../images/Emo63.gifפרשת נח
לפני שהביא הקב"ה מבול לעולם,נתן לנח הנחיות כיצד להתכונן. כחלק מהתהליך הורה לו להביא אל התיבה:"מכל הבהמה הטהורה... שבעה שבעה איש ואשתו,ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו". הפרשנים מאירים את תשומת הלב שלנו,כי התורה משתמשת כאן בלשון עקיפה-לשון שלכורה מיותרת. בדר"כ התורה בוחרת לקצר,ואילו כאן מופיע משפט ארוך ומתפתל:"הבהמה אשר לא טהורה". מדוע א"כ,לא לדבר ברורות ולומר "הבהמה הטמאה"??? רש"י מסביר כי כאן התורה מלמדת אותנו להשתמש תמיד בלשון נקייה. עידן החופשיות התווה דרך של "לקרוא לילד בשמו" ולא משנה המחיר. נכון,אין צורך לטייח,ויש להיות להיות גלויי לב וישירים.אך כל דבר ניתן לומר גם בלשון חיובית ונעימה. כשאנו רוצים להעביר רעיון מסוים אנו יכולים להשתמש במילים גסות ובוטות,אך אנו גם יכולים לומר את אותו הרעיון במילים שונות ובדרך חיובית. נח יוצא מן התיבה,נוטע כרם ומן הענבים עושה יין. את היין הוא שותה לשכרה,ומתוך שכרות נשכב לישון כשגופו מגולה. כנען,בנו של חם,נכדו של נח,רואה אותו ורץ לספר לכולם את החדשות. לעומתו,שם ויפת,שכאשר שמעו שאביהם השתכר ושוכב מגולה,הם לא דברו על כך,הם לא חשבו שזה דבר שיש לדון בו ובודאי שלא לפרסמו.הם הלכו אל האהל לכסות את אביהם. ואנו רואים כי התורה מציינת "וערוות אביהם לא ראו"-כאשר עשו כן,הם הלכו אחורנית וכיסו אותו. מדוע התורה צריכה לומר את הברור מאליו??? שהרי אם הם פסעו אחורנית,כמובן שלא ראו את ערוות אביהם?! ושוב אנו רואים דרך שהתורה מתווה לנו,דרך המנוגדת להלך המחשבה הקיים כיום. לא פעם אנו רואים כי אנשים חושבים שאם אינך עושה מעשה שלילי,מותר להביט ולצפות במראות שליליים. התורה מלמדת אותנו כי עלינו להיות זהירים בדברים עליהם אנו מסתכלים. כמובן שלא ניתן לפסוע בעיניים עצומות,אך ברגע שמשהו שלילי נכנס לתחום הראיה שלנו אל לנו להביט בו שוב.
לפני שהביא הקב"ה מבול לעולם,נתן לנח הנחיות כיצד להתכונן. כחלק מהתהליך הורה לו להביא אל התיבה:"מכל הבהמה הטהורה... שבעה שבעה איש ואשתו,ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו". הפרשנים מאירים את תשומת הלב שלנו,כי התורה משתמשת כאן בלשון עקיפה-לשון שלכורה מיותרת. בדר"כ התורה בוחרת לקצר,ואילו כאן מופיע משפט ארוך ומתפתל:"הבהמה אשר לא טהורה". מדוע א"כ,לא לדבר ברורות ולומר "הבהמה הטמאה"??? רש"י מסביר כי כאן התורה מלמדת אותנו להשתמש תמיד בלשון נקייה. עידן החופשיות התווה דרך של "לקרוא לילד בשמו" ולא משנה המחיר. נכון,אין צורך לטייח,ויש להיות להיות גלויי לב וישירים.אך כל דבר ניתן לומר גם בלשון חיובית ונעימה. כשאנו רוצים להעביר רעיון מסוים אנו יכולים להשתמש במילים גסות ובוטות,אך אנו גם יכולים לומר את אותו הרעיון במילים שונות ובדרך חיובית. נח יוצא מן התיבה,נוטע כרם ומן הענבים עושה יין. את היין הוא שותה לשכרה,ומתוך שכרות נשכב לישון כשגופו מגולה. כנען,בנו של חם,נכדו של נח,רואה אותו ורץ לספר לכולם את החדשות. לעומתו,שם ויפת,שכאשר שמעו שאביהם השתכר ושוכב מגולה,הם לא דברו על כך,הם לא חשבו שזה דבר שיש לדון בו ובודאי שלא לפרסמו.הם הלכו אל האהל לכסות את אביהם. ואנו רואים כי התורה מציינת "וערוות אביהם לא ראו"-כאשר עשו כן,הם הלכו אחורנית וכיסו אותו. מדוע התורה צריכה לומר את הברור מאליו??? שהרי אם הם פסעו אחורנית,כמובן שלא ראו את ערוות אביהם?! ושוב אנו רואים דרך שהתורה מתווה לנו,דרך המנוגדת להלך המחשבה הקיים כיום. לא פעם אנו רואים כי אנשים חושבים שאם אינך עושה מעשה שלילי,מותר להביט ולצפות במראות שליליים. התורה מלמדת אותנו כי עלינו להיות זהירים בדברים עליהם אנו מסתכלים. כמובן שלא ניתן לפסוע בעיניים עצומות,אך ברגע שמשהו שלילי נכנס לתחום הראיה שלנו אל לנו להביט בו שוב.