../images/Emo63.gifפרשת וירא
האם חטא הוא להתווכח עם אלוקים??? האם זהו חילול הקודש להטיל בספק את היסוד האלוקי??? אברהם אבינו עשה זאת. לא בעבורו אלא בשביל אנשי סדום,שאותם החליט הקב"ה להשמיד בשל רשעותם. אברהם היה התגלמות החסד והחמלה.הוא נאבק בניסיון לקבל חנינה עבור תושבי סדום ועמורה. "האף תספה צדיק עם רשע???" הוא שואל את אלוקים."האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט??? אם ישנם 50 צדיקים,האם תחוס עליהם??? ואם יש 45??? 40??? 30... 20 ... 10???" בסופו של דבר,אברהם לא יכול למצוא אפילו מניין צדיקים בסדום והוא מוותר.ואז "ואברהם שב למקומו..."-לאחר שנכשל בניסיונו,הוא מכיר בתבוסתו ונסוג חזרה למקומו. "ואברהם שב למקומו" עפ"י מפרשים נוספים,הוא חזר לדרכיו,להרגליו.ובאיזה הרגל מדובר?! להגן על החלשים,לחפש את הנזקקים,לעזור לאנשים השרויים במצוקה,אפילו אם הם לא האנשים הצדיקים ביותר. אברהם סירב לשקוע באכזבתו. למרות כשלון מאמציו הפעם, הוא שב מיד לדרכיו. מה קורה כשאנו נכשלים?! אנו נפגעים ומוותרים. זה לא הלך?! אין טעם.זה אבוד מראש,למה לנסות??? פשוט להרים ידיים וזהו זה. אברהם דבק בעקרונותיו!!! אולי הוא נתקל במכשול שעיכב בעדו?! אך הוא המשיך להרים את נס המאבק למען הצדק. הוא ממשיך להגן בגלוי על המצויים בסכנה ומוכן לפנות לבג"צ הגבוה ביותר-לק-ל הכל-יכול בכבודו ובעצמו. אברהם מלמד אותנו שלא לאבד את האמונה.לא לסטות מהשביל שבחרנו לנו ומאמונותינו הכנה. אם אנו מאמינים שזהו הדבר הנכון לעשותו,אז זה אכן הדבר הנכון,גם אם לא נראה שנקבל על כך כל תמורה בעתיד הקרוב. אם זה הדבר הנכון,אז נדבק בו,ללא קשר לתוצאה. האם אנו מאמינים בעקרונות אמונתנו בגלל שזה כדאי לנו??? האם אנו טובים ומוסריים מפני שאנו מאמינים שזו הדרך המובילה לחיים טובים??? האם אנו ממתינים לגמול הממתין לנו בקצה הדרך בגלל התנהגות טובה??? מה קורה כאשר איננו מסוגלים לראות זאת?! האם אנו נעשים מתוסכלים,מאוכזבים וכועסים על אלוקים??? יש אנשים שעושים משהו רק בגלל שהם בטוחים ששם מסתתר איזה פתרון קסם לבעיות בחייהם וכאשר הבעיות לא נעלמות מהר כפי שהם ציפו,הם מוותרים על סגנון החיים שלהם. זה לא עבד?! אני עוזב!!! "יהודי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות" בלי קשר לתוצאות. בין שנראה את פירות עמלנו ובין אם לאו, הרי שאם זה הדבר הנכון לעשותו, עלינו להמשיך בעשייתו.
האם חטא הוא להתווכח עם אלוקים??? האם זהו חילול הקודש להטיל בספק את היסוד האלוקי??? אברהם אבינו עשה זאת. לא בעבורו אלא בשביל אנשי סדום,שאותם החליט הקב"ה להשמיד בשל רשעותם. אברהם היה התגלמות החסד והחמלה.הוא נאבק בניסיון לקבל חנינה עבור תושבי סדום ועמורה. "האף תספה צדיק עם רשע???" הוא שואל את אלוקים."האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט??? אם ישנם 50 צדיקים,האם תחוס עליהם??? ואם יש 45??? 40??? 30... 20 ... 10???" בסופו של דבר,אברהם לא יכול למצוא אפילו מניין צדיקים בסדום והוא מוותר.ואז "ואברהם שב למקומו..."-לאחר שנכשל בניסיונו,הוא מכיר בתבוסתו ונסוג חזרה למקומו. "ואברהם שב למקומו" עפ"י מפרשים נוספים,הוא חזר לדרכיו,להרגליו.ובאיזה הרגל מדובר?! להגן על החלשים,לחפש את הנזקקים,לעזור לאנשים השרויים במצוקה,אפילו אם הם לא האנשים הצדיקים ביותר. אברהם סירב לשקוע באכזבתו. למרות כשלון מאמציו הפעם, הוא שב מיד לדרכיו. מה קורה כשאנו נכשלים?! אנו נפגעים ומוותרים. זה לא הלך?! אין טעם.זה אבוד מראש,למה לנסות??? פשוט להרים ידיים וזהו זה. אברהם דבק בעקרונותיו!!! אולי הוא נתקל במכשול שעיכב בעדו?! אך הוא המשיך להרים את נס המאבק למען הצדק. הוא ממשיך להגן בגלוי על המצויים בסכנה ומוכן לפנות לבג"צ הגבוה ביותר-לק-ל הכל-יכול בכבודו ובעצמו. אברהם מלמד אותנו שלא לאבד את האמונה.לא לסטות מהשביל שבחרנו לנו ומאמונותינו הכנה. אם אנו מאמינים שזהו הדבר הנכון לעשותו,אז זה אכן הדבר הנכון,גם אם לא נראה שנקבל על כך כל תמורה בעתיד הקרוב. אם זה הדבר הנכון,אז נדבק בו,ללא קשר לתוצאה. האם אנו מאמינים בעקרונות אמונתנו בגלל שזה כדאי לנו??? האם אנו טובים ומוסריים מפני שאנו מאמינים שזו הדרך המובילה לחיים טובים??? האם אנו ממתינים לגמול הממתין לנו בקצה הדרך בגלל התנהגות טובה??? מה קורה כאשר איננו מסוגלים לראות זאת?! האם אנו נעשים מתוסכלים,מאוכזבים וכועסים על אלוקים??? יש אנשים שעושים משהו רק בגלל שהם בטוחים ששם מסתתר איזה פתרון קסם לבעיות בחייהם וכאשר הבעיות לא נעלמות מהר כפי שהם ציפו,הם מוותרים על סגנון החיים שלהם. זה לא עבד?! אני עוזב!!! "יהודי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות" בלי קשר לתוצאות. בין שנראה את פירות עמלנו ובין אם לאו, הרי שאם זה הדבר הנכון לעשותו, עלינו להמשיך בעשייתו.
