../images/Emo63.gif פינתרבות ../images/Emo63.gif
שלום לכולם, הפעם אני לא אכביר במילים. אני חושב שהשיר מדבר בעד עצמו. מאוד נוגע, מאוד מרגש, מאוד כואב. אהבה או צרה? היא אהבה אותו נורא. אהבה גדולה. אהבה שלא ניתן לתאר, אהבה בעלת עוצמה. היא נתנה לו הכול, כל מה שרצה. כל דבר שאמר- בשבילה זוהי פקודה. היא עשתה בשבילו כל דבר. גם אם לא רצתה. היא חשבה שזהו מחיר האהבה. עד שהגיע היום ההוא, היום הנורא. היום שאותו לא תשכח, הוא חרוט בזכרונה. היום שבו הוא העז להרים עליה יד. להכות אותה, לגרום לה לסבול, לבכות. להרגיש כה פגועה, כה מושפלת. אבל היא - ספגה הכול. ספגה את הכול בשקט. לא דיברה. לא צייצה. עשתה הכול, בלי לומר מילה. הוא איים עליה. התנהג בצורה מגעילה. והיא - פחדה. כל כך פחדה עד שלא יכלה אפילו לדבר. לומר למישהו, לגשת ולספר. להוציא את זה ממנה, לנסות לשקם את חייה. הוא הרס לה את הילדות. השאיר לה כתם שלעולם לא יירד. כתם ענק עמוק עמוק בתוך הלב. ומאז, היא מנסה להשתקם. מנסה לעבור את הטראומה הזו, אך זה עדיין נורא קשה. כל כך הרבה שנים עברו, והסבל נשאר כה גדול. כל כך הרבה ימים חלפו, והמקרה - נראה כמו אתמול. הכול יכול היה להיות אחרת, להיות שונה. הכול היה יכול להיות בסדר, אם היא רק היתה יכולה לדבר. לספר למישהו, לבנאדם לא הכי קרוב, כדי שיוכל לעזור לה, ולהוציא אותה מהבור. מהבור הענק הזה שנקלעה אליו. בור שאין ממנו דרך חזרה. בור שתישאר בו לתמיד. בור של צרה. בור של כאב, של צער. בור של פחד. של פחד מהלא נודע. --------------------------- מה אתם חושבים עליו? שתפו אותנו. ואל תשכחו להמשיך לשלוח יצירות חדשות - [email protected] אנא תשלחו אותן למייל בלבד, לא למסרים. סופ"ש נעים, ברק
שלום לכולם, הפעם אני לא אכביר במילים. אני חושב שהשיר מדבר בעד עצמו. מאוד נוגע, מאוד מרגש, מאוד כואב. אהבה או צרה? היא אהבה אותו נורא. אהבה גדולה. אהבה שלא ניתן לתאר, אהבה בעלת עוצמה. היא נתנה לו הכול, כל מה שרצה. כל דבר שאמר- בשבילה זוהי פקודה. היא עשתה בשבילו כל דבר. גם אם לא רצתה. היא חשבה שזהו מחיר האהבה. עד שהגיע היום ההוא, היום הנורא. היום שאותו לא תשכח, הוא חרוט בזכרונה. היום שבו הוא העז להרים עליה יד. להכות אותה, לגרום לה לסבול, לבכות. להרגיש כה פגועה, כה מושפלת. אבל היא - ספגה הכול. ספגה את הכול בשקט. לא דיברה. לא צייצה. עשתה הכול, בלי לומר מילה. הוא איים עליה. התנהג בצורה מגעילה. והיא - פחדה. כל כך פחדה עד שלא יכלה אפילו לדבר. לומר למישהו, לגשת ולספר. להוציא את זה ממנה, לנסות לשקם את חייה. הוא הרס לה את הילדות. השאיר לה כתם שלעולם לא יירד. כתם ענק עמוק עמוק בתוך הלב. ומאז, היא מנסה להשתקם. מנסה לעבור את הטראומה הזו, אך זה עדיין נורא קשה. כל כך הרבה שנים עברו, והסבל נשאר כה גדול. כל כך הרבה ימים חלפו, והמקרה - נראה כמו אתמול. הכול יכול היה להיות אחרת, להיות שונה. הכול היה יכול להיות בסדר, אם היא רק היתה יכולה לדבר. לספר למישהו, לבנאדם לא הכי קרוב, כדי שיוכל לעזור לה, ולהוציא אותה מהבור. מהבור הענק הזה שנקלעה אליו. בור שאין ממנו דרך חזרה. בור שתישאר בו לתמיד. בור של צרה. בור של כאב, של צער. בור של פחד. של פחד מהלא נודע. --------------------------- מה אתם חושבים עליו? שתפו אותנו. ואל תשכחו להמשיך לשלוח יצירות חדשות - [email protected] אנא תשלחו אותן למייל בלבד, לא למסרים. סופ"ש נעים, ברק
