../images/Emo63.gif ארוך ......
אני נשואה פחות משנה. לפני שהתחתנתי הייתי בחורה מאוד עצמאית, עם ביטחון עצמי, שמחת חיים והכל היה בסדר. אני מרגישה שמאז הנישואים שלי אני הופכת להיות תלותית, בעלת דימוי עצמי נמוך וחסרת תועלת, ואני מרגישה שהגורמים לכך הם בעלי והמשפחה שלו. אני אתן קצת רקע על המשפחה שלו: אין לו הורים, יש לו 2 אחיות ו3 אחים. כולם נשואים מלבד האח הקטן ביותר. כשאני ובעלי הכרנו, הוא מייד התחיל ללחוץ שנתחתן מתוך טענה שהוא אוהב אותי ואם הוא לא יתחתן איתי אז הוא לא יתחתן בחיים ואני מיועדת לו ובלה בלה בלה...... היתה לי הכרות קצרה עם המשפחה שלו, וכנראה שבעלי גם ידע איך בדיוק "לפתות" אותי במילים נעימות ונחמדות ייתר, ומאחר ולא ראיתי בו משהו יוצא דופן שהפריע לי במיוחד, וגם בגלל שהתחלתי לחבב אותו, אז הסכמתי להתחתן איתו למרות שבתת מודע שלי רבץ פחד שאולי אני ממהרת מדי....... אבל זה כבר נעשה ואין מה לעשות עכשיו..... הבעיות התחילו לאחר מספר חודשים. אחותו הגדולה ביותר מתפקדת במשפחה ועם האחים שלה, לא פחות מאשר צ'יף. היא קובעת איך דברים ייעשו, מארגנת מפגשים משפחתיים שהיא בראשם כי היא בשלנית מעולה וכולם מעריצים אותה על כך, היא הדבק של המשפחה, מתייעצים איתה, עוזרים לה ובקיצור...... מלקקים לה. שני הכלות הנוספות שלה (הנשים של אחים שלה) מלקקות לה ועומדת היכון לכל מילה שלה. המשפחה של בעלי היא משפחה מאוד "שיבטית". מה שאחד יודע, כולם יודעים ישר. הם תמיד מתלקקים אחד על השני גם בתור צביעות וכל מיני אמירות מאמי, מותק, כפרה, מדברים אחד עם השני כל יום בטלפון, שבתות וחגים תמיד אחד אצל השני ובקיצור כמו חמולה כזאת. אפשר לראות בכך משפחה חמה ואפשר לראות בכך משפחה חונקת. אני באה ממשפחה שונה. יותר מאופקת, שקולה ורצינית. אני לא טיפוס שמתחבר מהר לאנשים, אני לא אדם "חם" כלפי חוץ בדיבור (מאמי ומתה עליך וכו'), אני מאוד מאופקת, שקטה ולא "מתערבבת" יותר מדי. תמיד הייתי כזאת, אבל מאז שנכנסתי למשפחה של בעלי, שהם כאמור ההיפך הגמור ממני, האופי שלי כאילו "מתנקם" בי. מיד הייתי כמו נטע זר במשפחה. הייתי מנומסת תמיד ועניינית, ונחמדה וטובה, אבל לא כמו שהם רגילים אחד עם השני. לא הייתי מתקשרת כל יום לדבר בטלפון ולרכל אחד על השני, אבל תמיד הקפדתי לאחל מזל טוב בימי הולדת וחג שמח בחגים, תמיד הבאתי מתנות יפות, אף פעם לא התערבתי בחיים של אף אחד מהם, בקיצור : "חיה ותן לחיות", כאשר בעלי רצה שאתלווה אליו למשפחתו, מעולם לא סירבתי, תמיד קיבלתי אותם בביתי במאור פנים ונימוס. זאת אומרת שהמשכתי להתנהג כפי שהייתי תמיד בטרם נישואיי אבל האופי השונה שלי בלט כי הוא יצר ריחוק מסויים ביני לביניהם ונראיתי להם שונה. אחותו הגדולה של בעלי (הצ'יף), התחילה לזרוק לי משפטים ומילים פוגעות.היא אמרה לי שאני קרה, שהיו לאח שלה (בעלי) הזדמנויות להתחתן עם בנות מוצלחות ממני, שחבל שלא ביררו עלי לפני שאח שלה התחתן איתי, שאנשים אומרים לה ברחוב שאני לא ברמה של אח שלה ושאני רבה איתו כל היום וממררת לו את החיים. הכל כמובן המצאות שלה כי אני בקשר מצויין עם כל השכנים וכל השכונה מסביב, המשפחה המורחבת של בעלי (דודים דודות, בני דודים וכו') מתים עלי ומכבדים אותי מאוד. רק עם אחותו הגדולה נוצרה בעייה כי לא הייתי מוכנה להיות ה"לקקנית" הנוספת, כמו היחס שהיא היתה רגילה לקבל עד שהצטרפתי למשפחה. בקיצור, האחות - הצ'יף, התחילה להסיט את האחים שלה וגם את בעלי נגדי. היא כנראה החליטה לעשות עלי חרם. היא הפיצה שמועות בין האחים שלה והילדים שלהם, שאני אישה רעה, שאני מלוכלכת, שאני לא יודעת להכין אוכל, שבעלי תמיד רעב, שאני לא ברמה שלהם וכו' וכו'. היא הפסיקה לבוא אלינו הביתה, להתקשר בטלפון, תמיד היא עם פרצוף חמוץ כלפיי כאילו שעשיתי לה משהו רע שהתחתנתי עם אח שלה והפלתי אותו בפח או משהו כזה. במעט הפעמים שהיא באה אלינו, היא לא אכלה כלום, כאילו שכלום לא מוצא חן בעיניה, כאשר הגעתי אליה הביתה עם בעלי בערב שישי אחד, אמרתי שבת שלום. היא לא ענתה חזרה, לא דיברה איתי באופן מופגן והתעלמה ממני לחלוטין, וזה בלט מאוד, כי עם כל הייתר שהיו שם היא ציחקקה ואירחה אותם כמו שצריך. היא לא ליוותה אותנו לדלת כמו שמקובל בנימוס, כאשר היא רואה אותי ברחוב היא לא אומרת שלום, עד שאני לא יגיד לה. שהיא מתקשרת לדבר עם אח שלה, היא מאוד תוקפנית. (שיחה טיפוסית שהיא מתקשרת : איפה אח שלי ? לא בבית ? טריקה של הטלפון). היא נותנת להרגיש כאילו שהיא לא סובלת אותי וזה גם מה שהיא הנחילה לייתר האחים שלה. שמתי לב שגם הם נמנעים לבוא אלינו ולאכול אצלנו וזה פועל יוצא של ההסטה שלה כלפיי. בנוגע לאוכל: אין מה לומר. היא בשלנית מעולה אבל לא שומרת על טריות. המשפחה של בעלי יכולים לאכול אוכל שנעשה ביום ראשון, לאכול אותו ביום חמישי. הם מקפיאים מרקים וכל מיני דברים שזה נראה לי משונה. אני רגילה מהבית לאכול כל יום אוכל טרי, וכל ארוחה היא שונה. הם פירשו את זה כאילו שאני בזבזנית ולא יודעת להעריך את העבודה של בעלי. יום אחד גיליתי שהם פנו לבזק וביקשו להוציא תדפיס שיחות יוצאות מהבית שלנו. כמובן שהם הכחישו בתוקף, אבל היה לי מקור שהוכיח לי מעבר לכל ספק שידם בדבר. פעם אחת אחותו הצעירה יותר של בעלי הטיחה בפניי שאני סנובית ומתנשאת ואני חושבת את עצמי למשהו, שאני לא יודעת להתנהג, שהם כועסים עלי שלא התקשרתי אליהם מהבית מלון בערב החתונה וכו' וכו', כל מיני דברים שבכלל לא העלתי על דעתי. אני מעולם לא הרגשתי שיש לי סיבה להתנשא מעליהם ויחד עם זאת מעולם לא הרגשתי "שליקוק" הוא אמצעי ליצירת קשרים. עד כאן אני בטוחה שהסיפור שלי דומה לסיפורן של רבות, אבל לי מפריע דבר נוסף. בעלי. בעלי חושב שהמשפחה שלו קדושה. אם יגידו לו ביום שעכשיו לילה, הוא יאמין שלילה. האחות הצי'ף מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה, כל פיפס שהיא אומרת לו הוא מאמין לה. ואם אני אומרת דבר אחר באותו נושא, כאשר בטוח שאני צודקת במאה אחוז, הוא עדיין יצדיק אותה. הוא אומר שהמצב שנוצר הוא בגללי, כי אני לא מנסה להשתלב במשפחה שלו ואני גרמתי למצב. וזה לא נכון. אני כן ניסיתי להשתלב במשפחה שלו בנימוס, בהגינות ובאיפוק. "אומנם" לא ליקקתי, וריכלתי, והתנהגתי כמו צבועה ופיטפטתי שטויות כמו שהם רגילים, אבל זה לא אומר אני צריכה לקבל את היחס הזה. בעלי אמר לי מספר פעמים ואומר לי עד היום במפורש: שהוא מעדיף את המשפחה שלו מאשר אותי. זה מאוד פוגע בי. אני מרגישה שגם המשפחה שלו נגדי ועכשיו מסתבר שגם הוא נגדי. עכשיו הוא התחיל לטעון שאני לא ברמה שלהם. בקיצור - אני מרגישה מאוד בודדה, המשפחה שלי רחוקה באזור אחר בארץ, המשפחה של בעלי היא "כבר לא" המשפחה שלי וגם בעלי אומר באופן מופגן - שהמשפחה שלו חשובה לו יותר ממני ואני השניה וזה תמיד יהיה כך ולעולם לא ישתנה. דבר נוסף שגורם לעצב גדול אצלי הוא, שאנחנו לפני טיפולי פוריות קשים (הבעיה אצל בעלי), וזה שואב ממני הרבה כוחות נפשיים (חוץ מהפיזיים). גם בהיבט הזה בעלי לא תומך בי בכלל. לא מבין את הקשיים הנפשים שהתהליך שואב ובמקום לחזק אותי הוא מחליש אותי. מעניין מה הוא היה עושה עם הבעיה להריון היתה אני ולא הוא. לפעמים נמאס לי הכל ואני אומרת איך תוך מספר חודשים מהנישואים הפכתי להיות אדם אחר. שפחות מעריך את עצמו והביטחון העצמי מתרסק. אני כועסת מאוד על בעלי שלא מצדד בי כאשר אני צודקת, ולא מבין שעכשיו אני המשפחה החדשה שלו, הוא צריך להיות החצי השני שלי, התומך, המבין, המסור. הוא לא מבין את הדברים האלה בכלל. המון פעמים חשבתי להתגרש, אבל ........ שבת שלום
אני נשואה פחות משנה. לפני שהתחתנתי הייתי בחורה מאוד עצמאית, עם ביטחון עצמי, שמחת חיים והכל היה בסדר. אני מרגישה שמאז הנישואים שלי אני הופכת להיות תלותית, בעלת דימוי עצמי נמוך וחסרת תועלת, ואני מרגישה שהגורמים לכך הם בעלי והמשפחה שלו. אני אתן קצת רקע על המשפחה שלו: אין לו הורים, יש לו 2 אחיות ו3 אחים. כולם נשואים מלבד האח הקטן ביותר. כשאני ובעלי הכרנו, הוא מייד התחיל ללחוץ שנתחתן מתוך טענה שהוא אוהב אותי ואם הוא לא יתחתן איתי אז הוא לא יתחתן בחיים ואני מיועדת לו ובלה בלה בלה...... היתה לי הכרות קצרה עם המשפחה שלו, וכנראה שבעלי גם ידע איך בדיוק "לפתות" אותי במילים נעימות ונחמדות ייתר, ומאחר ולא ראיתי בו משהו יוצא דופן שהפריע לי במיוחד, וגם בגלל שהתחלתי לחבב אותו, אז הסכמתי להתחתן איתו למרות שבתת מודע שלי רבץ פחד שאולי אני ממהרת מדי....... אבל זה כבר נעשה ואין מה לעשות עכשיו..... הבעיות התחילו לאחר מספר חודשים. אחותו הגדולה ביותר מתפקדת במשפחה ועם האחים שלה, לא פחות מאשר צ'יף. היא קובעת איך דברים ייעשו, מארגנת מפגשים משפחתיים שהיא בראשם כי היא בשלנית מעולה וכולם מעריצים אותה על כך, היא הדבק של המשפחה, מתייעצים איתה, עוזרים לה ובקיצור...... מלקקים לה. שני הכלות הנוספות שלה (הנשים של אחים שלה) מלקקות לה ועומדת היכון לכל מילה שלה. המשפחה של בעלי היא משפחה מאוד "שיבטית". מה שאחד יודע, כולם יודעים ישר. הם תמיד מתלקקים אחד על השני גם בתור צביעות וכל מיני אמירות מאמי, מותק, כפרה, מדברים אחד עם השני כל יום בטלפון, שבתות וחגים תמיד אחד אצל השני ובקיצור כמו חמולה כזאת. אפשר לראות בכך משפחה חמה ואפשר לראות בכך משפחה חונקת. אני באה ממשפחה שונה. יותר מאופקת, שקולה ורצינית. אני לא טיפוס שמתחבר מהר לאנשים, אני לא אדם "חם" כלפי חוץ בדיבור (מאמי ומתה עליך וכו'), אני מאוד מאופקת, שקטה ולא "מתערבבת" יותר מדי. תמיד הייתי כזאת, אבל מאז שנכנסתי למשפחה של בעלי, שהם כאמור ההיפך הגמור ממני, האופי שלי כאילו "מתנקם" בי. מיד הייתי כמו נטע זר במשפחה. הייתי מנומסת תמיד ועניינית, ונחמדה וטובה, אבל לא כמו שהם רגילים אחד עם השני. לא הייתי מתקשרת כל יום לדבר בטלפון ולרכל אחד על השני, אבל תמיד הקפדתי לאחל מזל טוב בימי הולדת וחג שמח בחגים, תמיד הבאתי מתנות יפות, אף פעם לא התערבתי בחיים של אף אחד מהם, בקיצור : "חיה ותן לחיות", כאשר בעלי רצה שאתלווה אליו למשפחתו, מעולם לא סירבתי, תמיד קיבלתי אותם בביתי במאור פנים ונימוס. זאת אומרת שהמשכתי להתנהג כפי שהייתי תמיד בטרם נישואיי אבל האופי השונה שלי בלט כי הוא יצר ריחוק מסויים ביני לביניהם ונראיתי להם שונה. אחותו הגדולה של בעלי (הצ'יף), התחילה לזרוק לי משפטים ומילים פוגעות.היא אמרה לי שאני קרה, שהיו לאח שלה (בעלי) הזדמנויות להתחתן עם בנות מוצלחות ממני, שחבל שלא ביררו עלי לפני שאח שלה התחתן איתי, שאנשים אומרים לה ברחוב שאני לא ברמה של אח שלה ושאני רבה איתו כל היום וממררת לו את החיים. הכל כמובן המצאות שלה כי אני בקשר מצויין עם כל השכנים וכל השכונה מסביב, המשפחה המורחבת של בעלי (דודים דודות, בני דודים וכו') מתים עלי ומכבדים אותי מאוד. רק עם אחותו הגדולה נוצרה בעייה כי לא הייתי מוכנה להיות ה"לקקנית" הנוספת, כמו היחס שהיא היתה רגילה לקבל עד שהצטרפתי למשפחה. בקיצור, האחות - הצ'יף, התחילה להסיט את האחים שלה וגם את בעלי נגדי. היא כנראה החליטה לעשות עלי חרם. היא הפיצה שמועות בין האחים שלה והילדים שלהם, שאני אישה רעה, שאני מלוכלכת, שאני לא יודעת להכין אוכל, שבעלי תמיד רעב, שאני לא ברמה שלהם וכו' וכו'. היא הפסיקה לבוא אלינו הביתה, להתקשר בטלפון, תמיד היא עם פרצוף חמוץ כלפיי כאילו שעשיתי לה משהו רע שהתחתנתי עם אח שלה והפלתי אותו בפח או משהו כזה. במעט הפעמים שהיא באה אלינו, היא לא אכלה כלום, כאילו שכלום לא מוצא חן בעיניה, כאשר הגעתי אליה הביתה עם בעלי בערב שישי אחד, אמרתי שבת שלום. היא לא ענתה חזרה, לא דיברה איתי באופן מופגן והתעלמה ממני לחלוטין, וזה בלט מאוד, כי עם כל הייתר שהיו שם היא ציחקקה ואירחה אותם כמו שצריך. היא לא ליוותה אותנו לדלת כמו שמקובל בנימוס, כאשר היא רואה אותי ברחוב היא לא אומרת שלום, עד שאני לא יגיד לה. שהיא מתקשרת לדבר עם אח שלה, היא מאוד תוקפנית. (שיחה טיפוסית שהיא מתקשרת : איפה אח שלי ? לא בבית ? טריקה של הטלפון). היא נותנת להרגיש כאילו שהיא לא סובלת אותי וזה גם מה שהיא הנחילה לייתר האחים שלה. שמתי לב שגם הם נמנעים לבוא אלינו ולאכול אצלנו וזה פועל יוצא של ההסטה שלה כלפיי. בנוגע לאוכל: אין מה לומר. היא בשלנית מעולה אבל לא שומרת על טריות. המשפחה של בעלי יכולים לאכול אוכל שנעשה ביום ראשון, לאכול אותו ביום חמישי. הם מקפיאים מרקים וכל מיני דברים שזה נראה לי משונה. אני רגילה מהבית לאכול כל יום אוכל טרי, וכל ארוחה היא שונה. הם פירשו את זה כאילו שאני בזבזנית ולא יודעת להעריך את העבודה של בעלי. יום אחד גיליתי שהם פנו לבזק וביקשו להוציא תדפיס שיחות יוצאות מהבית שלנו. כמובן שהם הכחישו בתוקף, אבל היה לי מקור שהוכיח לי מעבר לכל ספק שידם בדבר. פעם אחת אחותו הצעירה יותר של בעלי הטיחה בפניי שאני סנובית ומתנשאת ואני חושבת את עצמי למשהו, שאני לא יודעת להתנהג, שהם כועסים עלי שלא התקשרתי אליהם מהבית מלון בערב החתונה וכו' וכו', כל מיני דברים שבכלל לא העלתי על דעתי. אני מעולם לא הרגשתי שיש לי סיבה להתנשא מעליהם ויחד עם זאת מעולם לא הרגשתי "שליקוק" הוא אמצעי ליצירת קשרים. עד כאן אני בטוחה שהסיפור שלי דומה לסיפורן של רבות, אבל לי מפריע דבר נוסף. בעלי. בעלי חושב שהמשפחה שלו קדושה. אם יגידו לו ביום שעכשיו לילה, הוא יאמין שלילה. האחות הצי'ף מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה, כל פיפס שהיא אומרת לו הוא מאמין לה. ואם אני אומרת דבר אחר באותו נושא, כאשר בטוח שאני צודקת במאה אחוז, הוא עדיין יצדיק אותה. הוא אומר שהמצב שנוצר הוא בגללי, כי אני לא מנסה להשתלב במשפחה שלו ואני גרמתי למצב. וזה לא נכון. אני כן ניסיתי להשתלב במשפחה שלו בנימוס, בהגינות ובאיפוק. "אומנם" לא ליקקתי, וריכלתי, והתנהגתי כמו צבועה ופיטפטתי שטויות כמו שהם רגילים, אבל זה לא אומר אני צריכה לקבל את היחס הזה. בעלי אמר לי מספר פעמים ואומר לי עד היום במפורש: שהוא מעדיף את המשפחה שלו מאשר אותי. זה מאוד פוגע בי. אני מרגישה שגם המשפחה שלו נגדי ועכשיו מסתבר שגם הוא נגדי. עכשיו הוא התחיל לטעון שאני לא ברמה שלהם. בקיצור - אני מרגישה מאוד בודדה, המשפחה שלי רחוקה באזור אחר בארץ, המשפחה של בעלי היא "כבר לא" המשפחה שלי וגם בעלי אומר באופן מופגן - שהמשפחה שלו חשובה לו יותר ממני ואני השניה וזה תמיד יהיה כך ולעולם לא ישתנה. דבר נוסף שגורם לעצב גדול אצלי הוא, שאנחנו לפני טיפולי פוריות קשים (הבעיה אצל בעלי), וזה שואב ממני הרבה כוחות נפשיים (חוץ מהפיזיים). גם בהיבט הזה בעלי לא תומך בי בכלל. לא מבין את הקשיים הנפשים שהתהליך שואב ובמקום לחזק אותי הוא מחליש אותי. מעניין מה הוא היה עושה עם הבעיה להריון היתה אני ולא הוא. לפעמים נמאס לי הכל ואני אומרת איך תוך מספר חודשים מהנישואים הפכתי להיות אדם אחר. שפחות מעריך את עצמו והביטחון העצמי מתרסק. אני כועסת מאוד על בעלי שלא מצדד בי כאשר אני צודקת, ולא מבין שעכשיו אני המשפחה החדשה שלו, הוא צריך להיות החצי השני שלי, התומך, המבין, המסור. הוא לא מבין את הדברים האלה בכלל. המון פעמים חשבתי להתגרש, אבל ........ שבת שלום
