ספרים....

[swann]

../images/Emo63.gifספרים....

שלום לכם שוב, יש לי שאלה על ספרים, אני תוהה אם כולם (או רוב הילדים) עוברים את אותו הדבר בערך בגיל הזה - מאיה (שנה ו-7 וחצי) לא מוכנה שאני אקריא לה ספרים. בעיקרון היא תולעת ספרים. עד לא מזמן היתה מתיישבת לי על הברכיים והיינו קוראות יחד, ואח"כ היא היתה מבקשת עוד או לוקחת ומעלעלת לבד בספר. בהתחלה נמנעתי מלתת לה ספרים לעלעול עצמי, כלומר ספרים עם דפים מנייר. הקראתי לה את הספרים האמיתיים ונתתי לה את הספרים מקרטון והכל היה בסדר. אבל כמובן שאי אפשר להמנע באופן מוחלט (בעיקר כשאבא של מאיה תמיד נותן לה) והיא כבר הרסה שני ספרים ועוד היד נטויה. כל ספר שהיא לוקחת (עכשיו היא לא ממש הורסת), היא חייבת להתיישב לבד ולדפדף. כל נסיון מצדינו להקריא לה בדר"כ נדחה על ידה והיא מתעקשת "לקרוא" לבד. אחרי כמה דפדופים כאלה היא מסכימה לשבת עלי עם הספר, אבל כבר בלי הרבה סבלנות להקשיב לסיפור. מאוד רציתי לשלב סיפור בטקס הלילה שלנו (דיסק + ציצי ולישון. אגב, אין בעיות בהרדמות. אני חושבת קדימה איך לגמול אותה מהנקת ההרדמה), אבל כרגע זה בלתי אפשרי. תגידו, זה עובר?

 

[swann]

טוב, אם אני כבר פה../images/Emo13.gif

ואני שמה לב שאני פה כבר יחסית הרבה (לפחות קוראת אתכם), אז לפחות שתכירו אותנו. למרות שחלק מהגולשים אני כבר מכירה, אני אציג את עצמינו - אני סיון, אמא של מאיה, בת שנה ושבעה וחצי חודשים. מאיה ילדה מקסימה וטובה ונהדרת שלימדה אותי שלהיות אמא זה לא כל כך מפחיד כמו שחשבתי, במיוחד כשיש ילדה נוחה

נראה לי שככל שאנחנו מתקרבים לגיל שנתיים, מתחילות לעלות שאלות ותמיהות על מצבים שכנראה כולם עוברים... וככל שמאיה נהיית יותר וורבלית (יש לה כבר המון מלים... אני מאוד גאה!) כך העניינים מפסיקים להיות פשוטים כל כך. אנחנו גרים בטורונטו, לכן מן הסתם ההשתתפות שלי מוגבלת מבחינת השעות... אז נעים מאוד להכיר, אשמח להשאר!

 

[ליליה והגמדים]

תבקשי ממנה

להקריא לך. זה מה שעשיתי עם רעות בשלב העצמאות הזה. היא הקריאה לי, ואח"כ אני לה. "תורות".

 

[לאה_מ]

את יכולה להרגע - זה עובר ../images/Emo13.gif

גם אצלנו היתה "תקופת עצמאות" שבה אורי התעקש לדפדף לבד, ולאו דוקא בקצב שבו אני קוראת... אבל זה עבר. לא זוכרת בדיוק אחרי כמה זמן. זה באמת היה מאד מתסכל (רק מבחינתי, כמובן

) כשהוא לא נתן לי לקרוא. מזל שאני יודעת את רוב הספרים בעל פה...

 

[שחר של עמית]

ואצלנו עד היום הוא עומד על כך שהוא

יחזיק את הספר וידפדף בו (גין שנתיים פלוס). ברוב המקרים אין לי בעיה, כי גם אני, כמו לאה, כבר מכירה את הספרים בעל פה. לפעמים הוא גם 'שותל' את הספר בידיים שלי, ומתיישב עלי כדי שאקריא לו. פחות שכיח. עוד אפשרות של הקראת סיפורים, זה תוך כדי התעסקות עם משהו אחר. נראה כאילו הם לא קולטים את הסיפור, אבל בדיעבד מתברר שהם קולטים הרבה.

 

[צימעס]

אצלינו זה בגלים

תקופות של הקראות בלי סוף, ותקופות מתות. בין לבין יש משחקים בספרים כחומר גלם למגדלים, לרכבות, אימונים בלשים על המדף וכו'

 

[אפרתש]

גם פה - אני בעד לתת להם להחליט

(בת שנה וחצי). אם היא רוצה לדפדף בעצמה - שתעשה את זה. אם היא רוצה שאני אקריא לה - אני מקריאה. מבחינתי אין שום הכרח שאני אקריא לה סיפור, לכן אם היא רוצה "לקרוא" בעצמה - שתקרא. אני לא כופה את ההקראה, ואפילו לא מנסה לפתות אותה או משהו כזה. אם זה בא ממנה - בכיף. אשב ואקריא. אם לא בא ממנה - אז לא. לפעמים היא כן מבקשת שמישהו יקריא לה, ומנסיון עם הגדולה - עם הזמן הם יותר ויותר מבקשים שיקריאו להם. ככה שאין לי חשש שאם לא אייצר "הרגלי קריאה" עכשו תהיה לי ילדה שלא אוהבת ספרים.

 

[אפרתש]

ולגבי קריעת ספרים -

בתי אוהבת לעלעל, אבל כבר כמעט ולא קורעת. (בדיוק אתמול נקרע לנו הפרצוץ של טרופותי. אז הדבקנו. לא קרה כלום). את חמישה בלונים ותירס חם קנינו חדשים אחרי שהקודמים נקרעו בצורה שכבר לא איפשרה איחוי. אחרים - כמעט ולא נקרעו. מבחינתי - עדיפה חווית העלעול שלהם על פני שמירה על שלמות הספרים, כל עוד הנזק קטן וניתן לתיקון על ידי נייר דבק.

 

[kby]

אצלנו יש כמה כללים ברורים

אם היא רוצה לקרוע- יש עיתונים שמותר לקרוע. אם היא רוצה לקרוא לבד- יש ערימה של ספרים שהם מקרטון קשיח כזה שהם לקריאה עצמית. הם נמצאים בספריה של כל הספרים שלנו בסלון, על מדף נמוך שהיא מגיעה אליו לבד, והיא קוראת בהם כרצונה. יש ספרים, שבהם קוראים רק יחד עם אבא ואמא, ואז אם היא עדינה היא יכולה להעביר עמודים וכו' לבד.

 

[kby]

ולגבי קריאת ספרים- קוראים רק כשהיא

רוצה ואת הספר שהיא בוחרת לקרוא. ואם נמאס להבאמצע אז נמאס לה... יש לה שני הורים שקוראים המון ואני מניחה שזה מספיק כדי לשדר לה שקריאה זה כיף, לא צריך גם להכריח אותה...

 

[סוכריה על מקל]

אני נותנת לו לדפדף לבד

כי חשובה לי ההנאה שלו מספרים, וזה שההנאה שלו לא תואמת את הקונספציה שלי להנאה מספרים לא אומרת שהיא פחותה. בד"כ הוא מתיישב עלי שאקריא לו (יונתן בן שנה ותשעה חודשים), אבל לא תמיד יש לו סבלנות עד סוף הסיפור. לפעמים הוא דוקא רוצה לחזור אחורה ולחפש דמויות שהופיעו בציור לפני כמה דפים... אני מאפשרת לו. לפעמים הוא רוצה רק לדפדף ולהביט בתמונות (בלי שאטריד אותו בסיפור עצמו) ואז אני משוחחת איתו על מה שיש בתמונות. לגבי הדפדןף העצמאי וקריעת הספרים - בד"כ אם נקרע זה לא בכוונה, ואנחו מדביקים יחד את הדף. יותר חשוב לי שידפדף ויאהב ספרים, גם במחיר קריעתם (בסה"כ במקרה הכי גרוע אני אקנה את הספר שוב - המחיר שווה את העונד שבקריאה!), מאשר שלמות הספר.

 

[kby]

אבחנה

יש אצלי ספרים שהם ברשימת ה"בשום פנים שלא יקרעו"- אלה בעיקר ספרים שהיו שלי בילדות וששום שחזור שלהם לא יחזיר את החויה... חושבת שזה לא רע ללמוד שיש דברים שיותר חשובים מהאחרים ובהם נזהרים יותר.

 

[סוכריה על מקל]

אין ספק שספרים שהיו שלך

הם לא בקטגוריית הספרים שאפשר להחליף בחדשים.

 

[dana3111]

מור גם ככה, והוא היום כבר בן שנה ו-

5 חודשים, תקופה קצרה כלשהי הוא הדכים ורצה שאקרא לו, הוא מדפדף המון בספרים ואני קצת שרה לו מספרים וקצת מקריאה לו, נכון שזה קצת מתסכל אותי אבל העובדה שהוא אוהב להתסכל בספרים ואפילו קצת "משחק אותה" קורא לבד....גם שווה משהו. יש לו מליון ספרים (כי אני מטורפת על ספרים), ואני מקווה שאהבת הספרים היא גם במגע איתם ולא רק בקריאה, בגן הוא שומע סיפורים שלמים, ובעוד סיטואציות...אני נותנת לו את החופש הזה, במילא אין לי ברירה אחרת, אם ילד לא רוצה לשמוע את כל הסיפור, אני לא אכריח, ועוד דבר שאני עושה בניגוד לחלק מהכללים, לפעמים מספרת לו סיפור חאר, לפי התמונות, ומדברת איתו על זה ולא נצמדת למלל.

 

[swann]

../images/Emo51.gif על התשובות!

אני אמשיך להציע, ולספר את הסיפורים בקצרה לפי התמונות. אגב, היא יכולה לשבת ולקרוא ספר בערך 20 דקות לבד לבד... אין ספק שהיא אוהבת את זה. בזמן האחרון היא נדבקה ל"סיר הסירים" (פשוט מצאה אותו והתאהבה). יש לה סיר, עוד לא בשימוש, אבל היא יושבת עליו ואומרת קקי. אני מקווה שהיא גם לומדת משהו מהספר...

 

[Kalla]

כבר לא כל כך זוכרת את הגיל הזה

אבל אצלנו הבעיה העיקרית היא שהם שניים ולפעמים כל אחד רוצה ספר אחר. אז במקרים כאלה הפשרה היא שכל פעם מישהו אחר יבחר והשני יקבל לעלעול את הספר שרצה, אך לא נבחר באותו יום. מה שכן - גם זה שמעלעל בספר אחר בזמן הקריאה לרוב מקשיב לסיפור. הם יודעים שהתנאי שלנו לכך שיקריאו להם הוא שהם יהיו בשקט, ועומדים בו די יפה. לגבי קריעה - עד גיל שנתיים הרסו די הרבה ספרים. באותה תקופה באמת השתדלנו שלידיהם יגיעו רק ספרים מקרטון עבה, אך לאחר מכן כמעט ולא קרה שהרסו ספרים.