פינתרבות

../images/Emo63.gif פינתרבות ../images/Emo63.gif

שלום אנשים יקרים! אני מפרסם את הפינה רק היום כי אתמול חזרתי מחו"ל והייתי צריך קצת זמן להתאקלם לחום הנורא... כ"כ נעים בברלין!!! היום בפינה שירה של מעין גדיש, שיר ללא שם: נוסעים במכונית, החלון סגור. אני רואה איך ההרים נוגעים בעננים ומקנאה. למה הם יכולים להגיע ואתה לא? אפילו לא ניסית. כשהמוזיקה העליזה הזו מתנגנת, אני מרגישה תחושה של געגוע. געגוע לדבר נסתר. שיתופי הפעולה והלחישות שלהם, גורמים לי להרגיש בלתי רצויה ולא מחוברת. היא האחות הגדולה, הוא האח הגדול, הוא האח הקטן. אני דחוסה באמצע. ללא שום כוונות. המבטים הלא מובנים שלה צורבים את פניי. השקט האינסופי חודר לי למחשבות ומטריד אותי. ופתאום הכל נעלם כי הוא פה והוא כבר מנסה לגעת בעננים. וכשהוא אומר משהו שלא לטעמי אני רוצה לצרוח עליו, אבל הכל מתגמד כי זה הוא והוא ניסה לגעת בעננים ואמר שזה בשבילי. -=-=-=-=-=-=-=-=-=- ספרו לנו - מה אתם חושבים עליו? ואל תשכחו להמשיך ולשלוח יצירות מכל הסוגים למייל של הפינה: [email protected] שבוע טוב, ומי יתן ויגיע כבר החורף! ברק
 
למעלה