../images/Emo24.gif
בוקר אור גורה, קראתי את ההתנהלות מול הבת, ואף שלא חוויתי את זאת עם ילדי-עבדתי שנים לא מעטות עם ילדים רכים. לפעמים ילד נולד עם טמפרמנט או מאפיינים שלא תואמים את אלו של הוריו. כאשר נולד לנו ילד-אנו מצפים שיהיה מושלם ומנסים לשם כך לתחום אותו לתוך איזו תבנית של כללים/הרגלים/חוקים שלתוכה אנו רוצים לצקת אותו. לא תמיד זה תואם את אופיו של הילד. חיבוק תמיד מבורך-אבל ברור לי שלא תמיד נוח לעשות זאת-במיוחד כאשר הכעסים גואים. מה שתפס אותי הכי הרבה: המלחמה של ארוחת הערב. השאלה היא אם בכלל ראוי להלחם? הרעב הוא משהו ששייך לה לא לכם. זה לא אומר שמותר לה לבוא ולבקש לאכול בחצות, אך בהחלט ניתן לסמן לה על שעון קיר עד איזו שעה היא יכולה להחליט לאכול (לתת לה טווח זמן כאילו "להחליט" לבד) וזה מהסיבה שהיא מהילדים שהחלטות אישיות חשובות להם ביותר. ואם, נניח, היא תפספס את השעה, ניתן לה להזכיר לה כמה דקות קודם. ואם בכל זאת יש התעקשות-אז לא צריך. לא יקרה לה כלום בלי ארוחה פעם ב... יקרה רק דבר אחד: היא תבין שכדאי לחיות בטווחים שהתרתם לה. מתארת לי שהייתם בסדנאות הורות. אחד הכללים הכי מרשימים של שיטת אדלר: ילד עושה רק מה שמשתלם לו. אם היא תשאר רעבה פעם פעמיים, היא תבין שאתם איתנים בדעתכם. זה לא אומר חלילה להרעיב בכוונה. זה אומר לאפשר לה אופציית בחירה עד שעה מסויימת. מובן שזה יכול לפעול רק לגבי אוכל, ולא לגבי מקלחת, נניח. אתם יכולים לעזור לה לא להכנס לפלונטר, ואם כבר נכנסה אליו (אני מבינה ש"פלונטר" הוא התעקשות כלשהי), אתם יכולים לתת לה את הכלים לצאת ממנו, לאט ובלי איומים. הכל צריך להיאמר במתינות, ויחד עם זה לתת לה לקחת אחריות במקצת על ההתנהלות היא תרגיש טוב עם זה, ואתם אולי תהיו קצת יותר רגועים ומרוצים. ועוד נקודה שעולה בסדנאות הורות בכלל: לשבח, לשבח לשבח!!! לראות מה הילד עושה שכן משביע את רצונכם ולחזק בדיוק בנקודות האלו. להפחית את מינון ה "לא" ("לא מרוצה" "לא יפה" ) וכו' לפנות אליה "את יפה/מתוקה/נעימה/כשאינך כועסת". כל דרך החינוך וגידול הילדים היא התנסויות שונות. לא בטוחה שהועלתי, אתם בטח מקבלים המון עצות, אבל תמיד טוב לשמוע עוד, וליישם מה שמתאים. אם יש הרבה חוקים נוקשים, לנסות לצמצם לחוקים שהכי חשובים לכם כמשפחה, ולוותר או להתגמש באחרים. הכי חשוב: לא לפחד מלפנק אותם-הגדרת פינוק היא "לעשות במקום הילד את מה שהוא יכול לעשות בעצמו" וחיבוקים וחיזוקים הם בהחלט לא פינוק. בברכת יום מהנה ורגוע, מייבי
חייבת לשחרר קיטור......... אוףףףףףףףף!! הילדה שלי(בת 5 וחצי) משגעת מטריפה מעצבנת מרגיזה א ו ת נ ו אני יודעת שזה לא הפורום הנכון אבל אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. מה שלא עושים, נותנים לא משנה איך מדברים איתה היא בשלה!! ואין לי כוח יותר!! היינו בשיחה אצל פסיכולוג בשבוע שעבר.. אבל בינתיים -אנחנו לבד במערכה ואני מרגישה שאני קורסת. (מה שעוד יותר קשה- זה להרגיע את האיש העל הפתיל הקצר..) יש לי עוד הרבה מה לספר עליה.. אבל העיקר ששחררתי קצת ותודה על ההקשבה.
