אמא בארון

[guy1974]

../images/Emo63.gif אמא בארון ../images/Emo63.gif

אחרי משהו כמו 3 שנים שיצאתי לנשום אויר בלי ריח של נפטלין בארון וסיפרתי לאמא ואבא עברה עליהם תקופה לא קלה, רק לא מזמן יצא לי לשבת ולדבר עם אבאל'ה ולשמוע ממנו עד כמה קשה לאמא שלי, כמה היא היתה בוכה וממורמרת, ואבא שלי היה התומך והמחזק בידיעה ברורה "שזה מה יש" - אין טעם לנסות לשנות אותי, ולא שלאבאל'ה היה קל או משהו, הוא היה יותר "מציאותי" כנראה. אני מרגיש ורואה כמה שההורים משתדלים לקבל, מזמינים אותי ואת בעלי לארוחת צהרים או איזה

בבית או בבית-קפה, באים לבקר אותנו, יושבים ומדברים ומנסים באמת לקחת חלק במשפחה

, אבל...... אני מרגיש שבאיזה מקום... בעיקר אמא שלי - "נכנסה לארון", כל מיני הערות קטנות שנותנות לי להבין עד כמה היא רוצה שהמפלצת (שבנה הומו

!!) תשאר בארון, שאף אחד לא ידע, ושרצוי שאני אשמור על פרופיל נמוך כמה שאפשר... לפעמיים זה נראה לי ממש פרנואיה מצד מסוים, כמו למשל הערה שלה "למה פתאום אני שוב הולך עם עגיל באוזן?" למה אני צריך את זה? והאם אני הולך עם עגיל גם לעבודה? ומה סה"כ שמתי??? עגיל חישוק קטן, כזה שלפני 10 שנים כבר היה לי, אבל עכשיו פתאום אולי זה מתקשר לה עם מוחצנות שלי?!?!? שאלה כזו תוך שניה יכולה להעלות לי את הטמפרטורה הרגועה שלי - אבל רק מבפנים,|סהדגש| לאמאל'ה אני יענה משהו כמו "נו באמת אמא מה זה סה"כ עגיל" אבל חאלאסססססס!!! או שאתם מקבלים או שלא, אבל אז אני לוקח לי נשימה קלה ומנסה להבין אותם ולכבד את הרצון שלהם. אני צופה כבר השאלות/בקשות של אמאל'ה לפני הטיול השנתי של החברה (סופשבוע עם בני-זוג) שאני אשמור על פרופיל נמוך ו"שאנשים בעבודה לא צריכים לדעת".... ובלה בלה בלה אז השאלה עד כמה אפשר באמת לכבד את הרצון שלהם לשמור על "המפלצת" בארון? או יותר נכון עד כמה הם יכולים לשמור על המפלצת הזו? אני בטוח שהחברים וגם המשפחה שואלת "יש לו מישהי?" "מה עם חתונה?"... אז איך זה מרגיש להם השאלות האלו והצורך לשקר כל פעם מחדש....?! חשבתי על הצעות כמו תהיל"ה אבל לא ממש עוזר כי הם (בעיקר אמא) לא תיהיה מוכנה ללכת. אתם חושבים שזה גם שלב שלהם "לצאת מהארון"? יש דרכים להקל על התהליך? (שלא יעברו סרט ארוך כמו שלנו

)

 

[amet]

אני יכול להגיב או שאני.....

משוחד???? בוקר טוב לכווווווווווווווווווווווווולם

 

[Liroy26]

אין דרכים להקל על התהליך

ולו מהסיבה שהתהליך הוא שלהם ושלהם בלבד. גם אמא שלי מאוד קיבלה ואהבה את הנסיך, ארוחות שישי, מתנות בחגים, טלפונים הסטריים ("למה הבן שלי לא עונה לטלפון?? תרגעי הוא ב"הפוך על הפוך") וכיוצ"ב. יחד עם זאת לחברים שלהם הם לא סיפרו. אם היינו מגיעים לארוחה ביום שישי והיו להם אורחים היא היתה רומזת בעדינות שזה הזמן ללכת. אני מבין אותה ומאוד מכבד אבל במקביל אני לא נותן לה לפגוע בחופש שלי. עשיתי קעקוע כי רציתי, עשיתי פירסינג (דאז בלשון היום בגבה) ועגיל נוסף באוזן ימין כי רציתי, צבעתי את השיער כשרציתי. השורה התחתונה גיאצ'וק שאסור לך לוותר על החופש שלך בשום מקרה שהוא!

 

[אנאבל האחת והיחידה]

מסכימה עם לירוי

מתוך נקודת המבט שלי, המאוד מזדהה ועם זאת עדיין מאוד סטרייטית, אני מבינה שההורים שלך צריכים לעבור שלבים משלהם בדרך ליציאה מהארון. כמו שאתה יצאת רק כשהיית בשל, אתה צריך לתת להם להתבשל ולהתמודד עם זה בדרכם. אני מאמינה שהם לא "ייתקעו במקום", אלא אכן יעברו את השלבים הנותרים עם הזמן, גם בגלל שהם מעורבים בחייך ומכירים את בנזוגך (המקסים, כבר אמרתי?), וגם בגלל שהקבלה שלהם קצת שונה (אמרת שאבא שלך יותר מקבל או מציאותי) ואני מאמינה שיש ביניהם איזשהי סימביוזה (הם הרי מדברים ביניהם..) אתה, גיא'וש, תמשיך ללכת בדרך שלך, לחיות את האמת שלך ולאהוב את האיש שלך. אל תוותר על מי שאתה. אתה יכול להתחשב בהורים במצבים לא נוחים (כמו שלירוי תיאר ערב שבו אורחים צריכים להגיע), אבל אתה לא צריך לשנות שום דבר באורח חייך או לוותר על דברים שאתה רוצה לעשות בגללם. [במיקרים כמו נופש החברה הקרב, אם אמך תגיד משהו כמו "הם לא צריכים לדעת", תוכל להסביר לה בעדינות איך אתה רואה את הדברים ואיך אתה מתכוון להתנהג.]

 

[amet]

מאחר ואני מכיר את הנפשות הפועלות

אני הייתי ממליץ לך קוקי לשבת עם ההורים ולומר להם שאתה חש שבאיזשהו מקום משהו מפריע להם ואתה רוצה לדבר איתם. אני חושב שאם תספר להם שוב על תהי"לה, ותנסה להסביר להם עוד פעם על המשמעות של הקבוצה אולי עכשיו הם כן ייקבלו את זה באור אחר. הרי עם עכשיו אני מוזמן לארוחת צהריים ביום שישי, זה כבר אומר המון!!!. מצד שני ברגע שחמתי (שתחיה-

) אומרת לך מה לעשות או לא לעשות וזה משפיע עליך, אולי זה הזמן לומר את שלך מתוך מקום שלם, בוגר, ועצמאי. אני חושב שהם יבינו אותך ואם לא תמיד אפשר להסביר שוב איך זה מרגיש לך, כשמנסים לומר לך איך לחיות. מצד אחד אתה הילד שלהם והם מאוד דואגים, ואולי עדיין קשה להם להבין מה זאת החיה הזאת "הומוסקסואל" ומרוב שהם רוצים לתת, אז זה יוצר קצת מחנק או מה שאתה מרגיש. אז תנשום עמוק, כמו שאני אומר תמיד, תדבר עם עצמך שוב, תתבונן, ותחשוב מה באמת היית רוצה לומר להם, ו.........לך דבר איתם. רק אל תשכח להביא טחינה בבקשה. אמט שאוהב אותך מאווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווד מאוד מאוד.

 

[guy1974]

../images/Emo79.gifלא קלה היא, לא קלה דרכנו../images/Emo79.gif

כן, כן אני יודע, "התרופה" הכי טובה לחוסר ההבנה היא פשוט לדבר איתם, להסביר ולהבהיר... אבל מה לעשות שאין תמיד את הכוח הנפשי או החשק לזה? מה לעשות שאני כ"כ רוצה שהם יבינו ויתמכו בכל מצב? אז נכון זה אולי קצת סוציומטי לחשוב רק על עצמי ולרצות שהם יתמכו בי במאה אחוז בכל מה שאני רוצה/חושב אבל מי בעצם לא רוצה לקבל פידבק חיובי על המחשבות/רצונות שלו? אוקי, מקובל עלי שהתגובות שלהם באות מתוך השקפת העולם שלהם ומתוך מה שהם רואים לנכון שיהיה טוב עבורי ואני יודע במיליון אחוז שהכל בא מתוך כוונה טובה...אבל עדין זה קשה לקבל או לחשוב על זה שהם מתבישים בבן שלהם - ונכון זה נשמע קצת בוטה להגיד את זה ככה אבל אלו העובדות, אני בטוח שאם הייתי חיי עם מלכת אסתר הם היו דואגים להפיץ את זה בקרב כל בני המשפחה והחברים... אני לא מאשים אותם אלא רק טוען שזה קשה לחשוב על זה ככה, ומההרגשה שלי הם כביכול עשו את שלהם, הם קיבלו אותי ואת בן-זוגי ואני לא רואה שיש בכוונתם להגדיל את מעגל האנשים שיודעים על "המפלצת". אני לא רואה את עצמי הולך ומספר על נטיותי למשפחתי או לחברים של ההורים שלי למרות שזה יכול להיות פתרון טוב ויחסוך מהם "כאב ראש", אני בכל זאת מעריך ומקבל את הרצון שלהם לשמור על הסוד... |עדין| אני את חיי ממשיך לחיות ולא מגביל את עצמי לדעותיהם של הורי |אחרת חבל לי על הזמן

| - אני רק מעלה את הקושי הזה ומתעניין האם זה שלב שהם עוברים ואיכשהו יעלם או שהרצון שלהם הוא להמשיך לשמור על הסוד לנצח...

 

[s h l o m k e]

תשובה מהבטן ../images/Emo70.gif

תשובה בלי הרבה מחשבה, ואולי אני אתעדן מחר, אבל קבל ..... החיים האלה הם שלך. לא עשית רע לאף אחד. שיתמודדו, ס'אמק

דיי כבר לנסות ולגדל את ההורים שלנו. הם היו פה לפנינו. הם את העבודה שלהם כבר עשו, בזה שהם הולידו אותנו. אין פה הסכם הולדה שאומר נולדנו עכשיו עלינו לרצות אתכם, לא חתמנו על כלום להזכירך. יאללה, הורים נחמדים, תתמודדו

תהיה שם בשביל לסייע להם אם הם יצטרכו את עזרתך, רק אל תשכח שהם היו פה לפניך, הם התחייבו על משכנתא עוד לפני שהיית בכלל בייצית, אז יאללה, מספיק לפחד עליהם. הורים יקרים, קחו את עצמכם בידיים, אל תעמיסו על הבן שלכם את המצוקות שלכם, זה לא פייר, זה לא תפקידו, כמו שהתמודדתם עשרות שנים עוד לפני שחשבתם עליו, תתמודדו גם עכשיו

ונקווה לימים טובים יותר ......

 

[Falcor28]

עוד משהו...

אני מסכים עם שלומקה אבל בתיאוריה בלבד, בשלב זה. גם מה שאני רוצה להוסיף הוא תיאורטי לגמרי מבחינתי. תיאורטי כי אני עדיין לא סיפרתי להורים, לא התמודדתי עם הדברים האלו בפועל. (אבל זה כנראה יקרה בחודשים הקרובים) אז הדבר שאני רוצה להוסיף הוא לגבי חוסר הידיעה של שאר המשפחה שלך. נראה לי הגיוני שאחרי שסיפרת להורים על אורח חייך הם יבקשו ממך זמן לעכל את הדברים ולחכות קצת עם המשך היציאה שלך מהארון. אני מניח שתהליך הקבלה שההורים עוברים הוא הקשה מכולם (ביחד אולי עם תהליך הקבלה העצמית) ולכן אם אתה אוהב את הורייך ומעוניין לעזור להם להתמודד עם העניין בוודאי תכבד את בקשתם לא לחשוף את הסוד זמן מה. למרות זאת לא נראה לי סביר שאחרי שאתה פתחת את דלתות הארון וסיפרת להורים שלך, הם יעמדו בפתח הארון, יקבלו אותך איכשהוא אבל יחזיקו אותך בתוך הארון. אז אני לא אומר שאתה צריך להתקשר לחברים שלהם ולספר. הם שיתמודדו עם החברים שלהם בעצמם. אבל אם בוער בך להמשיך בתהליך היציאה מהארון, אם זה בעבודה או בקרב בני משפחה (המשפחה היא גם שלך, לא רק של ההורים שלך) אל תחכה לאישור מההורים. כי אישור כזה עלול לא להגיע אף פעם. אני חושב שאתה צריך לשאול את עצמך האם המצב הנוכחי הוא נקודת הסיום של התהליך שעבר על ההורים שלך. כי אם כן, אולי כדי לתת להם להבין שאתה מעוניין בנקודת סיום אחרת ושאתה מתכוון להמשיך וללכת עם האמת שלך, עם 100% של קבלה עצמית, אם הם יהיו שם לצידך וגם אם לא. לילה טוב מתוק

 

[s h l o m k e]

עכשיו בוקר ו.....

שיתמודדו, ס'אמק

נראה לי שלא התעדנתי .....

גם לא אחרי ההתיפיפות של פלקור, האיש והסנדלים.

 

[Falcor28]

שלומקה, האיש והס'אמק...

אז אולי אחרי שאני אספר להורים שלי ואראה את התגובה שלהם גם אני אגיד: ס'אמק שיתמודדו לבד, אולי. כמו שאמרתי אני לא יודע מה יקרה בפועל. אני לא יודע אם אצלי זה יהיה שונה. אבל מהנקודה בה אני נמצא היום אני יכול רק לקוות שעדיין יהיה לי איכפת מהם, שאני עדיין ירצה לעזור להם לקבל אותי ולא להגיד ס'אמק תתמודדו לבד. לפחות בהתחלה. זאת לא התיפייפות שלומקה, אני באמת הייתי רוצה שכך יהיה. אתה יכול לקרוא לזה אולי תמימות ובכל מקרה אני לא רואה איך זה קשור לסנדלים שלי. (לא מיצינו את נושא הסנדלים באחד השרשורים הכי ארוכים שהיו כאן לאחרונה?)

 

[s h l o m k e]

בחור מסונדל שכמוך ../images/Emo140.gif

עוד לא נוצר השרשור שימצה את הסנדלים שלך, חמוד .....

 

[Falcor28]

אוי לא זה מתחיל שוב... שרשור סנדלים

האימה, האימה

 

[Liroy26]

תוספת קטנה לדברים שאמרתי

בהקשר המשפחתי. לפני שהבאתי את הנסיך להורים סיפרתי למשפחה, עוד דודה ועוד דודה (יש 3 במספר) והן כבר דאגו להעביר את זה הלאה. בעיני אמא שלי זה לא ממש מצא חן אבל נראה לך שזה הזיז לי? זאת המשפחה גם שלי ולא רק שלה! לי נמאס לשבת בארוחות משפחתיות כשכל בני הדודים שלי מביאים את הבן/בת זוג שלהם ורק אני לבד ממציא תירוצים על החברה הדימיונית. חאלס!

 

[s h l o m k e]

רגע רגע לירוי

אל תכליל. ואם תתאהב בטרנסג'נדר, הוא בסוף יהיה היא לא? אז זה דימיוני בעינייך?

 

[ELP]

זה באמת מטריד

ההיסטריה של ההורים במקרה של אם מישהו יגלה, אני פתרתי את זה בכך שסיפרתי גם לדודים דודות, בני דודים וכו' ואז פתרתי את הבעייה בהיסטריה של ההורים מה יהיה אם מישהו יגלה. אבל אני חושב שהורה אף פעם לא יפסיק לקוות שהבן שלו יתחתן ... עם אישה...

 

[S h a m i]

נשמה...

מה שהעלת מאוד דומה לחששות ולציפיות שלי ב-מה יקרה כאשר אני אספר להורים. אני יודע שכך יהיה, ואתה 3 שנים אח"כ כבר נמאס לך לקבל את הארון שלהם. הארון שלהם מציק לך ומפריע לך להתקדם ולהתפתח באופן אישי. מובנת התחושה שלך ומובנת התחושה שלהם. אבל הבחירה היא שלך ולא שלהם. אתה תבחר אם להוציא את עצמך מהארון בפני המשפחה שלך, בפני החברים של המשפחה. אמנם גם הם ישלמו את מחיר ההתמודדות עם זה, אבל המחיר שלך הוא המחיר הכבד כמו שאני רואה את זה. אלו הם החיים שלך ותרצה או לא - אתה תחיה עם עצמך עד היום האחרון והבחירות שלך הם שיעצבו את חייך עד ליום האחרון. מה אני אומר שצריך לעשות? בקצרה מה שאהובך אמר - קודם כל לנשום עמוק ולהסתכל על הדברים באופן ברור יותר, ללא ערפל. תחליט מה אתה רוצה, מה אתה צריך. אז תלך להורים ותוציא את זה החוצה. את מה שהגעת אליו בנפשך. ואז תוציא את זה לפועל. זה כנראה אחד השלבים של היציאה מהארון. מחזק אותך מרחוק ומקרוב.