מלא זמן לא כתבתי פה... ../images/Emo58.gif
לרוב כי אין לי סבלנות, אבל לאור התגובות השליליות לפרק הזה, הייתי חייבת להוסיף את דעתי. זה היה פרק מצויין! רק איימי שרמן פלדינו מסוגלת לכתוב באיכות כזאת, והמטרה ידידיי, לדעתי לפחות, לא הייתה העלילה שהוגדרה כאן כבינונית במשך שלושת רבעי הפרק וכו'... המטרה הייתה ליצור אווירה. מהסצנה הראשונה (שלפני שיר הפתיחה) עד לריב, הראו לנו את התגובה של לורליי ואת השינויים והפיצוצים הפוטנציאלים שעלולים להיות בהמשך. בלי שהיא תצטרך לדבר הרבה (לשם שינוי... וזה כמובן יחסי) ראינו את אי-הנוחות שלה פתאום עם לוק ועם כל העניין, אבל מצד שני ראינו כמה מה שיש לה עם לוק שונה ממה שהיה עד עכשיו. יש לה מע' יחסים איתו, ממשית, חדש יחסית לטעמי. אפשר לראות אותה מתבגרת והכל איתו. הפרק הזה הזכיר לי כמה לא סבלתי את פריס בעונות הראשונות, ואני לא בטוחה אם אני אוהבת את הכיוונים שהסדרה תופסת בהקשר אליה. ודבר אחרון, לוגן. הוא עשיר שגדל עם כפית של כסף שמצתחצחת מעצמה בפה, ולא סבלתי אותו בכלל כל העונה שעברה, אבל מה שבטוח, הוא מתייחס אליה יפה. וגם, הוא לא קנאי מדי (אפילו עם היציאה שהייתה לו כשג'ס היה). הוא מן שילוב כזה מהטוב של שני הקודמים שלה, עם בעיות משלו כי אף אחד לא מושלם. זהו בינתיים, אה! חוץ מזה שמהיום בשבילי לוק הוא "לוק הדפוק". שי... נ.ב. - מי מתגעגע למרטי? או שרק אני?...