוסרת עבודה (הוא לא ידע אז שאני בהריון ושיהיה לו קשה מאוד להוכיח שזה לא על רקע זה...). אז השתדלתי להבליג ולהראות שכלפי חוץ הכל בסדר - רק לא לאבד את מקום העבודה שעדין היה לי כייף בו. (למרות הכל...)היא מאוד נצלה את זה שאני זריזה ושהבנתי את המהלך העבודה, ולא ממש היה אכפת לה כל מיני ענינים של דיני כספים לספקים שאני לא ישנתי בלילות בגללם (העסק הוא ממש לא של אבא שלה שהיא יכלה לזלזל בלקוחות שלנו שעזבו בגלל שלא התייחסו אליהם כמו שצריך ובגלל הבלגן שהיה עם החומר שלהם). השיא של החוצפה - לדעתי - היה סוף שבוע שעבר והיום!!! כאמור חזרתי מחופשת לידה לפני שבוע וחצי ועוד לא ממש התגברתי על הבלגן. שבוע שעבר נאלצתי לצאת לבדיקה שלא היה באפשרותי לעשות אותה בזמן חופשת הלידה או אחה"צ (סה"כ יצאתי לפחות משעה). והיא - ידעה שאני יוצאת ונעלמה. לאן? הביתה - לא היה לה כח להמשיך. אבל היא התקשרה אלי אחה"צ והעירה אותי משינה כדי לבקש ממני לעצב לה הזמנה לברית של אחיין שלה. למחרת מצאתי שהיא עוד הגיע למשרד כדי להדפיס את ההזמנה - שאריות של הטיוטא היו מפוזרות על השולחן שלי... והיום היא הגיעה בסביבות 10 והודיע ש"אין לה כוח לעבודה היום ושהיא הולכת לחפש מקום שקט כמו בית-קפה לשבת ולהרגע" (כאילו שאין מה לעשות במשרד). הבוס, שהיה נוכח לא הגיב כאילו זה ממש לא מזיז לו שהיא לא תעבוד היום. בקיצור היא נעלמה, למרות שקבענו לשבת על כל החומר שלא ברור לי למי הוא שייך ולמה (כי איזה 8 מזכירות החליפו אותי וכל אחת השאירה בלגן יותר גדול מהשניה...). נשמתי עמוק ואמרתי - "שילכו לעזזל כולם" אני מניקה ולא רוצה שהלחץ הזה ישפיע עלי בזמן העבודה (אני שואבת פעמיים) ובטח לא כשאני חוזרת הביתה לחמוד שלי - והמשכתי בקצב שלי לעבוד. מה שיהיה יהיה.... מה אתן הייתם עושות במצב כזה?! אין לי יותר כוח לשטויות שלה!!! אני רוצה ש"ינצלו" את 7 שעות העבודה שלי ולא יתרידו אותי בבית ויעמידו אותי במצב לא נעים. כשאני לא עונה לפלאפון אז הם משאירים הודעה וזה עולה לי כסף למשוך הודעות מהתא-הקולי אז אני מעדיפה כבר לענות... יש לציין שיש לה פלאפון על חשבון העובדה, רכב מתי שמתחשק לה. תודה על הסבלנות למי שהגיע עד כאן!
