כעס

[א ו פ ט י מ י ת 3]

../images/Emo60.gifכעס

שמתי לב שאם פעם כעסתי על אנשים אחרים בדברים שקורים לי, אז עכשיו אני מפנה את הכעס כלפיי עצמי. למה אני צריכה להעניש את עצמי? אני כועסת על עצמי הרבה וזה גורם לי לתסכול רב. זה מתבטא בקושי לישון בלילה, מחשבות רצות לי בראש ומקשות עליי להרדם. אלו לא מחשבות אלא יותר עיצות שאני מנסה לתת לעצמי, שגורמות לי עוד יותר תסכול. אני חושבת אולי הייתי צריכה לנהוג כך ולא אחרת, ואיך עליי להתנהג מחר כשקורה לי דבר דומה. ההתלבטויות האלו ביני לבין עצמי מקשות עליי מאוד עד אשר אני מאבדת עשתונות ומגיעה למקום ההוא שממנו קשה לי מאוד להתאושש. למי עליי להפנות את הכעס? אל האחרים, לא. אל עצמי, לא. אז למי כן?

 

[שריד]

כעס זה לא כיף

מה שמסקרן אותי האם למחרת את פועלת אחרת (בעקבות המסקנות)? שריד

 

[יעל ניסן]

כעס

מפרקים - לא מפנים פנימה ולא החוצה אלא מפרקים בדרכים שונות כמו פעילות פיזית, או כל פעילות סובלימטיבית אחרת. אני דווקא מאוד אוהבת כעס. כעס, כשלומדים לנתב אותו נכון בתהליכי הפירוק יכול להזיז הרים. יש המון אנרגיה וכוח ברגש הזה ובמקום סתם להפנות אותו למי שנראה לך גורם הכעס צריך ללמוד להפנות אותו לפעילויות שיקדמו אותך. כעס זה רגש שמתעורר בעקבות אי צדק כלשהו - משהו לא הוגן שקרה ובנוסף את משוכנעת שניתן היה שיקרה אחרת. נו? אז קרה משהו לא הוגן - אבל הוא קרה כבר. במקום להעניש את עצמך או את מי שנדמה לך שלא היה הוגן כלפייך - קחי את הכעס הזה ותזיזי איזה הר... כזה שמחכה כבר הרבה זמן שתזיזי אותו. קחי לדוגמה קיפוח חברתי - יש אנשים שיתמרמרו ויכעסו על אי הצדק, ישנאו את העולם, הממשלה, האנשים שאיפשרו שזה יקרה להם; ואחרים שיקומו ויהיו מתקנים חברתיים, ישקמו שכונות, ירימו פרוייקטים סביב אותו קיפוח לא הוגן ואותו כעס. בתור שלב ראשון - במקום להפנות את הכעס פנימה ולהלקות את עצמך שאת לא בסדר - קומי וצאי להליכה נמרצת, רקדי בבית עם מוסיקה קצבית - לא משנה מה. פרקי אותו אנרגטית. תוך כדי זה שאת פעילה, חשבי איזה הר בא לך להזיז היום

רק בסוד אגלה לך שאני מנקה את הבית כשאני כועסת - הכי טוב בעולם. כשאני לא כועסת אני אפילו לא מתחילה. כעס יכול להיות גורם מוטיבציוני מעולה כשמרגישים איך המוטיבציה בקרשים. בקיצור - לא לפחד מכעס - להתחיל להפעיל אותו לטובתך.

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

אני לא מצליחה לפרק

הוא גורם לי כרגע לשיתוק. לבכי, להסתגרות. הדברים שהייתי משנה בעולם, לא אוכל לעשותם לבד. זה מציק לי. איך אגרום שלא יהיו שנאות בעולם, איך אגרום שהאנשים במדינה הזו ידעו לכבד אחד את השני ויפסיקו להתנהג כמו ברברים.

 

[יעל ניסן]

אוהו!!

כל כך הרבה כוח את רוצה? לשנות את העולם על אנשיו? תגידי - אין לך מטרות קצת יותר מציאותיות ליום יום? מאז ימי בראשית יש שנאות בעולם, ואנשים רעים וכנראה הם פה להישאר. כדאי מאוד שתדעי לחיות את חייך באופן יותר מסתגל. לפחות שתכעסי על דברים שאת יכולה לעשות עמם משהו... אבל לשנות אנשים?? תגידי נפלת על הראש? תראי כמה קשה לך לשנות הרגל אחד קטן אצלך! מה את רוצה מההמונים, מה? עכשיו קדימה! כשאת כועסת - קומי מהכיסא וצאי לריצה או להליכה... ככה מפרקים כעס.

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

נו טוב, את צודקת

אני לא באמת רוצה לשנות את כל העולם. אבל איך אפשר לחיות כך? זה ממש לא כיף. מ כ ע י ס. אז בעצם אני צריכה לפרוק את העצבים על משהו. אבל זה לא עובד. יצאתי להליכה עוד אתמול. אני עדיין טעונה. אמרת שאת פורקת את הכעס ע"י נקיון הבית? הלו? אצלי הפעולה הזו רק מוסיפה עוד הרבה מאוד כעס .

 

[שריד]

תנסי לנקות אצלה ../images/Emo8.gif../images/Emo6.gif

זה נשמע שהבית שלה יעיל מאוד לפירוק כעסים .... יעל, מה דעתך לפרוק כעסים גם אצלי ? תבואי מאוד מאוד כועסת

 

[יעל ניסן]

צ'מע - זה לא עובד ככה

אני ממש צריכה להכניס את עצמי לכעסים כדי להזיז פה איזה משהו. לפעמים אני ממש מחפשת להכעיס את עצמי כדי לטאטא

... נגיד, אני 'מחממת' את עצמי ואומרת דברים כמו: "כולם פה חיים כמו פרזיטים! רק אני צריכה לטאטא! בלה בלה בלה..." ואז כשאני מעוצבנת מספיק אני זזה ומטאטאה. דפוק, אבל עובד.

 

[יעל ניסן]

טוב

סימן שאת לא מגיעה לאפיסת כוחות. ואם כן - ואת עדיין טעונה, צריך אחרי הפעילות הנמרצת לעשות משהו מרגיע כמו אמבט קצף, האזנה למוסיקה מרגיעה, מדיטציה, סקס - כל מה שירגיע אותך. בכל מקרה לפני שאת לומדת לנתב את הכעס למשהו קונסטרוקטיבי (כלומר לאיזו פעילות סובלימטיבית כמו ייצירה, ארגון צדקה וכו') את חייבת ללמוד לפרק אותו פיזית. להמשיך ללכת/לרוץ ולהוסיף פעילות מרגיעה אחר כך.