f r e c k l e d
New member
../images/Emo65.gif../images/Emo95.gifאלון נולד ביום של התל"מ
אלון שלנו נולד בדיוק ביום של התל"מ בלידה טבעית ומהירה שאפילו בחלומות הטובים ביותר שלי לא העזתי לחלום שתהיה לי. כזכור, ביום חמישי הופנתי על ידי הרופא המטפל לחדר הלידה בעקבות לחץ דם גבוה. בבית החולים לחץ הדם התאזן (אלא מה
) ונשלחתי הביתה לאחר סטריפינג עם צירים קלים. בין לבין, הצירים הלכו והתגברו הן בעוצמה והן בתכיפות. בזמן הזה אני עוד מספיקה לשבת עם בן הזוג במסעדה, לקפוץ לשכנה לקפה ו..אה, כן, שלוש מכונות כביסה, כדי שיהיה לעוזרת מה לקפל. בכל אותו זמן מתגנבת התרגשות ללב אבל התחושה הכללית רגועה מאין כמוה. התחלנו לתזמן את הצירים ובשעה 12:00 בלילה הגענו לבית החולים מאיר עם צירים כל 2-3 דקות, מופתעים לגלות את מיון הנשים עמוס מאין כמוהו ואחות שמודיעה שאין מקום ואין חדרי מוניטור פנויים. בשלב הזה אני כבר מתקשה לעמוד בגב זקוף ובעודי נשענת על דלפק האחות גייסתי את שאריות האסרטיביות שנותרו בי. מה אני אמורה לעשות עכשיו
ללדת במעלית
למה הם הופכים את הבעיה שלהם לבעיה שלי ולמה אני לעזזל
הייתי כנראה משכנעת כי דקות לאחר מכן כבר שכבתי על המיטה מחוברת למוניטור שהראה פתיחה של שלושה סנטימטר ו"צירים יפים וחזקים". הוחלט לקבל אותי ללידה ועוד פעם-הפתעה
: אין חדרי לידה פנויים. הושיבו אותי בקצה חדר הלידה, על כסא פלסטיק כמו אותם כסאות שמושיבים עליהם את האורחים שמאחרים לארוחת ליל הסדר ואמרו לי לחכות. האמת היא שבשלב הזה העדפתי לעמוד ולהשען על הקיר מאשר לשבת, להיות קצת בתנועה. מצד שני, במצב הזה שום תנוחה לא נוחה מספיק. בינתיים התפנה חדר לידה-ממש בקצה השני של המסדרון וככה, בשעה שאני עם צירים עוקבים, ללא מנוחה בינהם, אני מנהלת את עצמי לעבר חדר הלידה ברגל, תוך הפסקות למנוחה מפעם לפעם. התישבתי על מיטת הלידה, כשאני משמיעה את המשפט עליו התאמנתי בחודשים האחרונים "אפידורל-ועכשיו
" המילדת אמרה שלפני שיחברו אותי לעירו היא רוצה לבדוק שוב איך מתקדמת הלידה. לאחר בדיקה קצרה היא הודיעה לי "אין אפידורל, מאוחר מדי. את בפתיחה של 10 ס"מ-תתחילי ללחוץ". כמובן שהתווכחתי. מ"מה זה 'אין אפידורל'
אני לא מוכנה
אני לא יכולה (עכשיו זה מצחיק אבל בשלב ההוא אני עוד בטוחה שאני מנהלת איתה מו"מ שיביא את המרדים עם המחט המיוחלת בסופו של דבר). אני מכירה ומוכנה נפשית לכרוניקת לידה מסויימת: צירים
אפדורל
לחיצות
ולידה ופתאום הכל מתערער לי. אני מודה, לרגע הרגשתי חסרת אונים, לרגע הרגשתי שאני באמת לא מסוגלת לעשות את זה לבד. שלב הלחיצות היה קל יותר עבורי. אולי מהסיבה שהייתי מודעת לנשימה נכונה, לחיצה נכונה , שליטה בשרירי רצפת האגן או אולי שנים בסטודיו C עשו את שלהם. כשעתיים לאחר שהגענו לבית החולים -20 דקות לאחר שהעמסתי את עצמי על מיטת הלידה נולד אלון-ילד מושלם. אני זוכרת את ההלם שהרגשתי. כל כך מהר
כל כך קל
אמאל'ה
אני רוצה עוד אחד
אתמול השתחררנו הביתה ומה אני אומר לכן
אושר עצום. הייתי רוצה לחלוק איתכן כמה תובנות בעקבות החוויה המתקנת והנהדרת שעברתי:
תעשו קורסים בנות. תעשו רענון לידה, תקראו בפורומים או בספרים , לא משנה מה-העיקר שהמודעות תהיה שם. גם עלי צחקו-"בשביל מה רענון לקראת לידה? כל מה שצריך זה לבקש אפידורל" אז הנה, יכול להגיע השלב בו תאלצו להתמודד עם לידה טבעית ללא משכחים וחשוב להיות מוכנים ולדעת מה ואיך לעשות (ותודה טאש, על רענון לידה מאלף-עזרת לנו מאוד
).
תחשבו חיובי. זאת לא קלישאה שהכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר בראש. לא רק על מהלך הלידה אלא גם בהריון עצמו. הקשיים, גם אם הם שם-נראים קלים יותר להתמודדות כשחושבים חיובי.
אל תתבישו לצעוק בלידה ובטח אל תתאפקו 'כי לא נעים'. אמנם לא הרעדתי את הקירות אבל אני יכולה להגיד שלצעוק או להאנח בהחלט משחרר ועוזר להתמודד עם הכאב.
תתעמלו
כיום ישנם יופי של מסגרות להתעמלות במהלך ההריון. מעבר להריון קל יותר, ההתעמלות בפירוש מסייעת בלידה. הגוף חזק יותר , השליטה בשרירי רצפת האגן מצויינת, קל יותר לשחרר את הגוף בזמן ציר במקום לכווץ, הנשימות ממש מובנות ואני יכולה להעיד על עצמי שעם כל הכאבים, לא הצטרכתי להתאמץ על מנת להיות מודעת. לסיום, לכל אלו שלפני, אני מאחלת המון הצלחה ובריאות. אני חייבת תודות לילד הנפלא שלי, שעשה לי הריון ולידה נפלאים. לבן הזוג על התמיכה והסבלנות, לכן בנות ומנהלות הפורום, על האוזן הקשבת, על העצות והחיבוקים. מקווה להתראות בקרוב פה בפורום.
אלון שלנו נולד בדיוק ביום של התל"מ בלידה טבעית ומהירה שאפילו בחלומות הטובים ביותר שלי לא העזתי לחלום שתהיה לי. כזכור, ביום חמישי הופנתי על ידי הרופא המטפל לחדר הלידה בעקבות לחץ דם גבוה. בבית החולים לחץ הדם התאזן (אלא מה
