פרשת תצווה../images/Emo63.gif../images/Emo124.gif
כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, ונאמר (ישעיה מג): "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" – בריאה, יצירה ועשייה נבראו לכבוד הקב"ה, וכבוד הקב"ה הוא ישראל, כמו שנאמר (שמות כה): "ושכנתי בתוכם" – דרשו רבותינו: בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם. הדבר מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בכל אחד ואחד מישראל, ועל ידי זה נמצא שכל אחד מישראל נקרא לבוש, ולבוש זה הוא כבוד. על כן כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כדי להשפיע להם את כל הטוב. אולם כשאין ישראל יכולים לקבל את כל הטוב הזה (מחמת העוונות) יש לקב"ה צער מזה, שנאמר (ישעיה סג): "בכל צרתם לו צר", אך כשרוצים בכל זאת לקבל את הטוב, אף על פי שלא יכולים, צריך לדבר, כמו שכתוב (תהלים לג): "בדבר ה' שמים נעשו", אך מאחר שגם הדיבור נמצא בגלות, חייב כל אדם לומר: בשבילי נברא העולם וחייב אני לתקנו (חז"ל סנהדרין לז). ומהו התיקון? צריך האדם להעלות את הניצוצות שיש שבכל דבר ודבר, והניצוצות הם אותיות – נמצא איפוא, שמעלים את האותיות שעל ידן נעשים דיבורים, ועל ידי דיבורים אלו מצליחים להשפיע את רב-הטוב והשפע. ואיך אפשר להעלות ניצוצות לקב"ה? כשיסתכל האדם בדבר מה, ותיכף יאמין באמונה שלמה, שיש בדבר זה אותיות וניצוצות, ועל ידי אמונה זו יוכל לעשות בחינת האות ז' – שהיא העשייה בששת ימי המעשה והאמונה שהיא יום השביעי – סה"כ ז'. אל אמונה זו יצרף את החוכמה בחינת: "דע את ה' אלוקיך" – המילים: ה' אלוקיך – הם אמונה, והמילה: דע – היא החוכמה והשכל, והחוכמה היא בחינת האות י'. ובגימטריא: ז' פעמים האות י' = ע', ועין היא החוכמה, כי חכמי העדה נקראים: עיני העדה. כשיש לאדם עין כזו שבעזרתה הוא מסתכל בדבר מה מהעולם ומצליח להעלות את הניצוצת שהם האותיות, הוא מגיע לבחינת (שמות כח): "ועשית ציץ זהב טהור" – ציץ – משמעו: הסתכלות בצורה טהורה בעזרת האמונה והחוכמה, ואז האדם יצליח לקיים את המשך הפסוק: "ופיתחת עליו פיתוחי חותם" – בעזרת עין זו יהיה אפשר לפתוח את הניצוצות החתומים בכל דבר ודבר ולהעלות אותם קודש לה' – ואלו הן האותיות שמהן נעשים הדיבורים המשפיעים שפע לעם ישראל.
