../images/Emo58.gif 6x07, ../images/Emo58.gif 6x08.
2 הפרקים האלה הם דוגמא מעולה, לכמה פרקים של באפי יכולים להיות מצחיקים מאוד מצד אחד, ועצובים מאוד מהצד השני, וזה סוחף את הצופה. יש הרבה מאוד דמיון בין 2 הפרקים בקטע הזה, אבל השורה התחתונה, מה שאני זכרתי מהמיוזיקל היה שירים וצחוקים וחיוכים, ומטאבולה ראסה- את הדמעות. למה? המיוזיקל היה מורכב ברובו דווקא משירים עצובים(standing,Tara-Giles song, where do we go, life`s a show) וגם השירים השמחים כביכול, אלה שנורא הצחיקו ושימחו, כמו השיר של זאנדר ואניה, או השיר של טארה לווילו, הכל היה מתובל בעצב. אצל זאנדר ואניה זה היה בגלל שלמרות המחזמריות שבשיר, היו את החששות שיש לכל אחד מהם מהעתיד, ואצל טארה, כי, טוב she IS under her spell. וזה אחד הדברים שמדהימים בפרק הזה, שלמרות שזה היה פרק ה´גילוי´ , כל מה שעבר ב-6 פרקים הקודמים לו, כל הסודות והשקרים מתגלים הפעם, וע"י שירה וריקודים, וזה בעצם מוזיקה. מוזיקה יכולה להביע עצב ושמחה , אבל מה שג´וס השכיל לעשות, זה לקחת כל שיר ושיר, ובשילוב של מוזיקה ולחן ומילים, לגרום לו להיות עצוב, אבל יותר מזה, שמח, ויפה. ואם במיוזיקל, הכל היה שירה, השירה היא הגילוי, אבל היא לא התמודדות. ולכן יש את טאבולה ראסה, הבוקר שאחרי. לי היתה שמיעה סלקטיבית לגמרי(פשוט, לא שמעתי) את המילים were done שטארה שרה, בשיר של טארה וג´יילס. ככה שה-2 דקות הראשונות , בשיחה של ווילו וטארה (Are you leaving me?) היו די מפתיעות לדידי. העדפתי לא לחשוב מה יקרה אחרי שטארה גילתה על הכישוף, ולמרות שזה היה לגמרי לגיטימי, שכן, הם יפרדו, זה בא לי כמו לווילו, ב´בום´ כזה. כשווילו עשתה את הכישוף, היא גם גרמה לי לשכוח, (לא משנה כמה הצטערתי שהיא עשתה אותו) שזאת טארה, והם במערכת יחסים, ושהתוצאות לטווח הארוך הם לא מרנינות בכלל. BUFFY: Sorry. Everybody´s sorry. I know that you guys are just trying to help ... but it´s just, it´s too much. And, and I, I can´t take it any more. (tearful) If you guys ... if you guys understood how it felt ... how it feels. It´s like I´m dying, it ואולי היא רוצה רק לשכוח?- מהחלק של הכישוף, זה כמו חלק אחר לגמרי, פרק אחר לגמרי, יציאה מה´מציאות´, סליחה, אמרתי מציאות? האמת היא, שזה היה נסיון לחזור למציאות שהיתה עד שהכל הסתבך אצל כל אחד בנפרד וכולם ביחד, ולהתחיל מההתחלה. די מהר באפי מבינה את התפקיד שלה, ומסתבר שגם ספייק, למרות שבאמת הוא תוהה אחר כך, למה הוא נלחם בערפדים? his own kind? זה כבר כל כך רגיל לראות את ספייק עוזר לסקוביז, ששכחתי מה הוא באמת, הוא ערפד, the bad guy. אבל החוקים כבר ממזמן השתנו. טארה וווילו מכשפות, זה די בטוח- WILLOW: Weird books with weird covers, like (picks up a book from the counter) Magic for Beginners. (revelation) Oh! TARA: (gets up) This is a magic shop. A-a-a real magic shop. כבר מההתחלה אפשר לראות את הכימיה ביניהן
WILLOW: I´m Willow Rosenberg. (looks at Xander) Heh, Willow. Funny name. TARA: I think it´s pretty אם אני לא טועה, טארה ידעה שהיא מאוהבת בווילו לפני שווילו ידעה שהיא מאוהבת בטארה.. אפשר לראות את זה גם כאן. כשזאנדר, דאון, ווילו וטארה יורדים למערת הביוב הזאת, ווילו יורדת וטארה קצת עוזרת לה ויש שם רגע שהיא מסתכלת על ווילו במבט, שווילו לא ממש קולטת כי היא מסתכלת קדימה. אבל לא לקח לווילו יותר מדי זמן להבין שהיא לא החברה של זאנדר(I think i`m kinda gay) ושהיא מרגישה משהו כלפי טארה. לומר שלא צחקתי ב-30 דקות מהפרק כמעט יהיה שקר, היו הרבה מאוד קטעים מצחיקים, (החיבוק של ג´יילס וספייק, אניה והבאניז, היוגה של זאנדר, ועוד כהנה וכהנה..) אבל ברגע שזאנדר דרך על האבן, הם חזרו למציאות, ואיתם אני. אי אפשר להתחיל מחדש.. thats not wat magic is for, אמרה טארה, וצדקה יותר מדי. הצחוקים בטאבולה ראסה היו צחוקים, אבל הם לא היו המציאות, וכמו שהם יצרו אשליה לסקוביז, כך גם הם יצרו אשליה לי. כי במציאות, אי אפשר להתחיל מחדש. והמציאות עכשיו היא מה שנשאר, אחרי כל השירים והמנגינות, נשאר רק העצב. אז באיזהשהו מקום, המיוזיקל וטאבולה ראסה משלימים אחד את השני. וזה זמן לומר שלום, לדברים שהכרנו.. ולאיפה ממשיכים מכאן?. אפילו שמוזיקת מישל בראנץ´ זה לא ממש הקטע שלי, המילים והשיר התאימו מאוד. I just want to get it over with Tears form behind my eyes But I do not cry Counting the days that pass me by I´ve been searching deep down in my soul Words that I´m hearing are starting to get old It feels like I´m starting all over again The last three years were just pretend And I said, Goodbye to you Goodbye to everything I thought I knew You were the one I loved The one thing that I tried to hold on to I still get lost in your eyes And it seems that I can´t live a day without you Closing my eyes and you chase my thoughts away To a place where I am blinded by the light But it´s not right Goodbye to you Goodbye to everything I thought I knew You were the one I loved The one thing that I tried to hold on to And it hurts to want everything and nothing at the same time I want what´s yours and I want what´s mine I want you But I´m not giving in this time Goodbye to you Goodbye to everything I thought I knew You were the one I loved The one thing that I tried to hold on to The one thing that I tried to hold on to And when the stars fall I will lie awake You´re my shooting star ואל.
2 הפרקים האלה הם דוגמא מעולה, לכמה פרקים של באפי יכולים להיות מצחיקים מאוד מצד אחד, ועצובים מאוד מהצד השני, וזה סוחף את הצופה. יש הרבה מאוד דמיון בין 2 הפרקים בקטע הזה, אבל השורה התחתונה, מה שאני זכרתי מהמיוזיקל היה שירים וצחוקים וחיוכים, ומטאבולה ראסה- את הדמעות. למה? המיוזיקל היה מורכב ברובו דווקא משירים עצובים(standing,Tara-Giles song, where do we go, life`s a show) וגם השירים השמחים כביכול, אלה שנורא הצחיקו ושימחו, כמו השיר של זאנדר ואניה, או השיר של טארה לווילו, הכל היה מתובל בעצב. אצל זאנדר ואניה זה היה בגלל שלמרות המחזמריות שבשיר, היו את החששות שיש לכל אחד מהם מהעתיד, ואצל טארה, כי, טוב she IS under her spell. וזה אחד הדברים שמדהימים בפרק הזה, שלמרות שזה היה פרק ה´גילוי´ , כל מה שעבר ב-6 פרקים הקודמים לו, כל הסודות והשקרים מתגלים הפעם, וע"י שירה וריקודים, וזה בעצם מוזיקה. מוזיקה יכולה להביע עצב ושמחה , אבל מה שג´וס השכיל לעשות, זה לקחת כל שיר ושיר, ובשילוב של מוזיקה ולחן ומילים, לגרום לו להיות עצוב, אבל יותר מזה, שמח, ויפה. ואם במיוזיקל, הכל היה שירה, השירה היא הגילוי, אבל היא לא התמודדות. ולכן יש את טאבולה ראסה, הבוקר שאחרי. לי היתה שמיעה סלקטיבית לגמרי(פשוט, לא שמעתי) את המילים were done שטארה שרה, בשיר של טארה וג´יילס. ככה שה-2 דקות הראשונות , בשיחה של ווילו וטארה (Are you leaving me?) היו די מפתיעות לדידי. העדפתי לא לחשוב מה יקרה אחרי שטארה גילתה על הכישוף, ולמרות שזה היה לגמרי לגיטימי, שכן, הם יפרדו, זה בא לי כמו לווילו, ב´בום´ כזה. כשווילו עשתה את הכישוף, היא גם גרמה לי לשכוח, (לא משנה כמה הצטערתי שהיא עשתה אותו) שזאת טארה, והם במערכת יחסים, ושהתוצאות לטווח הארוך הם לא מרנינות בכלל. BUFFY: Sorry. Everybody´s sorry. I know that you guys are just trying to help ... but it´s just, it´s too much. And, and I, I can´t take it any more. (tearful) If you guys ... if you guys understood how it felt ... how it feels. It´s like I´m dying, it ואולי היא רוצה רק לשכוח?- מהחלק של הכישוף, זה כמו חלק אחר לגמרי, פרק אחר לגמרי, יציאה מה´מציאות´, סליחה, אמרתי מציאות? האמת היא, שזה היה נסיון לחזור למציאות שהיתה עד שהכל הסתבך אצל כל אחד בנפרד וכולם ביחד, ולהתחיל מההתחלה. די מהר באפי מבינה את התפקיד שלה, ומסתבר שגם ספייק, למרות שבאמת הוא תוהה אחר כך, למה הוא נלחם בערפדים? his own kind? זה כבר כל כך רגיל לראות את ספייק עוזר לסקוביז, ששכחתי מה הוא באמת, הוא ערפד, the bad guy. אבל החוקים כבר ממזמן השתנו. טארה וווילו מכשפות, זה די בטוח- WILLOW: Weird books with weird covers, like (picks up a book from the counter) Magic for Beginners. (revelation) Oh! TARA: (gets up) This is a magic shop. A-a-a real magic shop. כבר מההתחלה אפשר לראות את הכימיה ביניהן