אוף,אוף, אוף!!!

[טחג]

../images/Emo67.gif../images/Emo7.gifאוף,אוף, אוף!!!

מישהי שעובדת איתי ובהריון (שבוע 33), יצאה מפה עכשיו כי כבר יומיים היא לא מרגישה תנועות. היא יצאה מפה בשיא השנטי - הולכת הביתה ולהתקלח ורק אח"כ "לעשות מוניטור". ניסיתי להלחיץ אותה קצת שתלך קודם לבי"ח, אבל היא לא רוצה כי היא רוצה להתארגן קודם - היא מפחדת ש*יאשפזו אותה*, כמו שהיה לה בהריון הקודם. לא התחשק לי לספר לה את כל ההיסטוריה שלי מול כל הצוות (חדשים, לא מכירים את האובדן שלי), וגם סביר להניח שהכל בסדר - יש לה ריבוי מי שפיר וכנראה שבגלל זה היא לא מרגישה את התנועות. אבל אני יושבת כאן ובוכה, ובלחץ יותר ממנה. אם חשבתי שהדחקתי וזה כבר מאחורי - טעיתי. זהו, פרקתי.

 

[קישוא עגול]

מבינה את מה שאת אומרת

לפעמים כל מה שנחוץ זה טריגר ואנחנו מתפרקות. מכירה את הדאגה הזאת לאחר, שהרבה פעמים עולה על הדאגה של אותו אדם לעצמו. יש לי חברה שהיא בהריון רביעי עכשיו אחרי 3 הפלות, שמעדיפה לא לדעת יותר מידי כי כזו היא, ואני מרגישה שהיה עדיף אולי שהייתה מודיעה לי בלידה הטובה כי אני מתקשה להתמודד עם החרדה בשבילה. ומין הסתם החרדה הזו יושבת על הנקודות שלי. מקווה שהבחורה וההיריון בסדר . תעדכני.

 

[עלמהשלי]

חושבת עליך

מקוה שמצאת את השקט שלך. בזמנו התקשתי להתמודד עם חברה שהחליטה על ילדת בית, זמן לא רב אחרי שטליה נפטרה. בשבילי זה היה יותר מידי...

 

[מעיין ברכה]

זה רק מראה כמה שזה אישי ../images/Emo13.gif

לו חברה שלי הייתה בוחרת ללדת בבית זה דווקא היה מרגיע אותי מאוד מאוד (והלוואי עלי, כך קיוויתי בעבר. כעת ממילא כבר לא רלוונטי).

 

[עלמהשלי]

כמובן

בסופו של דבר כל אחת מחליטה עבור עצמה, אבל עבורי אז זה היה לעורר את כל הפחדים..

 

[נוגה אור]

../images/Emo24.gif

את מראה לי את הצד השני של המטבע. כמה אנשים בלחץ עבורי ואני רגועה ובטוחה שהכל בסדר. זה אופי זה בכלל לא קשור למצב, גם אם היית מספרת לה מה עבר עליך לא בטוח שהיית משנה הרבה. מדי פעם יש פרץ של מחשבות על האובדן והעבר, אין מה להדחיק את הדברים צריך לקבל את זה. ואני חושבת שאי אפשר להדחיק גם אם זה יושב בקופסא סגורה היטב מדי פעם זה פורץ החוצה. אני מקווה שהחברה נבדקה והיא והעובר בסדר והבכי שחרר אצלך קצת מהלחץ.

 

[מעיין ברכה]

מה מצבה../images/Emo35.gif

מבינה אותך מאוד, ואחד השיעורים הקשים (עבורי) והחשובים האו ללמוד להפריד בין מה ש"שלך, למה ש"שלהן".

 

[דיא]

לדאוג, לחרוד, לפחד

עבור אחרים, זה רק מראה כמה איכפת לך. אבל אין ספק שהניסיון הקשה שלך משפיע כאן. מקווה שדאגת לחינם, והכל בסדר. וגם שתמשיכי לדאוג לאחרים ושימשיך להיות אכפת לך, כי זה חלק ממך.

 

[טחג]

תודה

על המחמאות

איך היה לכם אחרי שנפרדנו?

 

[עדיקים]

../images/Emo201.gif אני כל-כך מבינה אותך

מכירה את השאננות האלה שלא חושבות בכלל שיכול לקרות משהו ולא חושבות שצריך למהר במצב כזה וגם אותי כל פעם זה מטריף. מקווה שהכל בסדר אצלה מחכה לעדכונים. בינתיים שולחת

אופטימי.

 

[טחג]

עדכון - הבחורה והתינוק בסדר ב"ה

היא באמת לא הרגישה את התנועות בגלל המי שפיר. ואני למדתי שיעור על עצמי.

 

[ל ג י]

תודה לאל. אפשר לנשום לרווחה

 

[דיא]

יופי, אנחת רווחה../images/Emo24.gif

 

[זברה כתומה 19]

איזה כיף שהגעתי אחרי העדכון הטוב של הסיפור

גם לי קשה עם הריוניות שאננות, ואני כל פעם עובדת על עצמי מחדש שזה לא שלי, ושאין לי זכות להדביק אותן בפחדים שלי. מסיפור דומה עם חברה שבאה להעביר את השעות של הצירים עד הלידה אצלי בבית הבנתי שאני חייבת טיפול אם אני רוצה אי פעם לשרוד היריון בלי לצאת מדעתי. השעות שהיא ספרה צירים על הספה בסלון שלי המחישו לי כמה הלידה השקטה זעזעה דברים בסיסיים בתפיסת העולם שלי. אז שתינו תלמידות של אותו השיעור...