דולי הכבשה לנצח
New member
../images/Emo58.gif../images/Emo58.gif../images/Emo58.gif
איזה ספר מדהים
בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני אצליח לקרוא באנגלית, אבל פשוט לא יכולתי לחכות את כל הזמן הזה לעברית... והתחלתי... וראיתי שאני מבינה הכל, והמשכתי, ואני פשוט הכי שמחה שבעולם שקראתי באנגלית... אז קודם כל, אני אהבתי את הספר... מאוד... ועכשיו אני מבינה למה רולינג אמרה שהרבה מעריצים לא יאהבו את הספר האחרון (קודם חשבתי שהיא אומרת את זה כי היא תהרוג את הארי)... כשהייתי בטוחה שהארי ימות (אחרי הזיכרונות של סנייפ) קראתי בהיסטריה, לא יכולתי להאמין, למרות שזה התבקש מהסיפור, אבל כשהארי חזר זה גם היה הגיוני מאוד... אולי קצת קיטשי, אבל הגיוני... אני לא חושבת שהיא למשל חששה להרוג את הארי, אני חושבת שהיא תכננה מראש שהוא יחיה... הרי זו הסיבה שבספר הרביעי וולדמורט לקח מהארי את הדם... ואיזה מסר זה יביא לקוראים? שכדי שהטוב ינצח חייבים למות? זה מאוד נכון לדעתי שהיא לא הרגה את הארי, למרות שאם היא הייתה הורגת זה היה מוסיף מימד מאוד טרגי לספר, וזה היה גם יפה... לי ממש ירדה אבן מהלב בפרק שבו הארי פגש את דמבלדור וחזר, וגם אהבתי את המשפט של דמבלדור, (בתרגום חופשי), "מובן שזה קורה בתוך הראש שלך, הארי, אבל למה זה גורם לך לחשוב שזה לא אמיתי?" וגם כשהוא אמר לו לא לרחם על המתים, לרחם על החיים, ובמיוחד על אלה החיים ללא אהבה... דמבלדור
היה הומור יפה, עם פרד וג'ורג' והאוזן וה"we're identical!" ... וכל כך לא האמנתי שהיא הרגה את פרד, זה פשוט הופך את ג'ורג' לחצי בן אדם, זה נורא
אבל היא הייתה חייבת להרוג מישהו, כדי להראות שבמלחמה הכל יכול לקרות ושאף אחד לא מוגן ולא בטוח מסכנה, גם לא מודי הקשוח.... והמוות של דובי היה ממש קורע לב
נכון שקצת ציפיתי יותר מהסוף, והאפילוג היה קצת קיטשי, אבל אני חושבת שטוב שהיא הכניסה אותו למרות הכל... רק בשביל לשמוע את הנאום שלו לבן שלו, והשם "אלבוס סוורוס". מה שהכי היה מדהים בספר זה לדעתי התיאור של המוות של סנייפ, הזיכרונות של סנייפ והקטע עם רון והחרב. היה לי כל כך כיף לקרוא איך הארי דיבר אל וולדמורט והתייחס אליו בתור "טום רידל", ואיך בסוף רולינג כותבת ש"טום רידל נפל", ולא "וולדמורט"... ואיך שוולדמורט מוכח כטיפש בפני כולם, שסמך על סנייפ, שלא הבין כלום על ה-Elder Wand וחשב שהוא מבין הכל, זה היה פשוט אדיר... ואיך שהארי אמר לו שיש לו הזדמנות אחרונה להראות חרטה... אוי, איך שוולדמורט התבלבל שם
זה היה כיף... היה יותר מגניב אם אחרי שוולדמורט מת, הארי היה גם מת, כי הדם של הארי שבוולדמורט מת....... חשבתי שזה מה שיקרה, אבל רולינג כנראה רצתה מאוד את הארי חי. נו, אני לא מתלוננת שהארי לא מת
בסה"כ, למרות החסרונות הבולטים של הספר, לדעתי זה הספר הטוב ביותר בסדרה. הוא מאוד מרגש, וגורם לאהוב את הארי עוד יותר. זה היה ברור בעיניי שעל הספר האחרון תהיה מחלוקת כזו, כי הרי זה בכל זאת הספר האחרון, וכל אחד ציפה ממנו משהו אחר, ואם הארי היה מת היו הרבה שכועסים על רולינג, ועוד יותר כשהארי חי... אני בכל מקרה חושבת שרולינג עשתה את עבודתה נאמנה
איזה ספר מדהים
