27/07/07 - 03:17

../images/Emo58.gif 27/07/07 - 03:17 ../images/Emo58.gif

זה התאריך שסיימתי בו את 7 הספרים של "הארי פוטר". באמת במקרה הסתכלתי על השעון בזמן שסיימתי לקרוא את המשפט האחרון - והופ! 27/07/07 - 03:07
אני לאהוב רולינג!
רא"ב הוא רגולוס בלק, אחיו של סיריוס. סוורוס סנייפ שירת את דמבלדור לאורך כל המלחמה השניה. כל ההורקרוקסים מושמדים בצורה מפוארת. נוויל הפגין כ"כ הרבה אומץ, בסופו של דבר, כשכרת את הראש של נגיני. הארי מנצח את וולדמורט בקרב בלתי-יאמן, מדהים, ומעולה!!!
רשימת המתים: מודי, פרד, לופין, טונקס, קולין. להארי וג'יני יש 3 ילדים: ג'יימס, אלבוס סוורוס, ולילי. לרון והרמיוני יש 2 ילדים: רוז [קיצור של רוזמרטה, אנימניח], והוגו. נוויל מורה בהוגוורטס. כל חידה נפתרה. כל סוד התגלה. כל פתח נסתם. כל שאלה - הגיעה על פתרונה. הארי הפגין יכולת מדהימה בקרב מול הלורד וולדמורט, בלי חשש מהמוות.
סדרה מעולה, לא אשכח אותה לעולם!
רולינג עשתה השוואה מדהימה בין וולדמורט, הארי וסנייפ: שלושה נערים שהגיעו להוגוורטס - ראו בה כבית שלהם. סנייפ מת ע"י וולדמורט במטרה להשיג חזקה על בחיר השרביטים. וולדמורט מת ע"י הארי כשהוא הפעיל עליו את בחיר השרביטים. והארי? מעל לכל אינסטינקט והגיון [של אדם טיפש] - הניח בצד את בחיר השרביטים כדי לסיים את האגדה שלה אחת ולתמיד. וולדמורט, עם חוסר ההבנה שלו לעולם הרחב יותר מאשר האל-מוות. הארי, עם הגבורה והידידות ואהבה לחברים שלו. סנייפ, עם הנאמנות המדהימה לאהבה. אלבוס, עם "המטרה היותר טובה" של אוצרות המוות. רולינג יצרה את סדרת הספרים בצורה הכי מפוארת ומדהימה שהיא יכלה להתחיל... ולסיים אותה.
נהנתי מכל רגע. פרק. עמוד. פסקה. שורה. אות. לקחת אלמנטים ותובנות מתוך סיפור מלא רגש, אהבה, גבורה ואומץ. להבין ש"לאנשים עם מוח מאורגן - המוות נתפש בסכך הכל כעוד הרפתקה גדולה." המוות הוא רק התחלה של מסע חדש, לא לפחד מהמוות - אולם במקביל לדעת להעריך את החיים.
לחיות עם הארי פוטר - כל החיים.
 
לא. ../images/Emo58.gif

התאכזבתי. בכל ההתחלה השתעממתי, והדת'לי הולוז נראים תלושים לחלוטין מהסדרה של הארי פוטר. ממש לא הבנתי את המשמעות שעומדת מאחורי כל הסיפור שלהם. הם כאילו, ממש נלקחו מז'אנר אחר של פנטזיה והולבשו על הסיפור של הארי פוטר. אה, והסוף, הסוף המתקתק בתחנת רכבת... מנותק לחלוטין מהמשמעות שהספר האחרון מנסה להחדיר בקוראים שלו.
 

s o f 1

New member
למה?

למה מנותק מהמשמעות שהספר מנסה להעביר לקוראים?
 
../images/Emo58.gifכי נדמה לי (למרות שאני לא בקיאה

בז'אנר) שהארי פוטר עסק בקסם שנמצא ביום יום שלנו, הוא היה לחלוטין קשור לעולם המוגלגים - לעולם שלנו, ולכן היה קל לכל כך הרבה אנשים להתחבר אליו, כמעט להאמין בו, למרות שפנטזיה לא עושה להם את זה כל כך (למשל, אני). הסיפור על הדת'לי הולוז הוא כבר משהו אחר, הוא לגמרי סיפור קסום על חפצים קסומים וקוסמים ובעלים של שרביטים וכל זה, שזה הרגיש (בשבילי), כאילו הוא נכפה על הארי פוטר.
 

GalHarold

New member
../images/Emo12.gif ../images/Emo58.gif

לא הבנתי. יש לך בעיה עם מוטיבים של קסם כי הארי מקושר לך לעולם המוגלגי ולכן קשה לך להתחבר לאוצרות המוות? לכל אורך הסדרה מוכנסים כל מיני חפצים/מוטיבים של קסם. הארי הרי מתוודע לעולם הקסם יותר ויותר ככל שהזמן עובר... באמת לא נהנת מהספר?
 
נהנתי מהספר ../images/Emo58.gif, אבל כגודל הציפיה...

אין לי בעיה עם מוטיבים של קסם, אבל האגדה על אוצרות המוות (?) היא יותר מדי מנותקת מהעולם שבנתה רולינג, של קוסמים שחיים בין מוגלגים בעבר ובימינו. קשה לי להסביר במה זה שונה מהאגדה על חדר הסודות, אבל זה שונה בעיניי. אולי גם כי חדר הסודות היה בספר השני והתווה את האופי של הסדרה, והאגדה על אוצרות המוות נחתה בספר השביעי וכאילו שינתה פתאום את כל הקו העלילתי של ההתרחשות לאורך השנים, יש כאן הרגשה של... "מה הקשר?". אני צריכה לישון (קראתי בלילה), ואני אנסה להסביר את עצמי יותר בבהירות, או שאולי אשנה את דעתי עם הזמן.
 

GalHarold

New member
כעקרון ../images/Emo58.gif

גם לי נראה קצת פחות איכות-ספרותית-מעולה-רולינגית-כזו להכניס את הסיפור של האוצרות רק בסוף... היה יכול להיות הרבה יותר מקסים אם זה היה מוזכר מתישהו נגיד בשני ספרים האחרונים כדרך אגב, ואז פתאום כשהיינו מגיעים לשביעי זה היה מקבל תוקף כמשהו מציאותי, ואז היינו אומרים לעצמנו "יואווו נכון!!! זה אוזכר בחמישי/שישי... איזה קטע!". האמת היא שאנחנו גם רגילים מרולינג לכל מיני קפיצות כאלה שמחזירות אותנו אחורנית לפרטים לכאורה לא חשובים או שחשבנו שהחשיבות שלהם נגמרה כבר ופתאום מטילים לנו אור חדש לחלוטין על אירועי ההווה.... ואז אם יש משהו טיפה פחות שזור אנחנו מתאכזבים. אבל תחשבי על זה. האוצרות לא שינו איזה משהו מהותי לחלוטין בספר. יש את הגלימה שתמיד הייתה אצלו, השרביט שעבר אליו ולכן לא הרג אותו- לא כי הוא בכיר השרביטים, פשוט כי הוא שרביט בבעלותו של הארי- ויש את האבן שכולה נתנה לו קצת חברה בדרך אל מותו. מעולם לא היו שלושת החפצים מאוחדים אצלו, והוא לא חזר ליער על מנת לאחד אותם. הוא הרי בסוף מפנה עורף לכל הרעיון של איחוד האוצרות בידו... אז אין פה איזה משהו מדהים שקיבלנו רק בסוף, ושינה פתאום את כל הקו העלילתי של ההתרחשות לאורך השנים.
 

s o f 1

New member
לא התכוונתי לזה../images/Emo58.gif

התכוונתי למה שאמרת על הסוף המתקתק...
 
אה ../images/Emo58.gif, סליחה ../images/Emo9.gif

הספר מדבר על דברים ברומו של עולם, טוהר דם ושחרור הגזעים האחרים, על ההבדל בין טוב ורע וגם על מוות. האם הרוע נעלם מהעולם אחרי שוולדמורט מת? אמרו כבר בספר, העולם לא מחולק לאנשים טובים ואוכלי מוות. הייתי מצפה מרולינג לטפל בזה, לא אכפת לי שהסוף יהיה טוב - אבל שתסביר מה השתנה, מה היה שווה המאבק בוולדמורט עבור עולם הקוסמים והמוגלגים, חוץ משלום הבית של הארי פוטר. כמובן, זו רק דעתי.
 

s o f 1

New member
עכשיו כשאני חושבת על זה../images/Emo58.gif(אולי?)

זה באמת קצת חסר... אבל הייתי כל כך עסוקה בלדאוג מה קרה עם הארי רון וכל השאר שלא חשבתי על זה... נו זה מסתכם במילים האחרונות - all was well בטח שהרוע לא נעלם מהעולם... אבל הרבה יותר רגוע בלי וולדמורט ...
 

s o f 1

New member
(אולי ../images/Emo58.gif)

ייחודי כן, אבל בקשר לחד פעמי אולי לא... למרות שאני חושבת שה"וולדמורט הבא" לא יהיה כל כך מאיים ומסוכן כי מה הסיכוי שכל הדברים שקרו ייקרו שוב? (הנבואה, הטעויות שוולדמורט עשה, הקשר בין השרביטים, כל מה שקרה לטום רידל שהביא אותו להיות כזה מרושע וכולי.. )
 

trigotrigo

New member
אין צורך להרחיב בתיאוריות.

וולדמורט היה רשע כי הוא הרשע בעלילה, והוא תואר כנורא ואכזר כי זה חלק מהפואנטה. בעלילה אחרת אפשר ליצור רשע אחר, וזה אף פעם לא בעיה.
 

LiRs Lullaby

New member
גמני הרגשתי ככה! ../images/Emo58.gif

על זה בדיוק חשבתי כשקראתי את האפילוג, שחוץ ממה קרה לכולם, תהיה איזושהי התייחסות וסגירת המעגל בכל הקשור לנושאים הללו..... והיא השאירה אותנו עם אפילוג ריק לגמרי.... חוץ מהקטע שבו הארי אומר לבן שלו שסנייפ היה אמיץ...... וכאילו, זהו זה סתם נגמר כאילו לא הייתה פה מלחמה בכלל....
 
../images/Emo14.gif../images/Emo110.gifלמען האמת../images/Emo58.gif

לא כל חידה נפתרה ולא כל סוד התגלה.
מה דאדלי ראה כשתקפו אותו הסוהרסנים?
מה נסגר עם הפרגוד?
מי האיש שג'קר אמרה יבצע קסם בשלב יותר מאוחר בחייו? וכו' וכו' וכו'. ושכחת כמה ברשימת המתים
[|אקסטרה
] הדוויג, מודי, סקרימג'ור, טד טונקס, הזה שהיה איתו, דובי, קראב, פרד, לופין, טונקס[נימפדורה], קולין, סנייפ וכמובן כמובן- וולדמורט. [מקווה ש*אני* לא דילגתי על אף אחד..] ושאלה קטנה לאנשים שסיימו את הספר- שמתם -
- שהארי בעצמו לא השמיד אף הורוקרקס?
הטבעת- דמבלדור התליון- רון הספל- הרמיוני נגיני- נוויל הכתר- קראב פחח עם האש שלו היומן- טוב, בעצם אפשר להגיד שאותו הארי השמיד בלי ידיעה, אבל לג'יני היה חלק גדול בזה. חלק הנשמה שהיה בהארי עצמו- וולדמורט השמיד ואת וולדמורט עצמו, האלדר וונד הרג כי עם האבדה קדברה שוולדמורט עשה על הארי אבל חזרה אליו.
 

בייספיס

New member
|ספויילר|

באמת רציתי לדעת מה יש מאחורי הפרגוד.. התאכזבתי שלא הייתה לזה תשובה
 

Hinamori

New member
אני חושבת../images/Emo58.gifרציני

שתחנת הרכבת שהארי הלך אליה כשהוא "מת"... זה היה מה שמאחורי הפרגוד. ד"א, רק לי הסצינה עשתה אסוציאציית דראגון בול זי? ברצינות, התחלתי לשמוע "צ'אלההה!!! הד צ'אלה!!!" בתוך הראש שלי -.-
 
למעלה