../images/Emo58.gif מה, רק אני ממש ממש
אהבתי? (תקראו את הביקורת, היא באה מאהבה... חחחחח) אוקיי, שום דבר מפתח עלילה לטווח ארוך לא היה כאן, נכון. אבל באמת.. הפרק היה קצבי וחד, היו בו קוי עלילה מצויינים (העברת החשד הייתה מצויינת, אני האמנתי להאוס אפילו.. פטאתית שכמותי) דיאלוגים היו משובחים האופן מיוחד, היה האדי, היה שמץ האמרון, היה פעמיים את דמותו של האוס (למרות שהדמות היתה קצת לא אמינה מרוב שהיא הייתה האוס, נראה כאילו חצו את הטקסטים של האוס לשניים!) וכל שחקני החיזוק (כולם מלבד גרג כמובן) היו במיטבם. אפילו רכשתי אמפטיה לפורמן וזה לא קורה הרבה.. הדבר שקצת איכזב אותי היה הסוף, כי כן ציפיתי לשבירה קטנה מצד האוס, שהיה מרושע מהרגיל באופן משובח לפורמן. אבל, הי, אנה, אני פונה אלייך דווקא, שכחת משהו חשוב! האוס תמיד הופך להיות אקסטרה מרושע כשאכפת לו יותר מן הבנאדם וכשהו מגלה שהבן אדם משמעותי בשבילו.. דוגמא לכך היא הההתנהגות המכפירה שלו לקמרון בתחילת עונה 2, אחרי הדייט והידיעה שהיא רוצה אותו, ההתנהגות הגועלית לוילסון דווקא שהוא הקריב את עורו בשבילו בסיפור טריטר, הנטישה של סטייסי דווקא כשהיא רצתה בו והרשימה מתארכת.. האוס רוצה את פורמן, האוס רוצה שהוא ישאר, האוס יורק אש ומנסה להבריח אותו כי הוא לא רוצה להסגיר את אנושיותו חלילה! ועכשיו לחלק הכי מעניין, נדמה לי, בניתוח- שחמט, אהבת נעוריי, משחק של מהלכים, מישהו צופה מה שהבא יעשה ופועל על פי זה, תגובת שרשרת שיוצרת לחימה, שחור נגד לבן, מאבקיי כח שבסופם מלך אחד נופל. הפרק הזה היה גאוני כי הוא היה סימבולי מאד. שני הרשעים משחקים שחמט, בעצם היה עוד מטאפורה, עוד השתקפות של דמותו של האוס, אלא שהיא העלתה את יחסי הכוחות בין הצוות ובין פוארמן והאוס לרמה חדשה של מודעות, של חשד. הפרק היה בסימן מתח ורדיפה. כל חלק בו היה ארוג ומאורגן לתפארת, היו בו המון שפיצים מעניינים, הוא היה קיצוני על גבול הקריקטורה (הבן והאמא- שחור ולבן לגמרי!) ללא ספק, אהבתי, אחד מני רבים. תראו אותו שוב ותחשבו על זה!! זאת הייתה הרמה להנחתה, אני כוססת ציפורניים....
של אנשים פה אני ארשום את התוכן בהודעה הבאה... הילד היה פשוט מעצבן והיה ברור שזה לא מהמחלה... האוס היה פשוט חרא לפורמן. וזהו. חשבתי שיהיה פרק עם קיליפהנגר רציני שימשך שבוע הבא. חבל...
