../images/Emo63.gif טיוטה א'
שלום, אני חדש בפורום. אני נולדתי דתי, גדלתי במשפחה מאוד ליברלית, המשכתי בין אמונה לחוסר-אמונה כברירת-מחדל, ובחרתי באמונה לבסוף. אחרי-כן, עם הזמן, זה פשוט בא לי... ההגיון הצרוף בהכרחיותו של בורא-עולם. מוצגת בפניכם טיוטה ראשונה של כתבי, אני אשמח אם תתנו ביקורת מדעית על הכתוב, וגם כל דעה. אבל אני מבקש מכם רק דבר אחד: כל הערה שיש לכם על הכתוב, חשבו פעמיים ואימרו לעצמכם אותה בראש, כי מה ששמתי לב זה שלעתים קרובות מאוד, כשאנשים מוצגים בפני דברים שסותרים את דעותיהם המוצקות, הם אומרים שטויות, מחשבות עקומות, מה שנובע, לציטוט, מטמטום הלב. אז חשבו פעמיים. אני מתכוון להמשיך לכתוב, כי יש המון... זו רק ההתחלה. מקווה שזה יעניין אתכם. רק לשם העניין, אני לומד ביולוגיה באוניברסיטה וקראתי ספרים של פילוסופיה של המדע. תהנו... א': אנו, כבני אדם, שואפים להסביר את הסובב אותנו. הכלים שלנו הם החושים שלנו: עיניים לראות, אוזניים לשמוע, ידיים לחוש וכן הלאה. יש לנו גם כלים לכלינו, טלסקופ ומיקרוסקופ הם כלים לעינינו, רמקולים לאוזנינו וכו'. אבל כל הכלים, כלי הכלים וכלי-כלי הכלים משרתים אך אמצעי אחד, המחשבה. מחשבתנו היא הכלי הבסיסי. אנשים חסרי חושים יוכלו לחיות ולהסביר דברים בראשם, אלא שיהיו אלו דמיונות ללא תפיסה במציאות. אז בעצם מה שמגדיר את המציאות הינם אותם כלים המשמשים להסביר את אותה מציאות דרך המחשבה, ההגיון. המדע וההגיון האנושי ההסברי הנפוץ מסבירים תופעות הקשורות למציאות הנתפשת בחושינו, אך עניינים מסוימים הם מתקשים להסביר, ואלו הם הקשורים לקיום. הסיבה לכך היא, שהקיום אינו נתפס בפרט בחושינו, אלא הוא נתפס כמכלול במחשבתנו. ולכן, הגישה להסברו צריכה לבוא מההגיון והמחשבה בלבד, ולא מעובדות במציאות. עובדות-לכאורה אלו קיימות לאישוש ולסתירה והן משמשות לחזק ולהחליש את האמונה ברעיונות קיומיים אך לא בהפרכתן או הוכחתן. אך, אם אדם מסביר בצורה הגיונית רעיון שכזה, ללא שימוש ברעיונות מציאותיים (היינו, הבאים מהשגותינו של המציאות), יוכל אדם אכן להוכיח ולקבוע רעיון זה. המכשול היחיד נמצא בהגדרת ההגיון הקולקטיבי. מכיוון וכזה מוגדר אך על-פי סטנדרטים חברתיים, שמתוך הגדרה, לוקים בחסר, ניתן להוכיח ולקבוע רעיונות כאלו אך ורק בשימוש בהגיון סובייקטיבי. לכן, כל אדם יכול לקבל אותם או שלא. מכך, שאין לצאת מהצורך באמונה בדברים שכאלו, הוכחות לא יבואו אלא למי שמרגיש את הרעיונות בעצמיותו, בנוסף להגיון (ועל-זאת ארחיב בפעם אחרת). אך, בכל-פנים, ברור הוא שהגיון הוא הגיון, וכפי שלא אומרים על חסר-שפיות שהוא בר-ההגיון והשאר משוגעים, כך אין הרבה טענה באומר שהדברים הנאמרים בצלילות הדעת לא הגיוניים הם. אבל שוב, בגלל שאין אנו מנסים לכפות דעתנו, כל אדם יאמר את שלו, אם יחשב כשפוי או כאדם שאיבד דעתו. הרחבה בעניין ההגיון הרחב, ההגיון המוחלט והסיבה לחוסר-הגיון גם אצל חכמים, תבוא בהמשך. אנו קיימים, העצמים שסביבנו קיימים, ישנו קיום. הקיום הינו קשה להגדרה, אבל עצם הניסיון להגדיר אותו מעיד על קיום, הקיום של הניסיון. השיחה על הניסיון גם מעידה על קיום, קיום השיחה. כך שמכל מקום שמסתכלים על זה, יש קיום. הרוצים להתווכח בנושא, לא רשאים. פשוט משום שהעובדה שהם שוללים את הרעיון כוללת את קיום ה"הם" וקיום האפשרות והיישום של פעולת השלילה, וכן הלאה. כך שביססנו בצורה הגיונית פשוטה את עצם הקיום, יהיה אשר יהיה, אם הוא אך בראשנו, אם הוא מוחשי, אם הוא דמיוני, הוא קיים, הקיום קיים. כעת, נסביר את המקור לקיום. הקיום דורש שמשהו, או מישהו, לשם העניין, יתחיל אותו, יביא אותו לכדי התהוות. אם לא כך, הוא חייב להיות אין-סופי. אם הקיום היה אין סופי; נאמר, לדוגמא, קיום היקום, הוא היה צריך להתהוות בצורה אין-סופית. העובדה היא שאנו רואים בשינוי בקיום, הקיום הוא דינמי. אלמלא הקיום היה דינמי, לא היה ניתן להשליכו לתחומים כה רבים כמו חומר, ומחשבה. אם הוא דינמי, אזי כל תחום זמן היה נדרש להיחשב כקיום ותחום זמן זה היה חוזר על עצמו שוב ושוב. לדוגמא, היקום היה נוצר (ומתפוגג) שוב ושוב עד אין-סוף. בנוסף לזה, כל סירקולציה הייתה צריכה להיות זהה לקודמתה, זאת-משום, שחידוש בסירקולציה היה מעיד על התחלה של דבר חדש, דבר שלא הגיוני בקיום אין-סופי. דבר זה, הקיום האין-סופי לפי ההגדרה האפשרית היחידה שנתנו אינו אפשרי. זאת, משום שהניואנסים שבקיום והעובדה שהוא קיים דווקא כפי שהוא ולא אחרת, מעידה על שוני מאין-סופיות, ממוגבלות, המבטלת את אפשרות זו. לכן, הקיום אינו אין-סופי, אלא התחיל. הייתה התחלה לקיום. אם הייתה התחלה לקיום, היה מתחיל לקיום, גורם. ומכיוון והגורם קיים, גם לו יש מתחיל, וכן-הלאה... אך מוכרח להיות ראשון לכל אלו, אחרת כל השאר בלתי אפשריים, לכן נגדיר אותו. המתחיל הראשון, הינו הראשון לכל. הוא היה, הוא נמצא והוא גם יהיה. זאת בגלל שלא היה לו מתחיל, וגם לא יהיה לו סוף, כי סוף מציין שוני באינסופיות. הוא אחד ויחיד, לא קדם לו אחר ולא קיים אחר כמקביל לו, האין-סוף מכיל הכל, ואין מה להוסיף לו (אין-סוף ועוד קבוע או אין-סוף ועוד אין-סוף שווה לאין-סוף), לכן גם אם היה אחד נוסף, הוא היה נכלל בו, ואז בעצם היה רק אחד. הוא מעל הכל, לא התחילו אותו ולא ניתן לשנות אותו, הוא מעל כל דבר אחר שקיים. איך אם כך קיים משהו אחר, הרי אמרנו שהוא יחיד, אלא שכל הקיים, הינו חלק ממנו, תחום של האינסוף. דבר נוסף, קודם אמרנו שלא יתכן שהקיום יהיה אינסופי בגלל הניואנסים שבו. אלא, אם הניואנסים יהיו אין-סופיים בעצמם (אפשרויות בלתי-מוגבלות), קיומו של האין-סופי אפשרי. לכן, המתחיל, הינו אין-סופי ומכיל הכל. הקיום המוגבל שאנו מכירים הוא חלק ממנו, למה יש מוגבל באין-סוף? משום שגם המוגבלות היא אחת מאין-סוף אפשרויות וחייבת להיכלל. כך, הצבנו בצורה הגיונית לחלוטין, וסיסטמתית, את העובדה שיש מתחיל, בורא, שהתחיל הכל (לפני ההתחלה היה אין-סוף וגם כך יהיה בסוף הקיום המוגבל, לכן עניין ההתחלה לא סותר את האין-סוף כל עוד הוא נוצר ממנו). הבורא הוא אחד ויחיד, היה, נמצא ויהיה, אין-סופי, מכיל הכל, ובעל כל האפשרויות. כעת נותר רק להסביר כיצד תיתכן מוגבלות באין-סוף. המשך בהודעה הבאה.
שלום, אני חדש בפורום. אני נולדתי דתי, גדלתי במשפחה מאוד ליברלית, המשכתי בין אמונה לחוסר-אמונה כברירת-מחדל, ובחרתי באמונה לבסוף. אחרי-כן, עם הזמן, זה פשוט בא לי... ההגיון הצרוף בהכרחיותו של בורא-עולם. מוצגת בפניכם טיוטה ראשונה של כתבי, אני אשמח אם תתנו ביקורת מדעית על הכתוב, וגם כל דעה. אבל אני מבקש מכם רק דבר אחד: כל הערה שיש לכם על הכתוב, חשבו פעמיים ואימרו לעצמכם אותה בראש, כי מה ששמתי לב זה שלעתים קרובות מאוד, כשאנשים מוצגים בפני דברים שסותרים את דעותיהם המוצקות, הם אומרים שטויות, מחשבות עקומות, מה שנובע, לציטוט, מטמטום הלב. אז חשבו פעמיים. אני מתכוון להמשיך לכתוב, כי יש המון... זו רק ההתחלה. מקווה שזה יעניין אתכם. רק לשם העניין, אני לומד ביולוגיה באוניברסיטה וקראתי ספרים של פילוסופיה של המדע. תהנו... א': אנו, כבני אדם, שואפים להסביר את הסובב אותנו. הכלים שלנו הם החושים שלנו: עיניים לראות, אוזניים לשמוע, ידיים לחוש וכן הלאה. יש לנו גם כלים לכלינו, טלסקופ ומיקרוסקופ הם כלים לעינינו, רמקולים לאוזנינו וכו'. אבל כל הכלים, כלי הכלים וכלי-כלי הכלים משרתים אך אמצעי אחד, המחשבה. מחשבתנו היא הכלי הבסיסי. אנשים חסרי חושים יוכלו לחיות ולהסביר דברים בראשם, אלא שיהיו אלו דמיונות ללא תפיסה במציאות. אז בעצם מה שמגדיר את המציאות הינם אותם כלים המשמשים להסביר את אותה מציאות דרך המחשבה, ההגיון. המדע וההגיון האנושי ההסברי הנפוץ מסבירים תופעות הקשורות למציאות הנתפשת בחושינו, אך עניינים מסוימים הם מתקשים להסביר, ואלו הם הקשורים לקיום. הסיבה לכך היא, שהקיום אינו נתפס בפרט בחושינו, אלא הוא נתפס כמכלול במחשבתנו. ולכן, הגישה להסברו צריכה לבוא מההגיון והמחשבה בלבד, ולא מעובדות במציאות. עובדות-לכאורה אלו קיימות לאישוש ולסתירה והן משמשות לחזק ולהחליש את האמונה ברעיונות קיומיים אך לא בהפרכתן או הוכחתן. אך, אם אדם מסביר בצורה הגיונית רעיון שכזה, ללא שימוש ברעיונות מציאותיים (היינו, הבאים מהשגותינו של המציאות), יוכל אדם אכן להוכיח ולקבוע רעיון זה. המכשול היחיד נמצא בהגדרת ההגיון הקולקטיבי. מכיוון וכזה מוגדר אך על-פי סטנדרטים חברתיים, שמתוך הגדרה, לוקים בחסר, ניתן להוכיח ולקבוע רעיונות כאלו אך ורק בשימוש בהגיון סובייקטיבי. לכן, כל אדם יכול לקבל אותם או שלא. מכך, שאין לצאת מהצורך באמונה בדברים שכאלו, הוכחות לא יבואו אלא למי שמרגיש את הרעיונות בעצמיותו, בנוסף להגיון (ועל-זאת ארחיב בפעם אחרת). אך, בכל-פנים, ברור הוא שהגיון הוא הגיון, וכפי שלא אומרים על חסר-שפיות שהוא בר-ההגיון והשאר משוגעים, כך אין הרבה טענה באומר שהדברים הנאמרים בצלילות הדעת לא הגיוניים הם. אבל שוב, בגלל שאין אנו מנסים לכפות דעתנו, כל אדם יאמר את שלו, אם יחשב כשפוי או כאדם שאיבד דעתו. הרחבה בעניין ההגיון הרחב, ההגיון המוחלט והסיבה לחוסר-הגיון גם אצל חכמים, תבוא בהמשך. אנו קיימים, העצמים שסביבנו קיימים, ישנו קיום. הקיום הינו קשה להגדרה, אבל עצם הניסיון להגדיר אותו מעיד על קיום, הקיום של הניסיון. השיחה על הניסיון גם מעידה על קיום, קיום השיחה. כך שמכל מקום שמסתכלים על זה, יש קיום. הרוצים להתווכח בנושא, לא רשאים. פשוט משום שהעובדה שהם שוללים את הרעיון כוללת את קיום ה"הם" וקיום האפשרות והיישום של פעולת השלילה, וכן הלאה. כך שביססנו בצורה הגיונית פשוטה את עצם הקיום, יהיה אשר יהיה, אם הוא אך בראשנו, אם הוא מוחשי, אם הוא דמיוני, הוא קיים, הקיום קיים. כעת, נסביר את המקור לקיום. הקיום דורש שמשהו, או מישהו, לשם העניין, יתחיל אותו, יביא אותו לכדי התהוות. אם לא כך, הוא חייב להיות אין-סופי. אם הקיום היה אין סופי; נאמר, לדוגמא, קיום היקום, הוא היה צריך להתהוות בצורה אין-סופית. העובדה היא שאנו רואים בשינוי בקיום, הקיום הוא דינמי. אלמלא הקיום היה דינמי, לא היה ניתן להשליכו לתחומים כה רבים כמו חומר, ומחשבה. אם הוא דינמי, אזי כל תחום זמן היה נדרש להיחשב כקיום ותחום זמן זה היה חוזר על עצמו שוב ושוב. לדוגמא, היקום היה נוצר (ומתפוגג) שוב ושוב עד אין-סוף. בנוסף לזה, כל סירקולציה הייתה צריכה להיות זהה לקודמתה, זאת-משום, שחידוש בסירקולציה היה מעיד על התחלה של דבר חדש, דבר שלא הגיוני בקיום אין-סופי. דבר זה, הקיום האין-סופי לפי ההגדרה האפשרית היחידה שנתנו אינו אפשרי. זאת, משום שהניואנסים שבקיום והעובדה שהוא קיים דווקא כפי שהוא ולא אחרת, מעידה על שוני מאין-סופיות, ממוגבלות, המבטלת את אפשרות זו. לכן, הקיום אינו אין-סופי, אלא התחיל. הייתה התחלה לקיום. אם הייתה התחלה לקיום, היה מתחיל לקיום, גורם. ומכיוון והגורם קיים, גם לו יש מתחיל, וכן-הלאה... אך מוכרח להיות ראשון לכל אלו, אחרת כל השאר בלתי אפשריים, לכן נגדיר אותו. המתחיל הראשון, הינו הראשון לכל. הוא היה, הוא נמצא והוא גם יהיה. זאת בגלל שלא היה לו מתחיל, וגם לא יהיה לו סוף, כי סוף מציין שוני באינסופיות. הוא אחד ויחיד, לא קדם לו אחר ולא קיים אחר כמקביל לו, האין-סוף מכיל הכל, ואין מה להוסיף לו (אין-סוף ועוד קבוע או אין-סוף ועוד אין-סוף שווה לאין-סוף), לכן גם אם היה אחד נוסף, הוא היה נכלל בו, ואז בעצם היה רק אחד. הוא מעל הכל, לא התחילו אותו ולא ניתן לשנות אותו, הוא מעל כל דבר אחר שקיים. איך אם כך קיים משהו אחר, הרי אמרנו שהוא יחיד, אלא שכל הקיים, הינו חלק ממנו, תחום של האינסוף. דבר נוסף, קודם אמרנו שלא יתכן שהקיום יהיה אינסופי בגלל הניואנסים שבו. אלא, אם הניואנסים יהיו אין-סופיים בעצמם (אפשרויות בלתי-מוגבלות), קיומו של האין-סופי אפשרי. לכן, המתחיל, הינו אין-סופי ומכיל הכל. הקיום המוגבל שאנו מכירים הוא חלק ממנו, למה יש מוגבל באין-סוף? משום שגם המוגבלות היא אחת מאין-סוף אפשרויות וחייבת להיכלל. כך, הצבנו בצורה הגיונית לחלוטין, וסיסטמתית, את העובדה שיש מתחיל, בורא, שהתחיל הכל (לפני ההתחלה היה אין-סוף וגם כך יהיה בסוף הקיום המוגבל, לכן עניין ההתחלה לא סותר את האין-סוף כל עוד הוא נוצר ממנו). הבורא הוא אחד ויחיד, היה, נמצא ויהיה, אין-סופי, מכיל הכל, ובעל כל האפשרויות. כעת נותר רק להסביר כיצד תיתכן מוגבלות באין-סוף. המשך בהודעה הבאה.
