../images/Emo63.gif פינתרבות ../images/Emo63.gif
שלום לכולם, ושוב באיחור אופנתי. ונחשו מה? גם הפעם הייתי במילואים,עד היום, וחזרתי הביתה לפני כשעה... מקווה שאתם לא כועסים או משהו, ואני יודע שממש חיכיתם... אז היום אני אפרסם פה שיר מאוד אמיתי, מרגש, וכתוב בצורה מעניינת. השיר הוא של מעיין גדיש, AKA : MaaYanGa. זה מה שהיא כתבה במייל שאליו צורף השיר: "השיר מדבר בעיקר על כל מה שאחרים אומרים לך על אהבה, על האהבה שלך אבל בעצם הם לא מבינים כלום. משפטים אחדים בשיר, לקוחים מתוך הספר "אני אוהב את תמיר" של אלי להר." היום כבר לא מתים מאהבה, אומרים שהזמן מרפא את פצעי הלב אבל הזמן חולף. וכולם אומרים "קדימה, תספרי" כי הרי לשמור בבטן זה לא טוב. זה בכלל לא חשוב עם מי מדברים, העיקר למצוא מישהו שאיתו מצליחים לפתוח את הלב כדי לא להתפוצץ מבפנים. אבל לא ידעתי איך לדבר בלי לספר לו ולא רציתי לספר לו הכל. הצטערתי שקל לי כ"כ לרמות אותו, אבל זה היה הפחד ולא אני. והם שוב אומרים שכדי להתגבר על הפחד כל מה שצריך זה לעבור לידו שוב ושוב. אבל אני לא רציתי. בעיניהם, האהבה שלי נתפסת כקוריוז קליל ולא רציני, וכנראה שבגלל זה הם אומרים את מה שהם אומרים מהניסיון שלי, אי- אפשר ללמוד הרבה אבל גם לא משלהם. ואולי הכל תקרית דיפלומטית אחת גדולה, ומוטב לחסל תקריות דיפלומטיות עוד לפני שהן פורצות. הרי היום כבר לא מתים מאהבה אפילו הם אומרים שאהבת נעורים פורחת ומתפוגגת מהר. אז מה אתם חושבים עליו? נשמח לשמוע. ושוב - אל תשכחו להציף את מייל הפינה ביצירות פרי ידכם (עטכם, טושכם, פיילוטכם, מצלמתכם, ועוד). כתוב המייל של הפינה היא כמובן: [email protected] נשתמע!
שלום לכולם, ושוב באיחור אופנתי. ונחשו מה? גם הפעם הייתי במילואים,עד היום, וחזרתי הביתה לפני כשעה... מקווה שאתם לא כועסים או משהו, ואני יודע שממש חיכיתם... אז היום אני אפרסם פה שיר מאוד אמיתי, מרגש, וכתוב בצורה מעניינת. השיר הוא של מעיין גדיש, AKA : MaaYanGa. זה מה שהיא כתבה במייל שאליו צורף השיר: "השיר מדבר בעיקר על כל מה שאחרים אומרים לך על אהבה, על האהבה שלך אבל בעצם הם לא מבינים כלום. משפטים אחדים בשיר, לקוחים מתוך הספר "אני אוהב את תמיר" של אלי להר." היום כבר לא מתים מאהבה, אומרים שהזמן מרפא את פצעי הלב אבל הזמן חולף. וכולם אומרים "קדימה, תספרי" כי הרי לשמור בבטן זה לא טוב. זה בכלל לא חשוב עם מי מדברים, העיקר למצוא מישהו שאיתו מצליחים לפתוח את הלב כדי לא להתפוצץ מבפנים. אבל לא ידעתי איך לדבר בלי לספר לו ולא רציתי לספר לו הכל. הצטערתי שקל לי כ"כ לרמות אותו, אבל זה היה הפחד ולא אני. והם שוב אומרים שכדי להתגבר על הפחד כל מה שצריך זה לעבור לידו שוב ושוב. אבל אני לא רציתי. בעיניהם, האהבה שלי נתפסת כקוריוז קליל ולא רציני, וכנראה שבגלל זה הם אומרים את מה שהם אומרים מהניסיון שלי, אי- אפשר ללמוד הרבה אבל גם לא משלהם. ואולי הכל תקרית דיפלומטית אחת גדולה, ומוטב לחסל תקריות דיפלומטיות עוד לפני שהן פורצות. הרי היום כבר לא מתים מאהבה אפילו הם אומרים שאהבת נעורים פורחת ומתפוגגת מהר. אז מה אתם חושבים עליו? נשמח לשמוע. ושוב - אל תשכחו להציף את מייל הפינה ביצירות פרי ידכם (עטכם, טושכם, פיילוטכם, מצלמתכם, ועוד). כתוב המייל של הפינה היא כמובן: [email protected] נשתמע!
