התפתחות מדהימה בעקבות הגן
לפני שילדתי את תומר, התכוונתי להישאר איתו בבית לפחות עד גיל שנה, ואז לחזור לעבודה (הייתי חייבת לחזור על מנת לשמור על מקום העבודה המעולה שלי, ועם המשכנתא וכו´, זה היה המקסימום שיכולתי להרשות לעצמי.) אבל בדיוק אחרי שהוא נולד, סגרו את חברת ההי-טק שבעלי עבד בה, והוא מאוד התקשה למצוא עבודה, במצב הנוכחי של השוק, כך שנאלצתי לחזור לעבודה כשהיה בן 3.5 חודשים, הוא נשאר בבית חודש עם בעלי, ובתחילת ספטמבר הכנסתי אותו למעון במקום העבודה שלי, מה שאפשר לי גם להמשיך להניק, וגם לראות אותו הרבה - מה שהשקיט (קצת) את המצפון. במעון שאליו הוא הולך, יש חלוקה לכיתות לפי גילאים, תומר נכנס כמובן לתינוקיה, אך לאחר חודשיים הוחלט (באישור של ההורים) להעביר שישה קטנים לפעוטון (מתוך תשעה), כיוון שהוא מרווח יותר ויש בו יותר גירויים לקטנים, שלושה הורים ביקשו לא להעביר את הקטנים. בהתחלה נראה היה שיש המולה וסביבה שבאמת יותר מתאימה לגדולים, אבל זה לא יאומן איזו אינטראקציה התפתחה בין הקטנים לגדולים, ובינם לבין עצמם. זה מדהים לראות איך הקטנים הללו, היום בני 9 חודשים בערך, משחקים יחד בצעצועים ומצחיקים אחד את השני. ובנוגע להתפתחות: תומר מתהפך לשני כיוונים מגיל 5 חודשים (מבטן לגב הרבה לפני), החל לזחול בגיל 6.5 חודשים, יושב מגיל 7 חודשים, וכבר עומד בערך חודש, והקטנטנים שנשארו בתינוקיה, בני אותו גיל, רק עכשיו מתחילים לזחול, כל שהמיקרוקוסמוס הקטן שלנו יכול להראות יפה מאוד כמה האינטראקציה חשובה להם, וכמה הם משמשים מודל לחיקוי אחד לשני, ובכלל, אני חושבת שהיום אם הייתי עם תומר בבית, הוא היה משתעמם מאוד, הוא מאוד אוהב ללכת לגן ומנופף לי לשלום כשאני הולכת. יתכן שבגיל שנה וחצי הפרידה תהיה קשה יותר, וכאן אני לא יכולה להמליץ לך, כי לא עברתי את זה, אבל בסה"כ בשורה התחתונה, את תראי כמה הילד מתפתח נפלא בגן, וזה ממש שווה את זה, אפילו שזה קשה. ותאמיני לי שבכיתי בכי תמרורים מר בימים הראשונים שהוא הלך למעון (ולו בכלל לא היה אכפת.)
