שרימפיניון
New member
../images/Emo65.gifשנה../images/Emo65.gif
זה היום. ב-17/2/02 בערב ניגשתי לאמא שלי וסיפרתי לה בקושי רב שאני הומו. "אני, הומו" כשאתה מספר את זה להורים כל אות וכל צליל מקבלים משקל וההרגשה כבדה נורא. קשה לי להאמין שזה היה לפני שנה, ממש כאילו זה היה אתמול. אני זוכר שהתקשרתי לאנשים לספר להם, כי היתה לי הרגשה שאבן ענקית ירדה לי מהלב והייתי חייב לחלוק את זה עם מישהו. פשוט חייב. יש שיגידו שזה די טפשי לזכור את התאריך של היציאה מהארון ולשמוח בו. אבל אני חושב שאחרי תהליך ארוך של להכיר את עצמך ובעצמך ואחרי התמודדות עם הפחד העצום הזה של 'אולי יזרקו אותי מהבית' שעמד מול עיניי בכל הדקות שסיפרתי לאמא, מגיע לי ואפילו צריך שאני אשמח ואזכור ואפילו אחגוג את היום הזה. כי הוא מן יום עצמאות שכזה. בכל שנה יש 2 תאריכים מרכזיים שאי אפשר לשכוח. ה- 4-11 שזה יום ההולדת שלי וגם התאריך שבו בעצם התחילה היציאה מהארון שלי...כשסיפרתי לידיד. וה17/2. התאריך שסוף סוף הצלחתי למצוא בו את האומץ ולצאת מול אמא ואחר כך מול אבא. אני לא סתם אומר שגיל 17 היה גיל מדהים בשבילי. גיליתי פתאום שיש לי חברים, שאני לא לבד, שיש מי שאיכפת לו ממני, שיש דברים שאני מוצלח בהם, שגם אני יכול לאהוב ולהיות נאהב. וזה המון דברים לשנה אחת. למרות שהיו דברים נוראיים באותה שנה, כמו הבעיות הבריאותיות של אבא שלי שעשו לי לא טוב וכמו כל הפחד והבלבול לגבי הצעדים שכמעט עשיתי לקראת הצבא, עדיין- השנה הזאת עד היום היתה השנה הטובה בחיים שלי. אחרי שיצאתי מהארון מול ההורים, היכרתי את שירלי(ילו צ'יז) שהכירה לי את לירו
שדרכו מצאתי את עצמי גם בפורומי גאווה ובמקומות ועם אנשים שלא תמיד האמנתי שאני אהיה בהם. אז
לכולם על שנה מקדימה- ולחיי השנה הבאה שתהיה מדהימה גם כן
זה היום. ב-17/2/02 בערב ניגשתי לאמא שלי וסיפרתי לה בקושי רב שאני הומו. "אני, הומו" כשאתה מספר את זה להורים כל אות וכל צליל מקבלים משקל וההרגשה כבדה נורא. קשה לי להאמין שזה היה לפני שנה, ממש כאילו זה היה אתמול. אני זוכר שהתקשרתי לאנשים לספר להם, כי היתה לי הרגשה שאבן ענקית ירדה לי מהלב והייתי חייב לחלוק את זה עם מישהו. פשוט חייב. יש שיגידו שזה די טפשי לזכור את התאריך של היציאה מהארון ולשמוח בו. אבל אני חושב שאחרי תהליך ארוך של להכיר את עצמך ובעצמך ואחרי התמודדות עם הפחד העצום הזה של 'אולי יזרקו אותי מהבית' שעמד מול עיניי בכל הדקות שסיפרתי לאמא, מגיע לי ואפילו צריך שאני אשמח ואזכור ואפילו אחגוג את היום הזה. כי הוא מן יום עצמאות שכזה. בכל שנה יש 2 תאריכים מרכזיים שאי אפשר לשכוח. ה- 4-11 שזה יום ההולדת שלי וגם התאריך שבו בעצם התחילה היציאה מהארון שלי...כשסיפרתי לידיד. וה17/2. התאריך שסוף סוף הצלחתי למצוא בו את האומץ ולצאת מול אמא ואחר כך מול אבא. אני לא סתם אומר שגיל 17 היה גיל מדהים בשבילי. גיליתי פתאום שיש לי חברים, שאני לא לבד, שיש מי שאיכפת לו ממני, שיש דברים שאני מוצלח בהם, שגם אני יכול לאהוב ולהיות נאהב. וזה המון דברים לשנה אחת. למרות שהיו דברים נוראיים באותה שנה, כמו הבעיות הבריאותיות של אבא שלי שעשו לי לא טוב וכמו כל הפחד והבלבול לגבי הצעדים שכמעט עשיתי לקראת הצבא, עדיין- השנה הזאת עד היום היתה השנה הטובה בחיים שלי. אחרי שיצאתי מהארון מול ההורים, היכרתי את שירלי(ילו צ'יז) שהכירה לי את לירו
