P e t e r P a n
New member
../images/Emo58.gif SG-1 8X05 ואטלנטיס 1X05
ונתחיל באטלנטיס דווקא: נכון, הסדרה צריכה להוכיח את עצמה ולהראות שהיא ברמה של האימא, אבל אחרי פרק כזה, התקוות רק עולות ועולות וכבר מרגישים שזה הולך להיות סדרה מצויינת. ונתחיל בכך שסצינת הלחימה של טיילה היה מדהים ומאוד אהבתי אותו. היא יודעת להילחם מאוד טוב. אמה מה שיותר מצא חן בעיני בכל הפרק הזה זה הקונפלינקט של: "לסמוך על הזר או לא? מי הוא האויב?" אהבתי את זה לאורך כל הפרק, והצורה שבה הביאו את הקונפלינקט הזה היה די ע וצר נשימה. כמובן, היה ברור מלכתחילה {לפחות לי} שטיילה או מישהו מבני עמה לא בוגד בצוות אטלנטיס, אך בכל זאת, האם לסמוך על מישהו שהוא שונה ואנחנו עדיין לא מכירים אותו? או שצריך אולי להתגבר על השוני ולנסות כן לסמוך על האחר? תסריט מצויין וקצת מזכיר את האימא, אבל בהחלט פרק מאוד טוב, מותח וכתוב מצויין. הפרק של סטארגייט היה אפילו יותר טוב משל אטלנטיס. דניאל, כרגיל, הולך ומנסה להציל את כל מי שמסביבו, אפילו אם זה אומר שהוא עצמו ישלם מחיר כבד. המסירות שלו והרצון שלו לעשות רק טוב זה דבר מדהים, ולמרות שהוא קצת פעל מתוך אשמה מסויימת שכל מה שקרה על הפלנטה כרגע בגלל שהוא והצוות הגיעו, הרי שבסופו של דבר זה די פעל לטובתו. מה שהיה יפה לאורך כל הפרק היה גם המסירות של דניאל והסצינה עם אשתו של אותו חייל {סצינה ממש מצויינת}, אהבתי את טיאלק שלקח את העניין באופן אישי {מתוך הניסיון שלו עם חלאות כמו אותו מפקד האויבים... שנאתי אותו ממש}, והסוף של הפרק היה גם טוב: דניאל סך הכל רצה רק לפתור את העניין והחייל הורג את מפקד האויבים {סליחה שאני גרוע בשמות, אבל אני מתרכז יותר בעלילה והכל}, שלמרות שיש בזה משהו טוב {הנה נפתרנו מהקוץ בתחת} הרי שבסופו של דבר זהו רצח, אז מה זה שונה ממעשיו של מפקד האויבים?! ודבר אחרון: התסריטאי של הפרק, דיימיאן קינדלר, הוא אחד מהתסריטאים הטובים ביותר לדעתי שקיימים שם. אני מכיר אותו עוד מכמה סדרות מד"ב אחרות שלא כולן הגיעו לארץ {כמו "כדור הארץ: העימות האחרון" מבית היוצר של ג'ין רודנברי} ויש לו כישרון לכתוב תסריטים ממש טובים.... איייי!!! כואבת לי היד....
ונתחיל באטלנטיס דווקא: נכון, הסדרה צריכה להוכיח את עצמה ולהראות שהיא ברמה של האימא, אבל אחרי פרק כזה, התקוות רק עולות ועולות וכבר מרגישים שזה הולך להיות סדרה מצויינת. ונתחיל בכך שסצינת הלחימה של טיילה היה מדהים ומאוד אהבתי אותו. היא יודעת להילחם מאוד טוב. אמה מה שיותר מצא חן בעיני בכל הפרק הזה זה הקונפלינקט של: "לסמוך על הזר או לא? מי הוא האויב?" אהבתי את זה לאורך כל הפרק, והצורה שבה הביאו את הקונפלינקט הזה היה די ע וצר נשימה. כמובן, היה ברור מלכתחילה {לפחות לי} שטיילה או מישהו מבני עמה לא בוגד בצוות אטלנטיס, אך בכל זאת, האם לסמוך על מישהו שהוא שונה ואנחנו עדיין לא מכירים אותו? או שצריך אולי להתגבר על השוני ולנסות כן לסמוך על האחר? תסריט מצויין וקצת מזכיר את האימא, אבל בהחלט פרק מאוד טוב, מותח וכתוב מצויין. הפרק של סטארגייט היה אפילו יותר טוב משל אטלנטיס. דניאל, כרגיל, הולך ומנסה להציל את כל מי שמסביבו, אפילו אם זה אומר שהוא עצמו ישלם מחיר כבד. המסירות שלו והרצון שלו לעשות רק טוב זה דבר מדהים, ולמרות שהוא קצת פעל מתוך אשמה מסויימת שכל מה שקרה על הפלנטה כרגע בגלל שהוא והצוות הגיעו, הרי שבסופו של דבר זה די פעל לטובתו. מה שהיה יפה לאורך כל הפרק היה גם המסירות של דניאל והסצינה עם אשתו של אותו חייל {סצינה ממש מצויינת}, אהבתי את טיאלק שלקח את העניין באופן אישי {מתוך הניסיון שלו עם חלאות כמו אותו מפקד האויבים... שנאתי אותו ממש}, והסוף של הפרק היה גם טוב: דניאל סך הכל רצה רק לפתור את העניין והחייל הורג את מפקד האויבים {סליחה שאני גרוע בשמות, אבל אני מתרכז יותר בעלילה והכל}, שלמרות שיש בזה משהו טוב {הנה נפתרנו מהקוץ בתחת} הרי שבסופו של דבר זהו רצח, אז מה זה שונה ממעשיו של מפקד האויבים?! ודבר אחרון: התסריטאי של הפרק, דיימיאן קינדלר, הוא אחד מהתסריטאים הטובים ביותר לדעתי שקיימים שם. אני מכיר אותו עוד מכמה סדרות מד"ב אחרות שלא כולן הגיעו לארץ {כמו "כדור הארץ: העימות האחרון" מבית היוצר של ג'ין רודנברי} ויש לו כישרון לכתוב תסריטים ממש טובים.... איייי!!! כואבת לי היד....