../images/Emo63.gif פרשת ויקהל
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה:'לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים' הלך משה והפך ואמר לו:'עשה ארון וכלים ומשכן.' אמר לו: 'משה רבינו,מנהגו של עולם,אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים,ואתה אומר:'עשה לי ארון וכלים ומשכן,כלים שאני עושה-להיכן אכניסם?! שמא כך אמר לך הקב"ה:עשה משכן ארון וכלים???' אמר לו: 'שמא בצל אל היית וידעת?!' שואלים חז"ל:מדוע התורה חוזרת ומתארת בפרוטרוט את ביצוע הציוויים שנאמרו בפרשות תרומה ותצווה??? ומפרשים:אחד ההבדלים המשמעותיים בין התיאור בפרשת תרומה לבין ויקהל,הוא בסדר הפרשיות. כמו"כ קריאת המדרש מעלה תמיהה:מה ראה משה לשנות מלכתחילה את סדר הציווי האלוקי ולהקדים את הציווי על כלי המשכן לציווי על המשכן עצמו??? ומדוע הוא משבח את חכמת בצלאל,שהרי היא נשענת על היגיון פשוט ועל 'מנהגו של עולם', מדוע אם כך הוא אומר לו:רק מי שמצוי 'בצל האל' יכל להעלות את טענתו של בצלאל.??? ומקשרים חז"ל בים השאלות ומסבירים לנו: כאשר הקדים משה את הציווי על כלי המשכן הוא בעצם בא ללמדנו, כי לעולם על האדם לעסוק בתחילה בבירורה של המטרה ובהגדרת האידיאלים אליהם הוא שואף. כלי המשכן מייצגים את התוכן והמטרה של הקמת המשכן כולו,בעוד שהמשכן עצמו מייצג את המסגרת המאפשרת את קיומם. לעומת זאת בצלאל,שהי'ה מופקד על היישום בפועל של התוכנית האלוקית,טוען כלפי משה כי בעולמנו יש לפעול על פי 'מנהגו של עולם'. והמנהג הנהוג ב'עולם',הוא שיש להתחיל בבנייה איטית של המעגלים החיצוניים ורק לאחר שהושלמו ניתן לממש את המגמה התכליתית. וממחישים זאת גדולים בעזרת משל: כאשר זוג נפגש למטרות נישואין-לשם הקמת משכנם הפרטי, ראוי שיקדימו את העיסוק בשאלת התוכן והמטרה של הבית שיוקם-לעיסוק בעניינים המסגרתיים והחומריים. אך לאחר שלב ההחלטה,מיד לאחר האירוסין 'מנהגו של עולם' הוא שהזוג עובר לעסוק בעניינים חומריים לגמרי:מקום המגורים,קניית הצרכים החומריים של הבית,ארגון החתונה וכיוצ"ב. לעיתים תעבור תקופה משמעותית עד שיצליחו בני הזוג לסיים את בניית המסגרת החומרית, ואין זה סותר את העובדה שתוך כדי{ואולי דווקא אז} יש עליהם לדאוג למילוי-המסגרת בתוכן משמעותי. מן המדרש עולים מספר מסרים משמעותיים לאדם העוסק בבניינו של עולם: אל לו לאדם להצטער על העיסוק האינטנסיבי במסגרת ועל ההכרח להשקיע משאבים רבים בבניין האמצעים. כי כך הוא מנהגו של 'עולם'.זהו הסדר האלוקי שטבע ה' בעולמו,במקום שבו 'צל האל' מצוי. אמנם 'סוף מעשה במחשבה תחילה' והמחשבה האלוקית קדמה לכל יישום במציאות, אך לאחר שהחל שלב היישום,האלוקים יכול להתגלות רק בכלים שהוכנו מראש. עם זאת,בשעה שהאדם עוסק בבניית המסגרת החומרית,אסור לו לשכוח את המטרה לשמה הוא פועל. משה הביט קדימה והבין שאלו הי'ה פותח בתיאור הקמת המשכן,קרשיו אדניו ויריעותיו, עוצמת העשייה,המלאכה והיצירה של האדם,הייתה עלולות להשכיח ממנו את מגמת המפעל כולו: השראת השכינה-המיוצגת בכלי המשכן בכלל ובארון הברית בפרט. האלוקים יכול להתגלות רק בכלים שהוכנו מראש ומהם אותם כלים שמכינים??? ההשתדלות והאמונה.
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה:'לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים' הלך משה והפך ואמר לו:'עשה ארון וכלים ומשכן.' אמר לו: 'משה רבינו,מנהגו של עולם,אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים,ואתה אומר:'עשה לי ארון וכלים ומשכן,כלים שאני עושה-להיכן אכניסם?! שמא כך אמר לך הקב"ה:עשה משכן ארון וכלים???' אמר לו: 'שמא בצל אל היית וידעת?!' שואלים חז"ל:מדוע התורה חוזרת ומתארת בפרוטרוט את ביצוע הציוויים שנאמרו בפרשות תרומה ותצווה??? ומפרשים:אחד ההבדלים המשמעותיים בין התיאור בפרשת תרומה לבין ויקהל,הוא בסדר הפרשיות. כמו"כ קריאת המדרש מעלה תמיהה:מה ראה משה לשנות מלכתחילה את סדר הציווי האלוקי ולהקדים את הציווי על כלי המשכן לציווי על המשכן עצמו??? ומדוע הוא משבח את חכמת בצלאל,שהרי היא נשענת על היגיון פשוט ועל 'מנהגו של עולם', מדוע אם כך הוא אומר לו:רק מי שמצוי 'בצל האל' יכל להעלות את טענתו של בצלאל.??? ומקשרים חז"ל בים השאלות ומסבירים לנו: כאשר הקדים משה את הציווי על כלי המשכן הוא בעצם בא ללמדנו, כי לעולם על האדם לעסוק בתחילה בבירורה של המטרה ובהגדרת האידיאלים אליהם הוא שואף. כלי המשכן מייצגים את התוכן והמטרה של הקמת המשכן כולו,בעוד שהמשכן עצמו מייצג את המסגרת המאפשרת את קיומם. לעומת זאת בצלאל,שהי'ה מופקד על היישום בפועל של התוכנית האלוקית,טוען כלפי משה כי בעולמנו יש לפעול על פי 'מנהגו של עולם'. והמנהג הנהוג ב'עולם',הוא שיש להתחיל בבנייה איטית של המעגלים החיצוניים ורק לאחר שהושלמו ניתן לממש את המגמה התכליתית. וממחישים זאת גדולים בעזרת משל: כאשר זוג נפגש למטרות נישואין-לשם הקמת משכנם הפרטי, ראוי שיקדימו את העיסוק בשאלת התוכן והמטרה של הבית שיוקם-לעיסוק בעניינים המסגרתיים והחומריים. אך לאחר שלב ההחלטה,מיד לאחר האירוסין 'מנהגו של עולם' הוא שהזוג עובר לעסוק בעניינים חומריים לגמרי:מקום המגורים,קניית הצרכים החומריים של הבית,ארגון החתונה וכיוצ"ב. לעיתים תעבור תקופה משמעותית עד שיצליחו בני הזוג לסיים את בניית המסגרת החומרית, ואין זה סותר את העובדה שתוך כדי{ואולי דווקא אז} יש עליהם לדאוג למילוי-המסגרת בתוכן משמעותי. מן המדרש עולים מספר מסרים משמעותיים לאדם העוסק בבניינו של עולם: אל לו לאדם להצטער על העיסוק האינטנסיבי במסגרת ועל ההכרח להשקיע משאבים רבים בבניין האמצעים. כי כך הוא מנהגו של 'עולם'.זהו הסדר האלוקי שטבע ה' בעולמו,במקום שבו 'צל האל' מצוי. אמנם 'סוף מעשה במחשבה תחילה' והמחשבה האלוקית קדמה לכל יישום במציאות, אך לאחר שהחל שלב היישום,האלוקים יכול להתגלות רק בכלים שהוכנו מראש. עם זאת,בשעה שהאדם עוסק בבניית המסגרת החומרית,אסור לו לשכוח את המטרה לשמה הוא פועל. משה הביט קדימה והבין שאלו הי'ה פותח בתיאור הקמת המשכן,קרשיו אדניו ויריעותיו, עוצמת העשייה,המלאכה והיצירה של האדם,הייתה עלולות להשכיח ממנו את מגמת המפעל כולו: השראת השכינה-המיוצגת בכלי המשכן בכלל ובארון הברית בפרט. האלוקים יכול להתגלות רק בכלים שהוכנו מראש ומהם אותם כלים שמכינים??? ההשתדלות והאמונה.
